מיליוני שקלים למדליסטים? לא נכון, לא צודק, לא מוסרי

הדי תרועות הניצחון של הציבור הישראלי על כל מדליה אולימפית נוספת של הספורטאים והספורטאיות האולימפיים וקבלות הפנים החגיגיות בנמל התעופה, כמו גם ההשתתפות בפאנלים בתוכניות הטלוויזיה ומסיבות העיתונאים, נמצאים בעיצומם. הכותרות בעיתונים מדברות על "גאווה ישראלית" והישגים פנומנליים בדמות שיא מדליות היסטורי באולימפיאדה אחת.

וסליחה רגע על השבתת השמחות, אבל אבקש בדומה לאותו ילד שקבל בניגוד לעדת המעריצים העיוורת על כך "שהמלך עירום", לשאול בשביל מה אנחנו צריכים את זה? מדוע משלם המיסים הישראלי צריך להשקיע במצטבר מאות מיליוני שקלים עבור זכייה במדליות מתכת? האם ההשקעה הזו בכלל הגיוניות? למעשה, מתוך 206 מדינות!שהשתתפו במשחקי פריז, ישראל מדורגת שנייה בצמרת המענקים לספורטאים אחרי הונג קונג עם מענקים בסך 275 אלף דולר עבור מדלית זהב, כ-192 אלף דולר עבור זכייה בכסף ו-137 אלף דולר עבור זכייה במדליית ארד, כאשר לראשונה כלל המענקים יהיו נקיים ממס, כשבסך הכל המדינה צפויה לשלם עבור הישגי הספורטאים ומאמניהם סכום של 8.5 מיליון שקלים נטו. ואלו רק המענקים – ההשקעה בכל הפרמטרים מסתכמת לאורך השנים במאות מיליונים.

הטיעונים המקובלים הם עידוד הספורט וגאווה לאומית; שני טיעונים שנשמעים טוב, אבל אין להם שום בסיס אחיזה במציאות. האם מדינות שזוכות ביותר מדליות הן באמת המדינות שהעיסוק בהן בספורט גדול יותר? האם האזרחים באותן מדינות מנהלים אורח חיים בריא יותר? הנתונים מוכיחים שהתשובה לכך היא חד משמעית לא. כך, לדוגמה, בקרב עשר שיאניות המדליות בכלל האולימפיאדות תגלו מעיון קצר בנתוני האו"ם שחלקן נמצאות בתחתית הרשימה בכל הנוגע לאחוז הילדים ובני הנוער שעוסקים בפעילות גופנית שוטפת. את אותו הכסף ניתן היה להשקיע בפעילויות שכן מעודדות אורח חיים בריא ופעילות גופנית, כגון מתקני ספורט עממי וסבסוד פעילות ספורטיבית בחוגים ובית ספר. אמא של רז הרשקו, שזכתה במדליית כסף, סיפרה לדוגמה שהיא הלכה לחוג ג'ודו כי זה היה החוג שהיה בחינם במתנ"ס השכונתי.

הטיעון השני הוא "גאווה לאומית", אבל אולי השקעה של הכסף בהסברה חשובה יותר לגאווה הלאומית? ואולי כעם שנחשב לאורך ההיסטוריה כ'עם הספר', מן הראוי היה להשקיע סכומי כסף ראויים עבור השתתפות בטורנירים בינלאומיים למדעים, מתמטיקה ובשחמט? כמה שוות אותן דקות בהן רואים ספורטאי ישראלי על הפודיום? האם תת היבשת ההודית עם מספר התושבים הגדול בעולם שמציגה הישגים פחותים מישראל ניחנת בגאווה לאומית פחותה? האם הגאווה הלאומית השוויצרית נפגמה בשל מצבת מדליות פחותה מישראל?

במציאות של מלחמה שכבר גבתה תוספות תקציביות של מאות מיליארדי שקלים שעליהם נצטרך אנחנו וילדינו לשלם בעשורים הבאים, הרי שכל השקעה בספורט מקצועני מגיע על חשבון דבר אחר. על חשבון עוד מכשור רפואי, עוד תמיכה בילדים בסיכון, עוד מעונות לנשים מוכות ועוד כבישים. האם הגיוני להשקיע בקישוטים והתלהבות של הציבור למשך שבועיים שלושה על חשבון עוד מחלקת ילדים בבתי החולים או על חשבון סיוע לפנימיות לנוער בסיכון? בעיני מדובר בהשקעה לא מוסרית, לא כלכלית ולא הגיונית.

אני יודע שיש עוד אנשים שחושבים כמוני, אבל על התפיסה הזו לא תשמעו בתוך צהלות התקשורת. אולי פשוט צריך משהו שיקום ויאמר – "המלך הוא עירום".

ד"ר עוז גוטרמן הוא ראש החטיבה למשאבי אנוש במכללה האקדמית גליל מערבי ומנהל קבוצת הפייסבוק "ישראל חושבת – מבט מעמיק על מגמות העתיד בחברה הישראלית"