אם סרביה תנצח את דנמרק במחזור האחרון בבית 3, היא תשרוד את שלב הבתים בטורניר כלשהו לראשונה מאז תחילת המליניום. זה נשמע אבסורדי ומופרך לונכח מספר הכשרונות שהצמיחה המדינה הבלקנית בתקופה זו, אבל אבסורדי עוד יותר שהיא משתתפת כעת באליפות אירופה לראשונה מאז יורו 2000. אז, כאשר המאמן הנוכחי דרגן סטויקוביץ' עדיין היה קפטן, היא עלתה לרבע הגמר והובסה 6:1 בידי הולנד. פטריק קלייברט כבש שלושער, מארק אוברמארס הוסיף צמד לקראת הסיום כאשר הסרבים כבר התרסקו מנטלית לגמרי.
וזה, בגדול, הסיפור שמלווה את הנבחרת המסקרנת הזו לאורך זמן. הפוטנציאל עשוי להיות גבוה, אבל סף השבירה הפסיכולוגי נמוך להחריד, ורמת הניהול מחפירה. מאז התפרקות יוגוסלביה, היו לקרואטים הישגים מרשימים אפילו בהשוואה לנבחרת המאוחדת, אבל סרביה תמיד איכזבה ולא עמדה בציפיות. והרי הציפיות האלה בדרך כלל גבוהות במיוחד – וזה אחד המרכיבים החשובים ביותר של הבעיה. כאשר הדרישות לא הגיוניות, החשש לא לעמוד בהן עלול להשפיע לרעה, ומשם הדרך לקריסה קצרה.
ברק בכר חווה זאת היטב על בשרו. כאשר חתם בכוכב האדום בלגרד, לא הפנים המאמן הישראלי עד הסוף את גודל הציפיות לקראת שלב הבתים בליגת האלופות. אלופת סרביה היתה אנדרדוג מוחלט לפי כל הפרמטרים המציאותיים, אבל האוהדים והעיתונאים קיוו כי תנצח לא רק את יאנג בויז אלא אפילו את לייפציג בדרך לשמינית הגמר. כאשר זה לא קרה, והקמפיין הסתיים במקום האחרון בבית, הספיק הפסד לפרטיזן בדרבי על מנת לפטר את בכר. היו לו בעיות לא מעטות במהלך הקדנציה הקצרה, אך חוסר התיאום בין הרצוי למצוי היווה את הצרה הגדולה ביותר.
הסופר הסרבי מילאן דמיאנאץ טען: "הסרבים תמיד נמשכים לנקודות קיצון. הכל שחור או לבן. טוב או רע. כך זה בכל היבטי החיים, מפוליטיקה עד ספורט. או שאתה בפסגה הכי גבוהה, או שאתה בשפל עמוק. אין באמצע. יש לנו גם בעיה גדולה עם כבוד עצמי. אנחנו אמורים להיות הכי טובים, הציפיות לא ריאליות, ואז ממציאים כל מיני תירוצים למה הן לא הושגו. בכדורגל, הדרישה היא תמיד לנצח את כולם ולזכות בגביע. מפעילים על השחקנים לחץ, ואז משפילים אותם כשהם לא עומדים בו".
המונדיאל האחרון היווה דוגמא מצוינת לכך. הסרבים לא הצטיינו בלשון המעטה בבחירת מאמנים לאורך השנים, ודי להזכיר את הקדנציה רוויית הסכסוכים של מלאדן קרסטאיץ', ולכן שררה אופוריה כאשר סטויקוביץ' מונה בתחילת 2021. הפופולריות שלו עצומה עוד מאז ימיו כשחקן, כי הוא היה אחד הפליימייקרים האיכותיים בעולם בדורו. דמותו היתה אמורה לשמש השראה עבור דור מוכשר של שחקני התקפה, וכך אכן היה במוקדמות גביע העולם. סרביה עלתה לטורניר באופן דרמטי ומכונן, בזכות שער ניצחון של אלכסנדר מיטרוביץ' בזמן פציעות בליסבון מול פורטוגל, והציפיות לקראת הטורניר עצמו היו כמובן בשמיים.
סרביה הוגרלה לבית סביר עם ברזיל, קמרון ושווייץ, איתה היה לה חשבון פתוח אחרי ההפסד הכואב בשלב הבתים במונדיאל 2018, בו כבשו הקוסוברים גרניט ג'אקה וג'רדאן שאקירי את השערים וחגגו עם תנועות הנשר שעוררו סערה פוליטית. הפעם, עם הכדורגל ההרפתקני והחיובי של סטויקוביץ', זה היה הזמן לנקמה, והעובדה כי המאמן לא שם דגש מיוחד על הכנות טקטיות בהגנה לא מיתנה את התקוות. בפועל, הסגל היה חלש בחלק האחורי, וניתן היה לצפות כי שערים רבים יובקעו במשחקיה של סרביה. וכך אכן היה.
הסרבים הציגו משחק לא רע מול הברזילאים, גם אם החמיצו והפסידו בסופו של דבר 2:0 לרישארליסון שכבש במספרת המפורסמת. נגד קמרון, הם הובילו 1:3 בתצוגת תכלית התקפית, אבל עשו שטויות איומות בעורף עם נסיונות פתטיים ליציאה לנבדל, ספגו שני שערים אומללים והסתפקו בתיקו 3:3. ואז גם הנקמה מול השווייצרים השתבשה. מיטרוביץ' ודושאן ולאחוביץ' הבקיעו בדרך ליתרון 1:2, אבל היריבה ביצעה קאמבק מול ההגנה הרעועה וניצחה 2:3. בטבלה הסופית, דורגו הסרבים עם מאזן ההתקפה הטוב בבית – 5 שערי זכות. במקביל, היו להם גם 8 שערי חובה, ונקודה אחת במקום האחרון. סף השבירה המנטלי שוב היה נמוך, והביקורות לא איחרו לבוא.
סטויקוביץ' נותר בתפקיד, אבל ההילה סביבו התפוגגה בהדרגה. סרביה הפגינה יכולת חלשה במוקדמות, ועלתה ליורו 2024 רק כי הוגרלה לבית קל במיוחד. היא הפסידה פעמיים להונגריה, אבל היה קשה להיכשל עד הסוף מול מונטנגרו, ליטא ובולגריה שנמצאת במשבר עמוק. אז הסרבים תפסו את המקום השני אחרי ההונגרים, אם כי לא השכילו להבטיח אותו עד לדקות הסיום של המחזור האחרון, בו כמעט הפסידו בבית לבולגרים. ולכן, לשם שינוי, ציפיות האוהדים מהם היו נמוכות מהרגיל. כלומר, הן עדיין גבוהות מדי כי זו סרביה ואי אפשר אחרת, אבל לפחות לא מוגזמות באופן קיצוני.
"במשך עשורים, הפסיכולוגיה היתה חשובה יותר מכדורגל עצמו. אז הפעם הנבחרת נוסעת לאליפות אירופה ללא תקוות גדולות, וזה עשוי לפעול לטובתה. בדרך כלל האוהדים משוכנעים שהנבחרת מסוגלת לנצח כל יריבה, והאופטימיות בשמיים, אך זה לא המצב עכשיו. הקהל כבר לא סומך על סטויקוביץ', ורוב הכוכבים לא נמצאים בכושר אחרי שעברו לליגות נחותות יותר", כתב הפרשן אורוש יוביצ'י'ץ'. הוא התכוון בעיקר לקפטן דושאן טאדיץ' ששיחק בעונה החולפת בפנרבחצ'ה, ולקשר לאציו לשעבר סרגיי מילינקוביץ'-סאביץ' שקושר לאורך הקריירה לאינספור מועדוני פאר, אך מצא את עצמו לבסוף בליגה הסעודית. גם מיטרוביץ' משחק לצידו באל-הילאל, וזה לא עודד במיוחד את הציבור. במקביל, ההגנה עדיין נותרה נקודת התורפה הבולטת, אז ניתן היה לצפות שוב למשחקים עם הרבה שערים – רק שהסרבים לא היו בטוחים שהם יצליחו להבקיע יותר מדי בעצמם.
אז בהקשר זה התחזיות לא התממשו. חוליית החוד המפחידה של אנגליה היתה אמורה לקרוע את סרביה לגזרים, אבל גארת סאות'גייט – כמו סאות'גייט – העדיף להרוג את המשחק אחרי השער המוקדם של ג'וד בלינגהאם, וזה נגמר ב-0:1 משמים למדי. במחזור השני, סלובניה, שהיא נבחרת זהירה מטבעה, השכילה לשמור היטב על הכוכבים הסרבים, וכמעט סידרה גם לעצמה ניצחון 0:1. נגיחה דרמטית מאוד של לוקה יוביץ' עמוק בזמן פציעות כפתה 1:1, וזה העניק לפתע לסרביה מומנטום חיובי.
כי לשם שינוי היא זו שכובשת בדקות הסיום במקום לספוג. לשם שינוי היא מגלה אופי כשזה חשוב. לשם שינוי היא גם בוחרת הרכבים לפי יכולת, ופרדראג ראיקוביץ' הועדף בצדק בין הקורות על חשבון ואניה מילינקוביץ'-סאביץ', שהוא דמות דומיננטית בחדר ההלבשה עם ייחוס משפחתי. וכך, בטורניר בו אפילו האוהדים הסרבים לא בדיוק האמינו בסרביה, השחקנים מאמינים בעצמם לקראת המבחן הגדול מול דנמרק. האם זה יוביל לעליה מפתיעה לשמינית הגמר? אם כן, העסק עלול להסתיים בספיגת שישיה בהמשך, כפי שסטויקוביץ' עצמו יודע היטב, אבל זה כבר סיפור אחר. אין סיבה לחשוש מכך. אחרי הכל, מגיע לסרבים להיות בשלב הנוקאאוט בטורניר גדול פעם ברבע מאה, לא?
מה דעתך על הכתבה?