ביורו 1996, אחרי שצרפת ניצחה בדו-קרב פנדלים את הולנד והעפילה לחצי הגמר, ביקר הפוליטיקאי ז'אן מארי לה פן, מנהיג המיעוט הימני, את העובדה שלא כל השחקנים שרים את ההמנון הלאומי – "המרסייז". הוא כיוון כמובן אל בני המהגרים בסגל, ביניהם כוכבים כמו זינדין זידאן, יורי ג'ורקף וליליאן תוראם, ומי שיצא אז להגנתם בצורה חדה ותקיפה היה הקפטן דידייה דשאן, שהכריז: "לה פן מדבר שטויות".
במהלך היורו הנוכחי, לאחר שכמה שחקני נבחרת צרפת התבטאו לקראת הבחירות, טען דשאן כי הוא מתמקד בכדורגל ומעולם לא נקט בעמדה פוליטית. כשהזכירו לו את המקרה, הבהיר המאמן: "ידעתי שזה יעלה. עשיתי את זה אז כי תקפו את השחקנים ואני הייתי הקפטן. אנחנו מייצגים גיוון, סולידריות, אחדות. אני לא אגיב על הכול ולא אתייחס לדמויות פוליטיות. אם אתם רוצים את הדעה של האזרח דשאן, אולי תקבלו אותה אחרי היורו. דעה תמיד הייתה לי. אבל אם תתקפו אותי, אני אגיב. וב-1996 זו הייתה מתקפה חזיתית".
איכשהו, דשאן מצליח גם הפעם לנווט את הנבחרת בין שלל הסערות. וכמו ב-1996, צרפת צלחה דרמת פנדלים ברבע גמר יורו כשברקע העיסוק בלה פן. בעיצומה של מערכת בחירות על הזהות והעתיד של צרפת, וכשהשחקנים שלו קפצו ראש לתוך הקלחת הפוליטית, המאמן הלאומי גורם להם להישאר בכל זאת ממוקדים גם במטרה הספורטיבית. האם המצב הזה יישמר גם לאחר הסיבוב השני של הבחירות הדרמטיות הערב (ראשון)?
ההצלחה המפתיעה של מפלגת "האיחוד הלאומי" (RN) הותירה בהלם רבים מספורטאי צרפת וגרמה להם להירתם למאבק הפוליטי. בסיבוב הראשון קיבלה מפלגתה של מארין לה פן, שהציבה את ז'ורדן ברדלה בן ה-28 כמועמד לראשות הממשלה ומתמקדת במלחמה באסלאם הקיצוני ובהגירה הבלתי חוקית, כ-33 אחוזים מהקולות והובילה ב-300 מחוזות בחירה מתוך 577. אחוזי ההצבעה היו הגבוהים ביותר מאז 1997 – 66.7 אחוזים. מאז, נציגים רבים של הנשיא עמנואל מקרון ואחרים במרכז פרשו כדי לאפשר לשמאל לחסום את הימין בסיבוב השני, ואת הקו הזה ניסו לקדם גם הכדורגלנים.
חלוץ הנבחרת מרכוס תוראם סיפר עוד לפני היורו, כיצד תוצאות הבחירות לפרלמנט האירופי "גרמו לתדהמה בחדר ההלבשה" לפני משחק ההכנה מול קנדה ב-9 ביוני. תוראם, בנו של ליליאן שהיה אקטיביסט פוליטי עוד בימיו כמגן הנבחרת הרב-תרבותית שזכתה במונדיאל 1998, יצא להילחם בלה פן הבת כפי שאביו נאבק בלה פן האב לפני 26 שנים. "המציאות הנוכחית עצובה מאוד", אמר לפני הסיבוב הראשון של הבחירות לפרלמנט הצרפתי. "כולנו חייבים לצאת ולהצביע, להילחם מדי יום כדי שה-RN לא תעבור. יש אחרים שחושבים כמוני ולא מדברים, ואני מכבד כל אחד שמעדיף להישאר מחוץ לזה, אבל אין לי ספק שכולם בנבחרת מסכימים איתי. ללא יוצא מן הכלל".
אדריאן ראביו קרא גם הוא לצאת לבחור כי "עתיד המדינה מונח על הכף", אך הדגיש: "אם נוכל לשים את זה בצד לזמן מה, זה יהיה טוב. לא אגיד מה אני מצביע, אנחנו בדמוקרטיה ועלינו לכבד זאת. האדם שיקבל את מרבית הקולות הוא זה שנבחר על ידי העם". לאחר ניצחון הימין בסיבוב הראשון, הצטרפו גם ז'ול קונדה מברצלונה ("RN זו מפלגה שמבוססת על שנאת האחר, מידע מוטעה ואמירות שנועדו ליצור אפליה ופילוג") ואיברהימה קונאטה ("מודאג מהמצב הפוליטי שיגרום לאפליה כלפי מוסלמים ומהגרים"), אבל כולם חיכו לשמוע שוב את קיליאן אמבפה.
ב-16 ביוני כבר קרא קפטן הטריקולור, שאביו ממוצא קמרוני ואמו ממוצא אלג'יראי, "לקבל את ההחלטה הנכונה אל מול הקיצוניים שרוצים לפלג את המדינה שלנו". במסיבת העיתונאים לפני רבע הגמר מול פורטוגל החריף את הטון, אבל שוב, בניגוד לתוראם וקונדה, הוא לא נקב בשם המפלגה אליה הוא מתכוון. "אנחנו לא יכולים להפקיד את המדינה בידי האנשים האלה", אמר אמבפה. "יותר מאי פעם, חייבים לצאת להצביע. זוהי שעת חירום. ראינו את התוצאות, הן קטסטרופליות. אנחנו מקווים שכולם ייצאו להצביע לצד הנכון ומקווים שנהיה גאים ללבוש את החולצה של הנבחרת גם אחרי 7 ביולי".
הדברים הללו כמובן זכו לתהודה ברחבי העולם ולתמיכה רבה בתקשורת הצרפתית, אבל גם לביקורות משני הכיוונים. מצד שמאל תהו מדוע לא אמר מפורשות את שם המפלגה לה הוא מתנגד, כפי שעשו חבריו, ומימין חשו כי ניצל את מעמדו כקפטן לאומי באופן לא ראוי. שעות בודדות לאחר מכן, מארין לה פן הגיבה בעצמה כשהתראיינה ב-CNN ואמרה לכריסטיאן אמנפור: "אמבפה לא מייצג מהגרים בצרפת, הרי רובם חיים מתחת לשכר המינימום ולא יכולים להרשות לעצמם בתים ומותרות כמו מר אמבפה ודומיו. לצרפתים נמאס לקבל הרצאות ועצות כיצד עליהם להצביע". דובר המפלגה הוסיף: "'הצד הנכון' מבחינת אמבפה צריך להיות נבחרת צרפת. הוא לובש את החולצה שמייצגת את כל העם הצרפתי, ללא כל קשר לפתק ההצבעה".
העיתונאי פסקל פרו יצא גם הוא נגד הקפטן, אך הציג זווית אחרת בתכניתו ב-CNews: "זידאן ודשאן יודעים כבר 30 שנה שהמעמד המיוחד שלהם מחייב אותם לנהוג במתינות מסוימת כשהם מתבטאים. הם אף פעם לא פוגעים במישהו כשהם מדברים. מי אמבפה חושב שהוא? לא זכור לי שהכסף הקטארי הדאיג אותו כך. הנבחרת לא יכולה להילקח כבת ערובה בידי שניים או שלושה מנהיגים שיורקים על אחיהם. רק אציין שמשרד הספורט, כמו ההתאחדות לכדורגל, לא נכנס לעימות עם אמבפה. אני בטוח שהיחס היה שונה לו שחקן היה מביע תמיכה בלה פן. אבל תהיו בטוחים, דבר כזה לא יקרה".
ז'ורז' פנש, חבר הפרלמנט לשעבר שמשתתף באותה תוכנית ב-CNews, הצטרף לפרו: "אמבפה לא מדבר כקיליאן אמבפה אלא כקפטן נבחרת צרפת, וכאן הוא מזלזל ופוגע ב-10 מיליון צרפתים שהצביעו אחרת ובאנשים שלא זכו להזדמנות כמוהו לחיות במחלקה ראשונה. אם אתה היית במקום שר הספורט, גם אתה היית שותק ולא מכניס לו אחת לפרצוף. אף אחד לא מעז, כי זה אמבפה".
ההתאחדות הצרפתית ניסתה להישאר נייטרלית, אבל נשיאה פיליפ דיאלו, בעצמו בן מהגרים, סיפר כי דבריו של קונאטה על הקשיים של משפחתו נגעו ללבו והסכים לומר: "ברור שהמציאות לא נעימה. במצב רגיל היינו מדברים רק על היורו והנבחרת". וזה האתגר בו דשאן עומד עד כה. כולם מדברים על הבחירות, כולל השחקנים שלו, אבל צרפת עדיין בין ארבע המתמודדות על תואר אלופת אירופה. היא לא כובשת ובטח לא מרשימה, אבל עדיין בחיים. "לא מידיעה, אבל זו התחושה שלי, שלדשאן ממש לא נוח עם המצב", אמר פיליפ תורנון, מי שהיה ראש מערך התקשורת של הנבחרת בין השנים 1983-2004 וגם 2010-2018. "בזמני בתפקיד לא חוויתי מצב פוליטי כמו זה הנוכחי, כי למשל ב-1998 לה פן היה בשוליים. דשאן היה מעדיף שכולם יתרכזו רק בכדורגל כרגע, אבל הוא צריך לנהוג בהם בעדינות".
אונאי סימון, שוער נבחרת ספרד שיפגוש את הצרפתים ביום שלישי בחצי הגמר במינכן, נשאל במהלך הטורניר על נקיטת העמדה של אמבפה והשיב: "קיליאן הוא אדם עם השפעה עולמית וחברתית, ובסופו של דבר זה נושא פוליטי. אני חושב שלפעמים יש לנו נטייה להביע עמדות גם בנושאים שאנחנו לא מבינים בהם. אני כאן ככדורגלן, אני מתמקד בכדורגל, והדבר היחיד שאדבר עליו הוא ספורט. את הפוליטיקה אשאיר לאחרים".
אך בצרפת, כאמור, הקו אחר לגמרי. פרט לכדורגלני הנבחרת, גם טניסאי עבר כמו יאניק נואה וג'ו-ווילפריד צונגה קראו "לחסום את הקיצוניים" וכך האתלטית האגדית מארי-ז'וזה פרק ואחרים. ניקולא באטום, קפטן נבחרת הכדורסל האולימפית, ביקש "לעשות את מה שחייבים ולהבטיח שהמדינה תצמח יחד, ולא תחת שנאה. לא האמנו שנהיה בנקודה הזו לפני כמה שנים, אז למה? איך? יש סיבוב שני, עוד אפשר לשנות את זה". ויקטור וומבניאמה, שחקן ה-NBA והכוכב הכי גדול של הכדורסל הצרפתי כיום, הוסיף כי "הדבר הכי חשוב הוא להרחיק את הקיצוניים".
הספורטאים האולימפיים בינתיים עוד בשולי הכותרות, אבל היורו מתקרב לסיומו והזרקור יופנה אליהם בקרוב. אולימפיאדת פריז 2024 תיפתח ב-26 ביולי והשבוע הנשיא מקרון העלה תרחיש לפיו התוצאות עלולות להוביל למלחמת אזרחים שתאיים על קיום המשחקים האולימפיים. תומאס באך, נשיא הוועד האולימפי הבינלאומי, מיהר להרגיע ושלל אפשרות כזו, אבל בפריז לא אהבו מראש את ההחלטה של מקרון לקבוע בחירות במועד כה קרוב לפתיחת המשחקים וגם בוועד האולימפי, חרף ההכחשות, כבר הכינו תכניות מגירה לפי דיווחים שונים. לתוצאות הערב יכולות להיות השלכות מרחיקות לכת בכמה חזיתות.
אמבפה למשל הציב את 7 ביולי כיום המבחן. אם התוצאות לא תהיינה לרוחו, האם כבר לא יהיה גאה ללבוש את חולצת הנבחרת ולהנהיגה כקפטן? האם במקרה כזה השחקנים, שרובם בני או צאצאי מהגרים, יוכלו לתפקד כרגיל בחצי הגמר ביום שלישי? ומה יקרה אם יחזרו עם הגביע האירופי לפריז אחרת – אולי עם רחובות בוערים כפי שהציע תרחיש האימים של הנשיא מקרון? עם כל הכבוד ל-14 ביולי בברלין, מבחינת כדורגלני צרפת, הגמר האמיתי הוא הערב.
מה דעתך על הכתבה?