לעבור את הגשר: האתגר של מיקל ארטטה בדרבי מול צ'לסי

חצי שנה נותרה עד לסיום עונת הפרמייר ליג עם כמות משחקים גדולה, אינספור הפתעות בפתח ורגעי דרמה למכביר, אולם למרות העובדה שנותרו עוד שישה חודשים לתום העונה במולדת הכדורגל, ארסנל מצאה דרך יוצאת דופן לבעוט בדלי כבר בתחילת העונה ומוצאת עצמה במיקום בטבלה שרחוק מלהיות אידיאלי. 'רחוק מלהיות אידיאלי' זה ניסוח עדין למדי בהתחשב במצבם של התותחנים כרגע, כשאנחנו אפילו לא באמצע חודש נובמבר וארסנל כבר נחשבת למועמדת ראויה לתואר אחד, בוודאות: אכזבת העונה.

נכון, כשמדובר בכדורגל, ועל אחת כמה וכמה כשמדובר באינטנסיביות של הפרמייר ליג, גם רכש נוצץ, חיזוק משמעותי וקבוצה- שלפחות כלפי חוץ- מצטיירת כמאוזנת, גם אלו אלמנטים שבסופו של יום לא יבטיחו לך דבר. אפשר להצביע על כמות הפציעות המשמעותית עד כה בעיתוי שונה של שחקני מפתח- מקפטן הקבוצה מרטין אודגור, ועד שחקני הרכש מיקל מרינו וריקארדו קלאפיורי- כסיבה העיקרית לחולשה שארסנל מפגינה מתחילתה של עונת 25/24.

זוהי סיבה לגיטימית לחלוטין בימי שגרה, אך הלך הרוח המרכזי בממלכה הוא שתחת מנג'ר אחר ומנוסה הרבה יותר, הפתרון והתוצאות היו חיוביות יותר. ובאופן טבעי, מרבית חצי הביקורת מופנים כלפי מנג'ר הקבוצה, מיקל ארטטה, שאמנם חגג רק לפני כשנתיים את יום הולדתו הארבעים, אך באותה נשימה העובדה שזוהי עונתו השישית בצד האדום של צפון לונדון העלתה את רף הציפיות ולא מעניקה לו את הפריבילגיה של התחבאות תחת הכותרת 'מנג'ר צעיר וחסר ניסיון'.

בדבר אחד בוודאות ארטטה בהחלט השתפר, וזוהי התנהגותו באיזור הטכני, התנהלות שבעבר הובילה לספיגת כרטיסים מיותרים ועונשי הרחקה שמנעו ממנו בפועל להיות שם על הקווים ולהנהיג את קבוצתו ברגעים שבהן היא זקוקה לו נואשות. אין פסול במנג'ר אמוציונלי שמפגין רגשות באופן תדיר, אך הקושי בתגובותיו של ארטטה לאורך השנים ו-'התלהבות היתר' שסיפק היא שהיא לעתים גם חלחלה לכר הדשא והייתה בעלת השפעה ישירה על שחקניו הצעירים, ואובדן השליטה של המנג'ר שהיה עסוק בעימותים עם אנשי המשרוקית הוליכו לכאוס מקצועי וקבלת החלטות שגויה של שחקניו מול יריבותיהן השונות.

ארטטה אמנם הציג שיפור הכרחי השנה בנושא המשמעת האישית הנדרשת ממנו, אך ספק גדול עם חניכיו הטמיעו בעצם את ההתנהלות של המנג'ר שלהם כשכמות הכרטיסים הצהובים שספגו, ובעיקר- כמות ההרחקות- מלמדים על קושי ממשי ועמוק. הכרטיס האדום האחרון שארסנל ספגה בעקבות הרחקתו של וויליאם סאליבה בהפסד החוץ בבורנמות' נבע מעבירה שביצע שמנעה הזדמנות למצב כיבוש מבטיח, החלטה מוצדקת של צוות השיפוט שגם ארטטה עצמו גיבה במאת האחוזים.

אולם שני הכרטיסים האדומים הקודמים שספגה (דקלן רייס נגד ברייטון ולאנדרו טרוסאר במשחק העונה באת'יחאד מול סיטי) נבעו מספיגת צהוב שני והיו פועל יוצא ישיר של חוסר משמעת מופגן (ויש היטענו, גם חוסר מזל מסוים בעקבות אכיפת יתר מצד שופטי המשחק). ישנן לא מעט סיבות שעתידות להשפיע על זהות האלופה העתידית כשמרביתן מבוססות כמובן על הצלחה או כשלון התקפי והגנתי קבוצתי, אבל קבלת החלטות שגויה ובעיקר חפזון ואובדן עשתונות כבר עלו לארסנל בנקודות יקרות, שהוליכו לפער משמעותי והרחקת פנטזיית האליפות הראשונה מזה 21 שנים באופן מעשי.

פרט לעונתו השניה בתפקיד, בה הקבוצה סיימה במקום השמיני וכשלה בהעפלה למפעלים אירופאים לראשונה מזה עשרים וחמש שנים, ארסנל תחת ארטטה הציגה שיפור עקבי על בסיס שנתי, שבא לידי ביטוי בעונת שיא בשנה שעברה בה התותחנים סיימו עם 89 נקודות, יחס שערים חיובי של +62 ושתי נקודות בלבד פחות מהאלופה, מנצ'סטר סיטי, שזכתה בתואר בפעם הרביעית ברציפות. פתיחת עונה מאכזבת למדי במועדון צמרת שונה היה מוביל כנראה לדיון באשר להעסקתו של מנג'ר הקבוצה, אך זה ממש לא המקרה באמירויות.

כשהוא נכנס לישורת האחרונה של חוזהו הקודם, ארטטה חתם על חוזה חדש במועדון לפני חודשיים בדיוק עד לשנת 2027, בהבעת אמון טוטאלית של בעלי הקבוצה, שרואים בארטטה את הנביא שעתיד להגשים את חלום האליפות שלא הושג מאז ימי הייבורי העליזים וארסנל הבלתי מנוצחת בגרסתה תחת ארסן ונגר בשנת 2004. "אני מרגיש בר מזל לעבוד כאן בארסנל, עם אנשים טובים ושאפתניים שחולקים את השאיפה שלי", הצהיר ארטטה לאחר החתימה על החוזה המשודרג. "אני מרגיש מאותגר על בסיס יומיומי, מרגיש נתמך מקצועית ובעיקר מאמין שימים יפים מחכים לנו ביחד, כמועדון", שיתף.

מאז הגעתו בדצמבר 2019 ארון הגביעים של התותחנים אמנם הורחב, אך לא באופן אינטנסיבי, בדמותם של זכיה בודדת בגביע האנגלי בעונת הבכורה שלו ושתי זכיות במגן הקהילה בהמשך. הנהלת ארסנל אמנם ראתה את השיפור שארטטה הנחיל בקבוצה, שכשהגיע למועדון לאחר פיטורי אונאי אמרי ניצב במקום העשירי המאכזב, לא שיחקה בליגת האלופות ובעיקר הייתה עמוסה באווירת שליליות ותסכול. לא רק ששכרו שודרג, אלא גם התואר שהוענק לו, מ-'מאמן' ל-'מנג'ר', מהלך משמעותי שמלמד על כמות הסמכויות שהוענקו לו והורחבו לאורך השנים, תוך אמונה טוטאלית וגיבוי מההנהלה שהדרך שארטטה מתווה היא דרך המלך שתשיב את תואר האליפות האבוד למועדון.

השבוע, ארטטה והמועדון כולו נאלצו להתמודד עם הפתעה שהגיעה מכיוון בלתי צפוי, כאשר המנהל הספורטיבי של המועדון, אדו, הודיע על כוונתו לעזוב את ארסנל בסיום העונה הנוכחית. אדו, שגם שיחק במועדון בעברו תחת הדרכתו של ארסן ונגר, הגיע לאמירויות חודשים ספורים בלבד טרם הגעתו של ארטטה והיה הסיבה המרכזית לצירופו של המנג'ר הספרדי, שהיה בזמנו בן 37 בלבד, ונטול ניסיון כלשהו כמאמן ראשי. היחסים בין אדו ובין ארטטה הם הרבה מעבר ליחסי מנהל ועובד אלא יחסי קרבה וחברות אמיצה, שגובתה ברגעים מקצועיים מורכבים אותם ארטטה חווה בעיקר בתחילת דרכו על הקווים בתותחנים ובמקביל ברכש מאסיבי ופיננסי נדיב כדי לסייע לארטטה ליצור את הכוורת המקצועית הנדרשת להצלחה בארסנל.

הערב (18:30, ספורט1), ארטטה והתותחנים יעשו את המסע הקצר למערב העיר לעימות חזיתי מול צ'לסי בדרבי הלונדוני הלוהט בסטמפורד ברידג'. מאז הפעם האחרונה בה ארסנל הוכתרה לאלופת הפרמייר ליג, הבלוז הפכו לכוח דומיננטי מקומי ויבשתי (כולל שתי זכיות בליגת האלופות בפרק זמן של פחות מעשור), אך בו זמנית עדיין מחפשים זהות תחת מבנה הבעלות החדש שטרם מזכיר נשכחות מימי רומן אברמוביץ' העליזים, בהם צ'לסי הציגה עליונות מקצועית בולטת לעין ורחוקה מנישול.

אם לפני תחילת העונה הסתמן כי הפרויקט של ארטטה נמצא מספר צעדים לפני השאיפות היומרניות של צ'לסי הנוכחית, המציאות המקצועית דווקא מלמדת אחרת כששתי הקבוצות צמודות האחת לשניה בצמרת הליגה עם אותו מספר נקודות ורק יחס שערים עדיף מעניק לצ'לסי יתרון מינימלי בטבלה. כשהקבוצות טרם הגיעו לנקודת הציון של השליש הראשון של העונה, ארסנל וארטטה חייבים לשוב למומנטום חיובי לאחר סדרת תוצאות מאכזבות כדי לנסות ולהחיות מחדש את תקוות האליפות שלהם, ובעיקר על מנת לשמור על מרחק סביר כלשהו ממוליכת הליגה, ליברפול.