לפי כל הגיון בריא, לוצ'אנו ספאלטי היה אמור לסיים את תפקידו אחרי המפלה מול שווייץ בשמינית גמר יורו 2024. ההופעה היתה כה כושלת, עד שהעסק נראה אבוד לחלוטין – לא רק מבחינה טקטית, אלא בעיקר מנטלית. המאמן עצמו קבע: "אני עובד במקצוע כבר 30 שנה, ומעולם לא ראיתי קבוצה ללא רוח לחימה כמו הנבחרת הזו". מי אשם בכך? את החצים הוא לא הפנה לעצמו, והתירוצים היו משונים.
למשל, התלונן ספאלטי על כך שאינטר זכתה באליפות בשלב מוקדם מדי של העונה, ולכן שחקניה הגיעו לכאורה לטורניר אחרי נפילת מתח. אי אפשר להתייחס לאמירה הזו ברצינות. יתרה מזו, היא מעידה על כך שספאלטי לא מבין את תפקידו. אם השחקנים המובילים של הנבחרת הורידו את הרגל מהדוושה במאי, הם הגיעו לאליפות אירופה קצת פחות עייפים, וזה בהחלט יכול להיות גם מועיל. למעשה, כמעט לכל הנסיבות יש היבטים חיוביים ושליליים, ומשימתו של המאמן היא לנצל את היתרונות ולבטל את החסרונות. אם הוא לא מסוגל לעשות זאת, האלטרנטיבה הנכונה היא להתפטר – או להיות מפוטר.
ואולם, ההתאחדות בחרה אחרת. אפשר להבין אותה, כי אין אופציות מעולות להחלפה, בעוד ספאלטי עצמו הוזעק לתפקיד באוגוסט שעבר במקומו של רוברטו מנצ'יני שברח לטובת הכסף הסעודי. "החלטנו להמשיך בפרוייקט במחשבה קדימה. אנחנו חולקים השקפת עולם, ולוצ'אנו יהיה מסוגל להראות את עצמו מהצד הטוב ביותר אם ניתן לו זמן. הוא נראה רגוע ומשוחרר, אבל ברור שתוצאות טובות יעזרו לו להשתחרר עוד יותר", אמר נשיא ההתאחדות גבריאלה גראבינה. וכך, הפכו המפגשים הראשונים בליגת האומות בתחילת ספטמבר לחשובות מאוד. על ספאלטי היה להוכיח מחדש את התאמתו לאתגר, ולמחוק את חרפת ברלין. הגישה היתה חייבת לעבור שינוי דרמטי.
על הנייר, להתחיל את משחקי ליגת האומות בצרפת לא היה אידיאלי בנסיבות אלה, אבל גם כאן יש יתרונות וחסרונות, כי הישג במשחק חוץ מול יריבה כה מאתגרת גורם אוטומטית למפנה ביחס כלפי הנבחרת. זה נכון במיוחד כאשר הניצחון המפואר הגיע אחרי שאיטליה ספגה שער מטופש 13 שניות בלבד מהפתיחה. איבוד הכדור של ג'ובאני די לורנצו איפשר לברדלי בארקולה לדהור קדימה ולכבוש, אבל דווקא האירוע הזה, באופן פרדוקסלי, גרם לחניכיו של ספאלטי להיות נחושים אפלו יותר.
די לורנצו, הקפטן של נאפולי אותה הוביל ספאלטי לאליפות, נהנה מחסינות מוחלטת אצל הבוס במדים הלאומיים. הוא הפגין יכולת ירודה באליפות אירופה, אבל בכל זאת השלים 90 דקות בכל משחק, והדבר גרר ביקורת מוצדקת. אז גם בפריז הוא היה על הדשא, אבל זה המקום להדגיש כי רק שחקן שדה נוסף נותר מההרכב שהושפל בידי השווייצרים, ולגביו אין ספקות כלשהם. אלסנדרו באסטוני, הבלם האלגנטי עם ראיית משחק משובחת ומסירות ארוכות נהדרות, הוא עוגן חיוני הגנתית והתקפית. מעבר לכך, כל היתר לא היו שם – וזו הסיבה המרכזית לגישה ההפוכה.
לא כולם נעדרו בגלל החלטה של ספאלטי, כי ג'אנלוקה סקמאקה קרע רצועות בברכו, אבל אפילו זה פעול על פניו לטובת איטליה. מתיאו רטגי הוא חלוץ מוגבל יחסית עם אחוז ניצול הזדמנויות לא מזהיר, והוא גם מתאזרח ארגנטיני ללא קשר אמיתי לארץ המגף, אולם הנכונות שלו לעבוד קשה מאוד ללא כדור היתה חיונית מאוד בפריז. הוא היה הראשון להפעיל לחץ על הצרפתים, וכל חבריו הצטרפו אליו. מה שלא היה קיים כלל במפגש מול שווייץ, בלט מאוד לעין בפארק הנסיכים. קוראים לזה תשוקה. קוראים לזה אופי.
קשה לדמיין שחקן רעב יותר לכדורגל מסנדרו טונאלי, שסיים זה עתה השעייה בת 10 חודשים בגין הימורים על כדורגל, כולל משחקי קבוצותיו. ספאלטי שלח אותו הישר למערכה, וקשר ניוקאסל השלים 90 דקות נהדרות, במהלכן סיפק את הבישול המופלא לפדריקו דימארקו בשער השיוויון. דימארקו ראוי להתייחסות נפרדת, כי הוא לא היה כשיר למפגש מול שווייץ, והיתה לכך השפעה מהותית.
המגן השמאלי של אינטר, שחורש ללא הפסקה את האגף, תמיד מגלה מחוייבות מוחלטת. הוא לא חף משגיאות, כמובן, והיה אחראי לספיגת השער המהיר מול אלבניה ביורו, אבל הניצוץ בעיניו מדבק, ויש לו גם יכולות טכניות מרשימות ביותר. דימארקו מסוגל לאיים על השער מכל הטווחים, כדורי הרוחב שלו איכותיים, וגם הסיומת בתוך הרחבה יכולה להיות קטלנית. הביצוע אחרי המסירה הכפולה של טונאלי ייזכר לדורות, ושיתוף הפעולה בין השניים צפוי להיות חשוב בכל משחק של איטליה.
גם ריקארדו קלאפיורי, שהיה מושעה בהפסד לשווייץ, שב וגילה יכולת משובחת עד שנפצע. הוא יהיה מנהיג לשנים ארוכות, והשילוב שלו עם באסטוני נראה נהדר למרות ששניהם מעדיפים לשחק כבלמים שמאליים. בצרפת, הלך ספאלטי על שלישיית בלמים באמצעות הסטתו של די לורנצו, וכך התפנה מקום לאנדראה קמביאזו הרב גוני באגף הימני. הכוכב הצעיר של יובנטוס הוא פצצת אנרגיה, והוא מביא המון אנרגיות בדומה לדימארקו. העובדה כי שניהם החליפו ביניהם מסירות ארוכות מצד לצד הדגישה עד כמה המערך הזה יכול להיות יעיל.
והיה גם סמואלה ריצ'י. הקשר בן ה-23 של טורינו היה בסגל המורחב של ספאלטי לקראת אליפות אירופה, אולם לא נכלל בגרסתו הסופית, והמאמן בוודאי מצטער על כך בדיעבד. הוא עדיין אלמוני יחסית, אפילו באיטליה עצמה, אבל בצרפת הפגין ביטחון עצמי מרשים ויכולת משובחת כקשר אחורי שמעניק גיבוי לקלאפיורי ולבאסטוני. בזכותו, היה לשני הבלמים חופש פעולה נרחב בפעולות ההתקפיות, וגם ריצ'י עצמו שלח לפרקים מסירות חכמות קדימה. בדרך לניצחון על הצרפתים, הוא ביסס את עצמו כשחקן לגיטימי מאוד בנבחרת, וסיכוייו לשחק גם נגד ישראל גדולים.
באופן כללי, החגיגה בצרפת הופכת את המשחק מול הנבחרת של רן בן שמעון למבחן חשוב מאוד עבור ספאלטי. ביום שישי לא היה לאיטלקים מה להפסיד, אבל הפעם יש – ופיאסקו יחזיר במהרה את כולם לדיכאון ששרר אחרי ההדחה מיורו 2024. לעומת זאת, ניצחון יגביר את התנופה שהושגה בפארק הנסיכים, וכל הגיבורים יחזקו מאוד את מעמדם של חשבון אלה שהתרשלו מול שווייץ. ברחבי איטליה מקווים שנבחרת אמיתית חדשה נרקמת מול עיניהם – זו שתהיה מסוגלת להשכיח את הביזיון ולהביא גאווה לאומה. תפקידה של ישראל היא לנסות ולמנוע זאת.
מה דעתך על הכתבה?