תסתכל במראה: השאלות שרן בן שמעון חייב להעלות לקראת ההמשך

לאף אחד לא היו ציפיות גדולות מנבחרת ישראל בבית ליגת האומות שלה בדרג א', אחרי שהיא הוגרלה למפגשים עם איטליה, צרפת ובלגיה, אבל יש פער בין לא לצבור נקודות לבין להיות שמחים שהצלחנו להבקיע, להיאחז בכך שהיו לנו פה ושם דקות טובות או שקצת הצלחנו להקשות על נבחרות שמלכתחילה באות למשחקים לסמן וי ולהמשיך קדימה לקראת המשחקים החשובים באמת עבורן.

רן בן שמעון מאמן את הנבחרת זמן קצר יחסית. הוא רצה להטמיע הרבה תכנים במעט זמן שהיה לו, זה לא קורה עד עכשיו וזה בסדר, דברים לוקחים זמן. המאמן הלאומי סופג ביקורות על הראיונות שלו אחרי משחקים, על ההתמקדות בדקות הטובות והחיובי וזה גם בסדר. רב"ש לא אחד שאוהב ראיונות, אם יש לו ביקורת הוא שומר אותה לחדרי חדרים וייזהר מכל מילה לא במקום, במיוחד אחרי שכמה מילים בנוגע לדין דוד במסיבת עיתונאים הפכו לשיחת היום בכדורגל הישראלי במשך שבועיים.

אז איפה זה לא בסדר? בעובדה שהתחלנו ל"נרמל" כל ספיגת רביעייה כלגיטימית. נכון שהיריבות טובות בהרבה, אבל בכל מוקדמות המעצמות הללו מאבדות נקודות לנבחרות נחותות יותר, כאלה שיודעות לנצל את העובדה שהן משחקות בהילוך ראשון. נבחרות שבאות עם אסטרטגיה נכונה לצמצם פערים ומצליחות להפתיע. בנבחרת ישראל זה מרגיש שהטורניר הנוכחי הוא סוג של משחקי הכנה כשהתוצאה אינה חשובה והשגת נקודה או נקודות אינן חלק מהמטרות.

מאיפה זה מתחיל? כשאתה נחות אתה משתמש בכל האמצעים. לא יכול להיות שבשני המשחקים נגד צרפת ואיטליה לא ספגנו כרטיס צהוב אחד, במיוחד כשמזהים מומנטום אצל היריבה ואפשר לעצור את המשחק או קצת לעכב אותו, אבל זה משהו גם בגישה הכללית והתחושה שלא באים לתת הכל כדי להוציא משהו. אולי זה בכלל מצוי בחוסר באמונה של השחקנים (או לפחות חלקם) ביכולת להוציא נקודות והתחושה הכללית שזה בסדר להיות בשר תותחים. אם כן, אז יש כאן בעיה מנטלית לא פשוטה.

מוחמד אבו פאני כבר אמר את שלו בחדר ההלבשה מספר פעמים, הוא מתקשה לקבל את העובדה שהנבחרת מוותרת בלא מעט דקות, בעלת סף שבירה נמוך ונדמה שלא נותנת הכל בשביל תוצאה טובה יותר. בראיון סיום המשחק אמש אמר אבו פאני ש"חייבים להביא נקודות מהבית הזה" וזו אנטיתזה לווייבים שיוצאים מהנבחרת ברמת משחקי הכנה שמשמשים לניסוי וטעייה בדרך למשימה הבאה.

זה בסדר שרב"ש רוצה להתחיל לקבל כיוון בנוגע לנבחרת שתעמוד לרשותו במוקדמות המונדיאל, אך אם לכיוון הזה הלכנו וזו "הנבחרת של אוסקר גלוך", הוא צריך לשחק בתפקידו המקורי כמספר 10 ולהוביל את הנבחרת. זה הזמן שלו להתחשל, לקחת פיקוד ולהיות מוכן ובשל לטורנירים הבאים ולא לחפש לו משבצת שלא מתאימה לו. מנטלית אוסקר מרגיש שהוא השחקן שצריך להוביל בקישור, הוא רוצה את המעמד הזה ואם בן שמעון לא ייתן לו את זה, נגיע למצב בו השחקן לא יתלהב להגיע. מנגד, עם אוסקר גלוך אין אמצע חזק ובן שמעון יצטרך לבחור.

שוב, הצוות המקצועי נמצא תקופה קצרה וקשה להשפיע בתקופה כזאת, במיוחד שגם הנבחרת לא משחקת בבית והאנרגיות לא בשמיים, אך אם מקצועית אין כמעט מה לקחת מהמשחקים הללו, לרן בן שמעון צריכות להיות לא מעט מסקנות ברמה הסביבתית של הנבחרת – מול התקשורת, מול שחקנים ואולי גם לקבל יותר כוח מהקברניטים. בסופו של יום המאמן חייב לשאול את עצמו איך הוא הגיע למצב בו הוא סופג כל כך הרבה ביקורות בטורניר שאין ממנו כלל ציפיות.