ז'ורז'ה טשיירה אחראי בעקיפין להגעתו הצפויה של פדראו למכבי חיפה. הבלם הפורטוגלי, שכיכב בכרמל בעונת 2009/10, משחק כיום בקבוצת AVS החדשה, שסיימה במקום השלישי בליגה השניה בעונה שעברה והעפילה לפלייאוף מול פורטימוננסה אשר דורגה במקום ה-16 בליגה הבכירה.
פדראו, מעוז ההגנה של פורטימוננסה, היה משוכנע כמו רוב הפרשנים שקבוצתו פייבוריטית, אך המציאות הוכיחה אחרת. דווקא טשיירה בן ה-38 הוכיח עליונות למרות שהבקיע שער עצמי במשחק הראשון, ו-AVS חגגה פעמיים בתוצאה הזהה 1:2. כאשר הכל כבר היה ברור, התלהטו הרוחות בשניות הסיום של הגומלין. קטטה פרצה על הדשא, ופדראו הורחק בגין תקיפת יריב. ההתאחדות השעתה אותו מ-3 משחקים בפתיחת העונה החדשה, ועם מעברו לחיפה נקבע כי הכרטיס האדום היווה את אקורד הסיום לקדנציה הפוריה של הברזילאי בדרום פורטוגל.
לא כך רצה הבלם להיפרד מהאוהדים שהעריצו אותו ומהמעודון שהעניק לו כה הרבה. הוא הגיע לפורטימוננסה בקיץ 2021, באופן אירוני אחרי שחווה ירידה עם נסיונל – קבוצה מהאי מדיירה אליה הושאל מפלמייראס אהובתו. המטרה הראשונית היתה להישאר בנסיונל לעונה נוספת, אבל ההתרסקות שינתה את הכל, ופדראו שב אז למולדתו בתקווה חלשה למדי להתברג בסגל הראשון של מועדון הפאר מסאו פאולו. המאמן הפורטוגלי אבל פריירה הסכים לקבל אותו, אבל הבהיר מראש שמדובר בצעד חירום, ושחקנים אחרים צפויים לקבל העדפה. וכך היה – פדראו לא שותף באף משחק רשמי בפלמייראס. על מנת לא לבזבז את הקריירה לשווא, הוא חצה שוב את האוקיינוס בכיוון פורטוגל, ופורטימוננסה קיבלה אותו בזרועות פתוחות בהשאלה.
זה היה שידוך מצוין עבור כל הצדדים. פדראו הפך לבאנקר בהרכב של המאמן פאולו סרג'יו אשר שם לרוב דגש על ארגון וסדר, והקבוצה נשארה בליגה בקלות יחסית עם מאזן הגנתי טוב. בקיץ 2022, מימשה פורטימוננסה את האופציה לקנות 50 אחוזים מכרטיסו תמורת 800 אלף יורו, וקבעה לו סעיף שחרור בגובה 30 מיליון יורו. זה לא נעשה במקרה, כי היו דיווחים על העניין שגילתה בו לכאורה פורטו, אם כי לא בטוח עד כמה הוא היה רציני. פדראו מצידו לא התלהב בכל מקרה מהרעיון לעבור לקבוצה גדולה מדי בה יבלה בקצה הספסל. הוא הגיע לפורטימוננסה על מנת לשחק על בסיס שבועי, והמשיך לעשות זאת גם כאשר הקבוצה הבטיחה שוב הישרדות לפני מחזורי הסיום בעונת 2022/23.
בקיץ שעבר, כבר היתה לו הצעה רצינית ומוחשית מבשיקטאש, ופדראו ידע שהוא עשוי להפוך לשחקן הרכב בטורקיה, אבל פורטימוננסה לא רצתה להיפרד ממנו. המאמן ראה בו מנהיג, העניק לו את סרט הקפטן, וגם האוהדים היו מאושרים שהאליל שלהם נותר נאמן. בדיעבד, יש להניח כי הן ההנהלה והן השחקן הצטערו על הפספוס הזה. המועדון הפסיד סכום העברה שעשוי היה להיות גבוה יותר ממה שאפשר לקבל כיום ממכבי חיפה, בעוד העונה שעברה הפכה לסיוט בהמשכים, בעיקר מבחינה הגנתית, בדרך לירידה הדרמטית.
הפרשנים המקומיים טוענים כי פדראו דווקא שמר על יציבות יחסית, ואפילו תרם 3 שערים – שווה ערך למאזנו המצטבר בליגה הפורטוגלית בשנים הקודמות. ואולם, שניים מהם נרשמו בתבוסות לבראגה. כאשר העלה הבלם את פורטימוננסה ליתרון במשחק החוץ מול קבוצת הצמרת, הוא לא דמיין שזה ייגמר בהפסד 6:1. במשחק הביתי הוא דייק בפנדל, אבל בראגה ניצחה 3:5. כל הארגון והסדר בהם התגאה פאולו סרג'יו לא היו במשחקים רבים מדי, ופורטימוננסה סיימה את העונה עם 72 שערי חובה ב-34 משחקים – המאזן הגרוע בליגה. היא שמרה על רשת נקיה 3 פעמים בלבד, ובמשחק האחרון ברשימה נאלץ פדראו להקריב את עצמו ולקבל כרטיס אדום כדי למנוע מצב כיבוש ודאי ולשמור על 0:0.
לפיכך, סיים פדראו את העונה שעברה עם שתי הרחקות. עד אז, הוא לא ראה אדומים בפורטוגל, ונחשב לשחקן הוגן, גם אם קשוח מאוד. ההרחקות עוררו אצלו זכרונות דווקא מאירוע ביזארי בתחילת הקריירה. כאשר היה בן 18, קיבל פדראו הזדמנויות ראשונות בסגל הראשון של סנטה אגואה, מועדון צנוע מהפרבר הדרומי של סאו פאולו בו גדל. במשחק מול פונטה פרטה החזקה, שהתקיים במסגרת ליגת פאוליסטה המחוזית, נזרק הנער למערכה באמצע המחצית הראשונה כאשר המגן הימני הפותח נפצע. בדקה ה-34, הוא ספג כרטיס צהוב ראשון. בדקה ה-35, הוא ספג כרטיס צהוב שני. הפארסה היתה גדולה, ובלעדיו התפרקה סנטה אגואה לחתיכות בדרכה לתבוסה 7:2. פדראו סומן, באופן טבעי, כאשם המרכזי והודח בחזרה לקבוצות הצעירות.
שם, בטורנירים זניחים למדי, הוא התגלה על ידי פלמייראס, אבל הקריירה שלו בברזיל לא התרוממה, בלשון המעטה. ההשאלות לאמריקה מיניירו מהליגה השנייה ולאתלטיקו פרנאנסה היו כושלות, ובאותה תקופה גם לא היה לגמרי ברור באיזה תפקיד הוא אמור לשחק. בנעוריו, תופקד פדראו לא פעם כקשר אחורי, וגם כמגן ימני. הוא הוכיח את עצמו כבלם באופן סופי רק אחרי המעבר לפורטוגל, שם רב גוניותו נחשבה לנכס. לעת צרה, הוא היה מסוגל לסתום את החורים כמגן וכקשר גם בפורטימוננסה.
ההערכה כלפיו לא פחתה גם אחרי עונת הירידה הכואבת. הפרשן לואיס קטארינו מספר: "פדראו הוא שחקן פיזי ועוצמתי, בעל משחק ראש מעולה. יש לו תכונות של מנהיג. למרות מימדי גופו, הוא טכני עם הכדור ובעל יכולת מסירה טובה. הוא גם משתלב היטב בכל השיטות. פאולו סרג'יו נטה לשנות את המערכים גם תוך כדי המשחק, ופדראו היה יעיל הן ברביעיה אחורית והן בשלישיית בלמים".
העיתונאי רפאל דוארטה, שמסקר את הקבוצה, אומר: "פדראו היה שחקן חשוב מאוד עבור פאולו סרג'יו, ודומיננטי מאוד בחדר ההלבשה. הוא עושה לפעמים טעויות במיקום, וגם לא הבלם הכי מהיר שיש, אבל יציב, חזק מאוד וטוב גם בניהול משחק. היו בתחילת הקיץ דיווחים על כך שקבוצות פורטוגליות מהליגה הראשונה מעוניינות, אבל פורטימוננסה בחרה לא למכור כי היא הכניסה מספיק כסף לקופה מהעברות אחרות. אולי התשלום שהיא דרשה היה גבוה מדי לטעמם של קונים פוטנציאליים. ואז באה מכבי תל אביב".
סביר להניח כי המו"מ עם הצהובים התניע את המהלכים. פדראו אוהב את פורטימוננסה, והיה ממשיך בשמחה למלא את חוזהו עד 2027 אלמלא הירידה, אבל בגיל 27 הוא לא בהכרח מעוניין לשחק בליגה השנייה, והאפשרות לעבור לאלופת ישראל נראתה מעניינת מבחינה מקצועית. כאשר העדיף ז'רקו לאזטיץ' את בן טיפוחיו נמניה סטואיץ', נכנסה לתמונה מכבי חיפה – ומבחינת שחקן ברזילאי ההבדל בין שני המועדונים הישראלים לא קיים. הם אפילו חולקים את אותו השם. פדראו ילמד על השוני רק כאשר יתחיל לשחק בירוק, ובכרמל יקוו כי הקדנציה שלו תהיה ארוכה יותר מזו של ז'ורז'ה טשיירה.
אם הכל ילך כשורה, התסריט האופטימי הגיוני. מכבי חיפה מקבלת בלם שהתנסה בליגה טובה הרבה יותר בהשוואה לליגת העל והותיר לרוב רושם חיובי. הוא מעולם לא התיימר להיות כוכב בקנה מידה גדול, אך מדובר בשחקן עם אופי דומיננטי, יכולות מגוונות ותשוקה עזה למשחק. הוא מקצוען, מעולם לא היה מעורב בתקריות מחוץ לדשא, נשוי באושר, והיה אהוד בחדר ההלבשה. חוץ מזה, הקבוצה האהובה ביותר שלו משחקת בירוק לבן, ובשנתיים האחרונות הוא שיתף פעולה בעורף עם שחקן סנגלי בשם סק – המגן השמאלי מוסטפה סק שעבר זה עתה מפורטימוננסה לנפטצ'י באקו. האם אלה סימנים מעודדים?
מה דעתך על הכתבה?