המנהג לבקש סליחה ביום הכיפורים הוא אמנם מנהג יהודי, אבל במקרה של מנצ'סטר יונייטד, ש-75% מהבעלות עליה מוחזקים עדיין בידי משפחת גלייזר היהודית, נדמה שאפשר לדרוש התנצלות. כן, אני נוטל לעצמי את החירות לכתוב לבעלים מכתב שלעולם לא יקראו ולדרוש, בשם האוהדים הרבים, התנצלות על מה שעוללו לאחד ממותגי הכדורגל הגדולים ביותר בעולם.
מי שחושב שבאתי לקונן רק על אובדן התארים, טועה. אני אוהד של מנצ'סטר יונייטד כבר כמעט חמישים שנה, מה שאומר שנחשפתי לשם, שהיה שגור אז בפי כל חובב כדורגל אנגלי, רק משום שמועדון הפאר מלנקשייר התדרדר אל הליגה השנייה (עונת 1974-75).
גם השנים שבאו לאחר מכן, שבהן התחברתי לקבוצה, לא היו פשוטות: בכל שנה דיברו במועדון על תואר, רק כדי לראות את האליפות נודדת – לא רק ליריבה המרה מליברפול (שדרפה תארים בשנות ה-70 וה-80), אלא אפילו למועדונים כמו נוטינגהאם פורסט או אסטון וילה.
אבל גם כשהמועדון היה בשפל המדרגה, כשהשחקנים נראו כאילו חגגו בפאב עד לשריקת הפתיחה, דבר אחד הקבוצה מעולם לא הייתה: משעממת. למה אני מזכיר את זה? כי בחודשים האחרונים אני מוצא את עצמי מוותר בקלות על הצפייה במשחקים שמשודרים בישראל בקלות רבה מדי. אם פעם משחק של יונייטד היה דוחה ישיבות חשובות במשרד, ימי הולדת או אפילו ארוחות חג, הרי שעתה אני כמעט שמח כשיש לי תירוץ להימנע מצפייה: "מה אתם אומרים? פגישה ביום ראשון בשש? אני מתנצל אבל יש בדיוק יונייטד נגד… בעצם, סליחה, אין שום בעיה: איפה תרצו להיפגש?".
ההולנדי המעופף
העונה הקודמת, שהצליחה לשבור אפילו את שיאי הייאוש שנקבעו בעונות שקדמו לה, משימה בהחלט לא קלה, הסתיימה בכל זאת עם איזו שהיא נחמה. זה לא היה רק הניצחון בדרבי בגמר הגביע, אלא בעיקר התקווה שחברת הניהול החדשה, בראשות סר ג'ים רטקליף, שמחזיק ברבע ממניות הקבוצה, תצליח להפטר סוף סוף מחבורת השחקנים הבינונית שמשתכרת משכורות עתק, תצליח לבצע רכש מנצח במקום השערוריות שהנפיק אד וודוורד, מי שהופקד על הקבוצה מטעם משפחת גלייזר.
אלא שכבר בהחלטה הראשונה שקיבלה ההנהלה החדשה, להמשיך את החוזה עם המנג'ר אריק טן האח, היה ברור שלא מחכה לנו שום בשורה. שלא תבינו אותי לא נכון – ההולנדי הוא איש מקצוע מעולה, רק שהוא מעולה במועדון שבו הוא קובע הכל. קונטרול פריק, ככה זה. במערכת שבה הוא לא הפוסק היחיד, הוא מאבד שליטה – ואם יש דבר גרוע יותר מבלגניסט, הרי זה רק קונטרול פריק שאיבד את ההגה של הספינה. ברגע שהמציאות לא מתיישרת בהתאם להחלטה שלו, הוא פשוט מאבד את זה לחלוטין.
לכן דווקא תחת האיש המסודר הזה משחקת יונייטד את הכדורגל המבולגן ביותר בתולדותיה: אין שיטת משחק ואין ניהול – לא על כר הדשא, לא על הספסל ובאופן מדהים, בניגוד לכל ציפייה, אפילו לא בשורות המכובדים ביציע. זה לא אמור להיות טקסט מקצועי, אבל הנה בכל זאת כמה דוגמאות: ברונו הוא שחקן מבריק, אבל גם כזה שנעלם למשך דקות ארוכות. לכן הוא לא יכול להיות הכתובת היחידה לכדורים במרכז השדה. דאלו(ט) משחק בצד ההפוך של ההגנה, רק כי המאמן הביא מגן אחר (מזראווי) לעמדה הטבעית שלו. ליונייטד גם אין חלוץ שיודע לדחוק כדור לרשת: מה קורה בין שתי האוזניים של מרקוס רשפורד? רק אלוהים יודע, הוילנד הוא חלוץ ראוי שמתאים בהחלט לקבוצה בליגה השנייה, זירקזי מתחנן לסקורר שישחק לידו ולגארנצ'ו המוכשר, אין מושג מה לעשות עם הכדור ברגע שנגמר לו המגרש.
לא בכדי סיימנו עם גארנצ'ו – אחת הבעיות בקבוצות לא מתפקדות היא שאפילו כישרונות צעירים שגדלים בהן, כמו למשל קובי מאיינו, הולכים מהר מאוד לאיבוד. לא תאמינו, אבל עסקנו עוד בחלק הטוב של הקבוצה: די היה לראות -בהרכב שעלה לשחק בווילה פארק – את ג'וני אוואנס בן ה-36 שלהגנתו ייאמר שזו לא אשמתו, הוא לא היה שחקן טוב מספיק לקבוצת צמרת בפרמיירליג עוד כשהיה בן 18… ולצידו עלה בהרכב מגוואייר: רוצה, נחוש, נלחם, אבל פשוט לא מסוגל.
אבל את הטעות הקשה ביותר של המנג'ר ההולנדי אפשר לראות בין הקורות. כי אם צריך לסכם את הכישלון המהדהד של טן-האח בתמונה אחת, הרי שזאת תהיה של אוננה בשער במקום דוד דה חאה. לא בגלל שאוננה הוא שוער רע כל כך (הוא פשוט לא שוער שיכול לספק ביטחון להגנה רעועה) או שדה חאה היה כזה גדול, הוא פשוט לא היה הבעיה של יונייטד.
השמדת ערך
קחו את ההחלטה האחרונה, על חילופי שוערים (שנלקחה ערב העונה הקודמת) ותרגמו אותה לשפת הניהול: איך תקראו להוצאה של עשרות מיליוני פאונד כדי לקבל פחות? ומה היה קורה למנהל במפעל שהיה קונה אמצעי ייצור חדש ויקר, רק כדי לגלות בסוף השנה שהתפוקה ממנו נמוכה מזו שייצר האמצעי הקודם?
לכן היו הציפיות בשמיים כשאינאוס (INEOS) קיבלה את זכויות הניהול – ויחד אתה האכזבה העצומה מכך שהם הותירו את טן-האח בראש המערכת המקצועית, זו שהמשיכה לטעות (דה ליכט? באמת? כאילו כדי להוכיח שמגוואיירים לא מתים, הם פשוט באים בעוד צבעים?!)
בישראל של 2023-2024 מדברים לא מעט על "השמדת ערך", ובכן – מה שעוללו הגלייזרים ועוזריהם למותג הכדורגל המפואר מצפון אנגליה, נותן פייט יפה למה שמעוללים נתניהו וחבורתו למדינת ישראל. ואם ציפה מישהו ל"מהפך", הרי שמסתבר שגם מי שנקראו אל הדגל, אינם טובים יותר ממי שהיו שותפיו של נתניהו לממשלת האחדות.
צייר לי פפ
למרות זאת, אני לא מודאג באשר לעתיד: כשיורים לכל הכיוונים הרי שיימצא במוקדם או במאוחר (אפילו מאוחר מאוד, אבל לא מאוחר מדי) מנג'ר אמיתי: תואם פפ, אנצ'לוטי או קלופ. כזה שידרוש ויקבל שקט לשנתיים-שלוש, ינקה את כל הפסולת האנושית מחדר ההלבשה (משהו שבאופן בלתי ייאמן לא הצליחו אף מנג'ר או מנכ"ל לעשות!), יקדם שחקנים צעירים ממחלקת הנוער וישלב עמם רכש הולם.
למה אני משוכנע שזה יקרה? בעיקר כי המותג עודנו חזק – אין עוד מועדון שמוכר כל כך הרבה חולצות משחק רשמיות ומזויפות ברחבי העולם (ולא ייאמן, אבל אפילו העובדה הזאת הייתה בעוכרי המועדון: לו היה כיסם של הגלייזרים נפגע ולא רק כבודם של האוהדים, אפשר שהיו למועדון היום בעלים אחרים) והוא עוד יחזור.
רק שכבר הבנו שזה לא יקרה כל עוד האמריקנים מחזיקים בבעלות, כל עוד שותפים חדשים מוכנים רק לרכישה חלקית, גם אם לכאורה כזאת ששמה בידם את מלוא זכויות הניהול, כל עוד מאמן את הקבוצה קונטרול-פריק שאיבד שליטה, כל עוד בהרכבים לקראת משחק רואים שמות שלא היו מקבלים אפילו את חולצת ההרכב הראשון בווסט ברום או סנדרלנד.
אגב חברת הניהול החדשה-יחסית, נכון לכתיבת שורות אלה, כמו שנהוג לומר, הם מכונסים בישיבה חשובה שיש סיכוי שתחליט לשלוח את טן-האח עם חבילת פיצויים יפה לדרך חדשה, אפילו עוד לפני אמצע העונה.
ובאשר לסליחה: בינינו, אני ממש לא מצפה שהגלייזרים יבקשו סליחה. הם הרי באו מראש רק בשביל הכסף – לכן נותר לי רק לבקש סליחה בעצמי, כי אולי רק ברחמי שמיים עלי ועל אוהדים רבים שכמותי, הם ימכרו, יגזרו בונוס נאה על ההשקעה וילכו לעולל עוול ספורטיבי לקבוצות פוטבול והוקי בארצות הברית, במקום להשמיד בכל יום עוד קצת מהערך של מועדון הכדורגל המפורסם ביותר בעולם.
אז סלח לנו אבינו מלכנו כי חטאנו או כמו שבטח היינו שרים לו היה מדובר במועדון ישראלי (לפי המנגינה של "אדון הסליחות"): "אריק טן-האח לך הביתה, רחם עלינו".
מה דעתך על הכתבה?