ויקטור אוסימן מעריץ את דידייה דרוגבה. הסקורר מחוף השנהב היה המודל לחיקוי עבור הניגרי מאז שהוא שיחק כדורגל בשכונת העוני בלאגוס ליד המזבלה העירונית הגדולה, והשתוקק תמיד ללכת בדרכו. צ'לסי היתה, באופן טבעי, קבוצתו האהובה בזכות אלילו, והקיץ היתה לו הזדמנות לעבור לסטמפורד ברידג' וללבוש את המדים הכחולים עליהם חלם כבר מזמן. במקום זאת, בתסריט אבסורדי ביותר, הוא אכן הגיע לאקסית אחרת לגמרי של דרוגבה. אוסימן הושאל מנאפולי לגלאטסראיי, אליה הגיע דידייה בזמנו בגיל 34 על מנת להאריך קצת את הקריירה. לעומתו, הניגרי נחת באיסטנבול כשהוא בן 25, וגם אם מדובר בתחנה זמנית זוהי פארסה בלתי נתפסת.
בפארסה הזו אשמים גורמים רבים. האחראי הראשי הוא אאורליו דה לאורנטיס, הבעלים חובב השערוריות של נאפולי, שעשה את המקסימום על מנת להרוס את היחסים עם אוסימן, זאת אחרי ויתר על התזמון המושלם להיפרד ממנו לשביעות רצון כל הצדדים. העיתוי הזה היה לפני שנה, בתום הזכיה ההיסטורית באליפות. אוסימן, שכבש 26 שערים בדרכה של נאפולי לסקודטו ראשון אחרי 33 שנה, היה אז אחד הכוכבים החמים והמדוברים בתבל. לתכולים היתה הזדמנות לדרוש ולקבל תמורתו גם 130 מיליון יורו, אבל דה לאורנטיס העדיף לשמור על הסגל בהמתנה לפיצוץ.
"המועדון היחיד שיכול להרשות לעצמו לרכוש את אוסימן הוא פריז סן ז'רמן. אם ישלחו לנו הצעה של 200 מיליון יורו, נשקול ונראה מה יקרה. אני אישית חושב שוויקטור ישאר אצלנו", אמר אז הבוס – וצדק. אלא שאז ברח רוברטו מנצ'יני מנבחרת איטליה לטובת הכסף הסעודי, לוצ'אנו ספאלטי שוחרר מנאפולי על מנת להחליפו, רודי גרסיה מונה בהחלטה מטופשת כדי להחליפו, והעסק קרס במהרה. כבר בתחילתו של המשבר, כאשר היה צורך לאתר שעירים לעזאזל, סומן אוסימן כאשם על ידי ההנהלה, והדבר לא נעשה רק באמצעות הדלפות לתקשורת.
הפרשה המוזרה, שהגדירה מחדש את היחסים בין אוסימן לנאפולי, התרחשה בספטמבר שעבר כאשר אוסימן החמיץ פנדל בבולוניה, וספג לעג על כך בחשבון הטיקטוק הרשמי של המועדון. סוכנו רוברטו קאלנדה איים אז לתבוע את נאפולי בבית המשפט על ביזוי השחקן, בעוד החלוץ עצמו הסיר את כל תמונותיו במדי הקבוצה מהרשתות החברתיות. דה לאורנטיס הורה להסיר את הסרטון, אך בחר להימנע מהתנצלות. במקביל, המשבר ביחסים היה חמור עוד יותר כי גרסיה החליף את אוסימן במשחק המדובר, ואוסימן התעמת איתו בשל כך.
הקרע הרגיש בלתי ניתן לאיחוי, גם אם הצדדים ניסו איכשהו ליישר את ההדורים כלפי חוץ. בדצמבר חתם אוסימן על הארכת חוזה עד 2026, עם סעיף שחרור בגובה 130 מיליון יורו, והעלאת שכר משמעותית לכ-11 מיליון יורו בשנה. מתבונן תמים מהצד עשוי לפרש זאת כסיום התקרית, אך האמת היתה שונה, כי כבר בקיץ 2023 דיווח דה לאורנטיס חגיגית על הסכמה להאריך את החוזה עד 2027 עם סעיף שחרור גבוה הרבה יותר. לפיכך, אוסימן וסוכנו הצליחו לקצר את התקופה ולהוריד את מחיר העזיבה, ולשמור על העלאת השכר. כאשר מפנימים זאת, מבינים כי פניו של החלוץ היו החוצה, והבעלים בסך הכל השתדל למזער את הנזקים.
מאמוקה ג'וגלי, סוכנו של חביצ'ה קבראצחליה, ידע זאת היטב. בתחילת השנה הוא העיר בראיון: "לחוזה של אוסימן אין משמעות. הוא יעבור לסעודיה בקיץ". החלוץ, שבדיוק התכונן אז לאליפות אפריקה, החליט להגיב על כל בקללות באינסטגרם, ודרש: "אל תעז לדבר עלי". אלא שג'וגלי צדק, כי קאלנדה ניהל משא ומתן עם אל אהלי הסעודית כבר אז, והמגעים האלה אכן יכלו להניב עסקה בקיץ. העניין הוא כי עד אז המשיך מחיר השוק של אוסימן לרדת בהתמדה, בעוד דה לאורנטיס ממש לא התכוון להשלים עם המציאות החדשה.
העונה שעברה היתה עגומה עבור אוסימן מבחינות מגוונות. היו לו יותר מדי פציעות, יותר מדי סכסוכים עם מאמנים, יותר מדי כותרות לא ענייניות בתקשורת. הוא כבר אמנם 15 שערים ב-22 משחקי ליגה, וזה ממוצע לא רע בכלל, אבל נעדר ממשחקים חשובים מסיבות בריאותיות, ספג כרטיס אדום מיותר מאוד בתיקו מול רומא בדצמבר, והראה סימנים של שבירה מנטלית.
גם ההופעה באליפות אפריקה היתה כושלת, עם שער אחד ב-7 משחקים, למרות שניגריה הגיעה עד הגמר. נאפולי שקעה במרכז הטבלה, היחסים עם קבראצחליה רק הלכו והתדרדרו בעקבות התקרית עם סוכנו. באופן כללי, אוסימן קינא בגאורגי על תשומת הלב שקיבל הקיצוני במהלך עונת האליפות, על אף שתרומתו היתה לדעתו חשובה יותר. כעת הם כבר לא ממש הסתדרו ביחד על המגרש, והפרידה היתה בלתי נמנעת – אבל באיזה תנאים?
דה לאורנטיס בחר לשחק אותה קשוח ולנסות לסחוט סכום קרוב ככל הניתן לסעיף השחרור שהפך להיות מוגזם לחלוטין. אוסימן דרש לעזוב באופן רשמי, ועל כן הוחלט כי יתאמן בנפרד מהסגל בהמתנה למכירה. המאמן החדש אנטוניו קונטה לא בנה עליו, והמתין בחוסר סבלנות להגעתו של רומלו לוקאקו, אשר כרטיסו היה שייך לצ'לסי. לאור זאת, היה הגיוני לבצע החלפה בתוספת תשלום, והכחולים ראו זאת בעין יפה. אלא שהבעלים טוד בולי לא רצה לשבור את מסגרת השכר בסטמפורד ברידג', והציע לשחקן תנאים פחות טובים מחוזהו בנאפולי – שכר בסיס של כ-5 מיליון יורו, עם בונוסים שמנים שהיו מופעלים בעיקר במקרה של העפלה לליגת האלופות.
במקביל, התקדמו בהדרגה גם המגעים עם הסעודים. אל אהלי סגרה לבסוף עסקה עם דה לאורנטיס על 70 מיליון יורו בתוספת 10 מיליון כבונוסים. לאוסימן הוצע שכר של 40 מיליון יורו לעונה על פני 4 שנים, עם סעיף שחרור נמוך יחסית במידה וירצה לחזור לאירופה. החלוץ נדרש לקבל החלטה, וסוכנו סבר כי יהיה זה לטובתו למשוך את הנושא כמה שיותר, על מנת להפעיל לחץ גבוה ככל הניתן על צ'לסי. קאלנדה חשב שיוכל לסחוט תנאים אופטימליים אם העסק יגיע לימים האחרונים, אך טעה בגדול. כך יצא שהלקוח שלו נותר קירח מכל הכיוונים.
Victor Osimhen is all smiles in Istanbul ahead of his loan move to Galatasaray 🟡🔴 pic.twitter.com/9JTdXeerWv
— B/R Football (@brfootball) September 3, 2024
משום מה, דווקא דה לאורנטיס חשב שיהיה הגיוני להוסיף דרישות חדשות, וביקש מאל אהלי 5 מיליון יורו נוספים. אחרי הכל, אם החלוץ אמור לקבל 160 מיליון במצטבר, אז למה להתקמצן על נאפולי. הסעודים לא לחוצים על כסף, כידוע, אך דואגים לכבודם ולא אוהבים הפתעות במשא ומתן. היתה להם אופציה חלופית בדמותו של אייבן טוני האנגלי מברנטפורד, והוא תפס את משבצת הזר האחרון בסגל שלהם. אוסימן, שפיספס את שכר העתק, זעם עוד יותר על נאפולי, ועל הדרך איבד את קלף המיקוח החזק שלו במגעים מול צ'לסי.
הכחולים נותרו האחרונים במירוץ, ולא התכוונו לוותר. המשלחת המיוחדת שהגיעה לנאפולי ב-30 באוגוסט חיפשה פתרונות יצירתיים, אך סירבה להיענות לדרישותיו הכספיות של החלוץ. ואוסימן, שיכול היה ללכת בעקבותיו של דרוגבה, חשב בעיקר על הכסף. הוא לא הסכים לקצץ בשכור, וככל הנראה לא ממש האמין בסיכוייה של צ'לסי להעפיל לליגת האלופות. האתגר הספורטיבי לא ריתק אותו מספיק, ומצבו הכללי של המועדון גרם לספקות אודות כדאיות הגעתו לשם, עם כל הכבוד לאהבת הילדות. הם נקלעו למבוי סתום, אנשי צ'לסי עזבו את איטליה בידיים ריקות, ואוסימן ראה לנגד עיניו עונה שלמה ביציע.
כאן נכנסה לתמונה גלאטסראיי כדי להושיע. אמנם מאורו איקרדי ומישי בטשואי כבר לובשים אדום-צהוב באיסטנבול, ולכן לא היה צורך ממשי בחלוץ מרכזי נוסף, אבל הוחלט כי אוסימן הוא שם גדול מספיק מספיק כדי לקדם מאוד את מעמדה של הקבוצה בטורקיה ובעולם. האריות קיבלו אותו בהשאלה תוך הסכמה לשלם את רוב שכרו, אך כמעט ללא עלויות נוספות. לניגרי לא נותרה ברירה אחרת, והוא ישחק בליגה הטורקית כאשר הוא אמור להיות בשיא הקריירה. לפחות האוהדים החדשים שלו ערכו לו קבלת פנים חמה במיוחד, והרעיפו עליו אהבה.
"אעשה הכל כדי לשמח את הקהל הזה", אמר הניגרי אחרי שראה עשרות אלפים נוהרים לפגוש אותו בשדה התעופה באמצע הלילה. איך יגיב על זה איקרדי, כיצד הם יסתדרו? אין לדעת. האם זה יקדם את הקריירה שלו אחרי עונה קשה? סיכוי סביר שלא ממש. אבל זה מה יש כרגע, ולפיכך "היורש של דרוגבה" יצטרך להסתפק בגלאטסראיי בשלב זה.
מה דעתך על הכתבה?