בנה ביתך: אנגליה שמרה על החלום בדרך לא אופיינית

צמד המילים 'אנגליה' ו-'פנדלים' הם צמד מילים שמציף אמוציות שליליות בבטנו של כל אוהד נבחרת אנגליה לדורותיו ויתכן שמסמל יותר מכל את הכשלונות הרצופים של שלושת האריות לאורך עשורים רבים של ניסיונות לזכות בטורניר גדול כלשהו. ותיקי השחקנים עתירי הניסיון הבין לאומי שברגע האמת קרסו ואכזבו אומה שלמה (כולל מנג'ר הנבחרת הנוכחי, גארת' סאות'גייט) ייצגו באופן עקבי שציפיות לחוד, והמציאות המקצועית לחוד כשאנגליה הצליחה באופן מרשים לבעוט (תרתי משמע) בדלי בהמשכיות מרשימה.

גם בנקודה כואבת זאת הצליח סאות'גייט ליצור שינוי ממשי כשאנגליה צלחה את בעיטות ההכרעה מאחד עשר מטרים במונדיאל 2018 ברוסיה באופן נדיר לאחר שגברה על קולומביה, אך גם עברה הלא-רחוק החיובי יחסית בגזרת הפנדלים לא גרם להקלה בסיום 120 הדקות אתמול בערב בדיסלדורף כשהאוהדים האנגלים הפנימו שהדרך היחידה לארבע הגדולות ביורו על חשבון שווייץ תעבור דרך הנקודה הלבנה. לחץ, חרדה ובעיקר תחושות פסימיות של 'בתסריט המתסכל הזה כבר היינו', הציפו את יציעי אוהדי הנבחרת, הציפורניים כוססו והתקווה הלכה והתרוקנה.

ראש ממשלה חדש נבחר לאחרונה במולדת הכדורגל, קיר סטארמר שמו, שמטרותיו המרכזיות הן לשקם את הכלכלה המקומית המתקשה מזה שנים ובעיקר- לאחד את אנגליה השסועה יותר מכל. אך באותה נשימה, דווקא במונח הלאומי שמכונה 'נבחרת אנגליה' נדמה כי אין גרסה מאוחדת יותר מזאת של אנגליה היפה, המכילה והמאוזנת. החל מדגלי המדינה עם שמותיהם של 'סנדרלנד' ו-'ניוקאסל' או לחילופין 'ווסטהאם' ו-'מילוול' שניתלו האחד לצד השני ביציעי ה-'דיסלדורף ארינה' שלוש שעות טרם תחילת המשחק.

היריבויות המקומיות הללו עקובות שנאה ותיעוב עמוק שמושרש בכל תא משפחתי לאורך שנים רבות, אבל לפתע, כשאנגליה משחקת, היריבויות הללו מתקזזות לחלוטין וכולם מתאחדים תחת אהדה אחת כוללת ומרגשת. והאהבה הטוטאלית הזאת הוזרמה בישירות מן היציעים לעבר כר הדשא ברגעים בהם חניכיו של גארת' סאות'גייט היו זקוקים לכך יותר מכל.

להורדת אפליקציית וואלה ספורט לחצו כאן

תוצאת הסיום לאחר שעתיים של כדורגל בין אנגליה ושווייץ הייתה 1:1 וכנראה הייתה צודקת למדי. שווייץ הציגה את היכולת שאיפיינה אותה עד כה ביורו חיובי מאוד עבורה, שכלל שלב בתים מוצלח וניצחון מרשים על אלופת אירופה לשעבר, איטליה, בשלב שמינית הגמר. עבור אנגליה, שהגיעה לטורניר כפייבוריטית (לפחות בעיני אוהדיה) ועמוסת כשרון התקפי שפשוט מסרב לממש את יכולותיו בשל הנהגה מקצועית אנמית שפשוט מתקשה להפיק את המיטב משחקניו.

סאות'גייט אמנם הוביל את אנגליה לחצי גמר גביע העולם לפני שש שנים ולגמר היורו האחרון, אבל הטורניר הנוכחי (שעתיד להיות האחרון שלו כמאמן הלאומי) חשף בעיקר את חולשותיו כמאמן ואת הפער העצום בינו ובין מאמני העל של הנבחרות הבכירות ביבשת. אנגליה הציגה עד כה טורניר נרפה, חסר מעוף ומשמים, שככל הנראה היה מגיע לקיצו מוקדם מן הצפוי ללא הברקות נקודתיות של שחקניה הבכירים, בראשותו של הפנומן המקומי, ג'וד בלינגהאם.

מבט על רשימת הבועטים של שלושת האריות לפני בעיטות ההכרעה דווקא הזריק מידת ביטחון מסוימת ביציעים האנגלים לנוכח הניסיון המרשים שרכשו שמות כמו אייוון טוני וקול פאלמר בכל הנוגע לאחוז כיבושים מן הנקודה הלבנה. בזמן שהשוויצרים הרשימו ונראו יותר תכליתיים לאורך 120 הדקות בדיסלדורף, אנגליה נראתה כמו מתאגרף שנתלה על רגעיו האחרונים על החבלים ומנסה למצוא חמצן כלשהו כדי לשרוד ולקוות לנס.

אבל, ברגעי האמת, שווייץ (שהפסידה בחמישה מבין ששת דו-קרב הפנדלים בהם השתתפה לאחרונה) התחפשה לאנגליה ואנגליה הוכיחה מהי ההגדרה המדויקת לווינריות. היה זה דווקא מנואל אקאנג'י, מעמודי התווך של הגנתה של מנצ'סטר סיטי בשנים האחרונות, שהחמיץ את הבעיטה הראשונה לזכות נבחרתו כשג'ורדן פיקפורד הדף את הניסיון של הבלם המנוסה בהצלחה.

נכון, היה זה טרנט אלכסנדר ארנולד שכבש את הפנדל החמישי והמכריע ששלח את אנגליה לחצי הגמר, אבל הרגע האמוציונלי ביותר היה כשבוקאיו סאקה ניגש לבעוט את הבעיטה השלישית. באותן שניות בהן המתח הגיע לשיאים חדשים, צפו הזכרונות באשר לסאקה הצעיר וחסר הניסיון שהחמיץ מן הנקודה הלבנה לעיני העולם כולו דווקא בחצר הביתית בוומבלי בגמר היורו האחרון, בהחמצה שהעניקה לאיטלקים את התואר 'אלופת אירופה' ושלחה גלי גזענות מכוערת כלפיו וכלפי יתר השחקנים הצעירים כה העור שהחטיאו באותו ערב עגום בלונדון לפני שלוש שנים. סאקה, שנבחר לאיש המשחק, הוא שהשיב את התקווה לאנגליה עם שער שיוויון נהדר שגרר את המשחק להארכה ונתן פתח לתקווה כלשהי לאחר עוד ערב מאכזב מקצועית עבור הנבחרת הלאומית.

אנגליה תפגוש את הולנד המפתיעה בחצי הגמר בדורטמונד ביום רביעי הקרוב, כאשר שחקניו של רונאלד קומאן יגיעו עמוסי מומנטום ובטחון עצמי לאחר קאמבק מרשים נגד טורקיה בברלין אתמול בערב. עבור סאות'גייט, שציין נגד שווייץ את משחקו המאה כמנג'ר הנבחרת, תינתן ההזדמנות שוב ליצור היסטוריה לאומית ולקחת את שלושת האריות ממשחק בודד מזכיה בתואר בו מעולם לא זכו.

אלילת המזל, שעד כה עמדה לצדה של אנגליה בכל הטורניר, עתידה להסתיים בשלב כלשהו והיכולת שאנגליה הציגה עד כה עשויה שלא להספיק מול ה-"אורנג' " שהצליחו להתגבר על שלב בתים מתסכל, בו סיימו במקום השלישי בלבד. אדי האלכוהול האנגלים שפיארו את רחובות דיסלדורף ביום שבת בערב מסרבים להתפוגג, אבל המציאות המקצועית עדיין עמוסה בסימני שאלה שחייבים להיפתר ובהקדם, כדי שמולדת הכדורגל תדע להתגבר על המכשול ההולנדי הנחוש, שהולך וצובר תאוצה בקצב מרשים במשחקים האחרונים.