ב-1998, אחרי שנבחרת גרמניה הודחה ברבע גמר המונדיאל, ברטי פוגטס התפטר וה-DFB, התאחדות הכדורגל הגרמנית, חיפשה מחליף בנרות. מתוך ייאוש נעשתה פניה למאמן מאוד מוצלח שהוביל את נבחרת שווייץ למונדיאל ב-1994 ולרבע גמר יורו 1996 – רוי הודג'סון האנגלי. "זו היתה בעיה עבור אגידיוס בראון, היו"ר באותו הזמן", סיפר הודג'סון ל"בילד אם סונטאג" לפני יותר מעשור. "זה היה כבוד גדול אבל הוא היה מתקשה לשכנע אנשים לקבל מאמן זר".
פרנץ בקנבאור, "הקייזר", אמר בזמנו ש"מינוי מאמן זר לא היה עוזר לתוכנית טיפוח המאמנים של ההתאחדות לכדורגל הגרמנית". הוא הוביל את המתנגדים למינויו של הג'נטלמן האנגלי. מי שמונה במקום הודג'סון היה אריך ריבק, יליד 1937, שהפך למאמן המבוגר ביותר שמקבל את העבודה ובמסיבת העיתונאים שלו אמר: "למען האמת, אני הייתי האופציה השביעית הכי טובה". ריבק לא הוביל את נבחרת גרמניה לשום הישג.
ואולם, באותו הזמן בגרמניה באמת התחילו ברפורמות מעמיקות בשורשי הכדורגל. מערכות טיפוח כדורגלנים ומאמנים נבנו במדינה הגדולה ביותר באירופה ושחקנים צעירים בקבוצות קטנות התחילו לעשות את דרכם בקורסי האימון וההשתלמויות הרבות של ה-DFB.
באותה שנה, 1998, שחקן הגנה ב-SSV אולם פרש והתחיל לעשות קורסים באימון כדורגל. לשחקן קראו תומאס טוכל ובשנת 2000 הוא קיבל את תפקידו הראשון כמאמן בכדורגל הגרמני מראלף ראנגניק – מנהל מחלקת נוער בשטוטגרט.
טוכל, במסגרת תוכנית המנטורים והמאמנים של ההתאחדות לכדורגל, טופח על ידי ראנגניק ולאחר מכן גם עבד עם יורגן קלופ במיינץ. משנת 2000 ועד שקיבל בפעם הראשונה את תפקידו המאמן הראשי במיינץ, עבד בשורשי הכדורגל, במחלקות נוער ובקבוצות מילואים, עבר קורסים, השתלמויות ושעות רבות של מנטורינג. אחרי 17 שנה כמאמן ראשי בחלק מהקבוצות הטובות בעולם וזכייה בתארים, קיבל הצעה לאמן את נבחרת אנגליה, שתשחק השבוע את משחקיה האחרונים בלעדיו על הקווים.
יש הרבה מאוד ביקורות לא שפויות באנגליה על מינוי הגרמני לתפקיד מאמן נבחרת שלושת האריות. פרשני "הדיילי מייל" השמרני דיברו על כך שזה "אסון" (לא פחות) שגרמני יאמן את הנבחרת וציטטו את הנרי החמישי של וויליאם שייקספיר כדי להצדיק את הרצון שלהם לראות "פטריוט" שיכול "להלהיב את הגדודים" כמאמן הנבחרת. הארי רדנאפ, מאמן וותיק באנגליה, אף אמר ש"צריך דם אנגלי" בתפקיד (יש לומר שכל חברי בית המלוכה הבריטי הם ממוצא גרמני מאז 1714). לצד הביקורות המוזרות והפוליטיות שקשורות יותר למלחמות התרבות בחברה המודרנית המערבית ופחות לכדורגל, יש גם ביקורות מוצדקות על מינוי מאמן זר לנבחרת אנגליה.
הרי כל העניין של כדורגל בינלאומי, במיוחד עבור מדינות שהן אימפריות כדורגל, זה לבחון את "המערכת" של הכדורגל במדינה. טוכל מייצג את ההצלחה של האסכולה הגרמנית ב-20 השנים האחרונות, שגם הובילה לזכייה גרמנית במונדיאל 2014. הוא טופח על ידי מאמנים גרמנים, עבד במערכת האקדמיות הגרמניות, טיפח חלק מהשחקנים הגרמנים המוכרים בעולם, עבד בליגות הנמוכות, טיפס במעלי הבונדסליגה והגיע לפסגת הכדורגל האירופאי עם פריז סן ז'רמן, צ'לסי ובאיירן מינכן – ובאנגליה פשוט אין מאמן כזה. יותר מזה, באנגליה יש בעיה רצינית עם טיפוח מאמנים.
מאז 1992/93 כ-90% מהאליפויות באיטליה נלקחו על ידי מאמנים איטלקים. ב-75% מהאליפויות בגרמניה זכו גרמנים ובליגה הצרפתית הבכירה מאמנים צרפתים זכו ב-72% מהאליפויות. בספרד, שם יש מסורת ארוכה מאוד של מאמנים זרים בכירים בקבוצות הגדולות ביותר, 42% מגביעי האליפות הונפו על ידי מאמנים ספרדים. ובאנגליה? מאמנים אנגלים זכו בדיוק ב-0% מהאליפויות הפרמיירליג. מאז 1992 מאמן אנגלי לא זכה באליפות. יותר מזה, מאז 1984 לא היה מאמן אנגלי שזכה בגביע האלופות ומ-2008 אף מאמן אנגלי לא זכה בתואר – כולל גביע הליגה המלעון – באנגליה.
אז כשבהתאחדות הכדורגל האנגלית, שעם גארת' סאות'גייט האנגלי הצליחו לשנות את התרבות סביב הנבחרת וגם להעפיל לשני גמרים של טורנירים גדולים, חיפשו מאמן שיקח את הנבחרת שמלאה בשחקנים ברמה הגבוהה ביותר בעולם את הצעד הנוסף לעבר תואר – הם לא מצאו מישהו עם פספורט בריטי לעשות זאת. אז הם הביאו את המאמן הכי טוב מבין כל המאמנים הפנויים שהיו. במקרה הוא גם גרמני. במקרה הוא גם ידוע כמוח טקטי חריף שיודע להכין את שחקניו לטורנירי נוק-אאוט יותר טוב מאשר כמעט כל מאמן אחר על הפלנטה.
"המערכת של ההתאחדות לכדורגל האנגלית היא ברמה הגבוהה ביותר" אמר טוכל במסיבת העיתונאים הראשונה שלו כמאמן נבחרת אנגליה. "ואנחנו רואים, שהם זוכים בתארים בגילאים הצעירים, הנבחרת עד גיל 21 היא אלופת אירופה, הנשים זכו בתואר (עם מאמנת זרה) – וזה מה שאנחנו רוצים לעשות עם נבחרת הגברים".
גארת' סאות'גייט היה מאמן חשוב בתולדות נבחרת אנגליה. הוא נכנס לתפקיד המאמן במקום סם אלרדייס, שפוטר בעקבות קשרים לא כשרים שלו עם סוכני כדורגל. הוא עשה עבודה מעולה בלבנות "תרבות של מצוינות", בלקשר בין ה-DNA שניסו (והצליחו) להטמיע בהתאחדות הכדורגל לנבחרת הבוגרת והצליח לפרק תקרות זכוכית שמנעו מאנגליה הצלחה בטורנירים הבינלאומיים הגדולים.
ואולם, סאות'גייט לא היה מאמן טקטי מבריק שיכול לשנות את גורל המשחק עם חילוף או התאמה טקטית – וזה בדיוק מה שטוכל כן יודע לעשות ואין, כאמור, שום מאמן אנגלי אחר שיודע לעשות זאת ברמות הגבוהות ביותר. "אני מצטער שיש לי דרכון גרמני" אמר טוכל במסיבת העיתונאים. "אבל אני מקווה שאני יכול לשכנע שאני גאה להיות מאמן נבחרת אנגליה ואעשה את הכל כדי להראות כבוד לתפקיד ולמדינה והמטרה ב-18 החודשים הקרובים".
טוכל, שיתחיל את עבודתו באופן רשמי ב-1 בינואר 2025, מבין טוב מאוד את הכדורגל האנגלי ואת מקומו בעולם. "היתה לי את ההזדמנות לקרוא ציטוט של פלה שכתוב על קירות האצטדיון בוומבלי" אמר. "פלה אמר שוומבלי זה הלב, הבירה והקתדרלה של הכדורגל ואני חושב שהוא צודק בזה לחלוטין". הוא אמנם גרמני אבל הוא לא בא להרוס לנבחרת אנגליה כמו שגרמנים כל כך אהבו לעשות לאורך ההיסטוריה. לא, הוא יודע טוב מאוד שתואר בנבחרת אנגליה יהפוך אותו לאחד מהמאמנים הגדולים בהיסטוריה.
עניין מיעוט המאמנים האנגלים ברמות הגבוהות ביותר הוא באמת בעיה של הכדורגל האנגלי, שבעבר הרחוק יצר מאמנים אנגלים אגדיים לרחבי העולם – מג'ימי הוגאן, שפיתח את הכדורגל באזור הדנובה, דרך ויק בקינגהאם שטיפח באייאקס את הדור שהביא לעולם את הטוטאל פוטבול ועד בובי רובסון, שזכה בתארים עם ברצלונה וטיפח כישרונות אימון פורטוגלים כגון ז'וזה מוריניו.
ואולם, ייתכן מאוד שהאקלים התחרותי הנוכחי בפרמיירליג ובכלל בכדורגל האנגלי, יהפכו את המאמן האנגלי למאמן התחרותי ביותר בעולם. כבר עכשיו, המאמן האנגלי גדל באווירה בה הוא צריך להיות אחד מהכי טוב בעולם כדי להצליח בתפקידו במדינתו. הרי בשביל שמאמן אנגלי יקבל תפקיד בקבוצה גדולה באנגליה, הוא צריך להתמודד עם המוחות הטקטיים המבריקים ביותר שבאו לעבוד בליגה העשירה ביותר בעולם. המאמנים הזרים לא פוגעים במאמנים האנגלים, ההפך, הם מכינים אותם להתמודדות עם העולם התחרותי ביותר בצורה הטובה ביותר. זה נכון לכדורגל וזה נכון גם לתעשיית ההיי-טק בארצות.
במשך שנים, חוקרים באוניברסיטת קליפורניה, חקרו את הגירת העבודה לארצות הברית. הם בדקו את סוגי הוויזות וראו שיש קורלציה ברורה מאוד בין הגירה של עובדים מיומנים לבין צמיחה יזמית באזור שאליו הגיעו. המחקר שלהם פורסם לאחרונה ועסק ספציפית בעובדי היי-טק באזור קליפורניה אבל לפני כמה שנים התפרסם מאמר משמעותי מאוד של הכלכלן מאוניברסיטת בוסטון טרק חסן שהראה שההשפעה החיובית של מהגרי עובדים יכולה להיות מורגשת במשך יותר מ-100 שנה באזור מסוים. לפי הנתונים שאסף הגירה של עובדים מיומנים מושכת לאזורים משקיעים זרים, פותחת הזדמנויות לתעשיות חדשות וגם מעלה את השכר של המקומיים.
במשך שנים התנגדו (גם חוקית) באנגליה לשחקנים זרים למרות שבליגות בכירות אחרות, השחקנים הזרים היו המנוע העיקרי להצלחת הקבוצות הגדולות – תחשבו אלפרדו די סטפנו ופרנץ פושקאש בריאל מדריד, יוהן קרויף בברצלונה, מרקו ואן באסטן, רוד חוליט ופרנק רייקרד במילאן וכו'.
כשבאנגליה התחילו בשנות התשעים המוקדמות לקבל את השחקנים הזרים הטובים ביותר בעולם היתה דאגה גדולה ששחקנים אנגלים צעירים לא יקבלו את ההזדמנויות שלהם – אבל מה שקרה מאז זה שנבחרת אנגליה, שלא פעם התקשתה להעפיל לטורנרים הגדולים, הפכה לחברה קבועה בשלבי הנוק-אאוט של המונדיאל והיורו, והאקדמיות המקומיות מייצרות בשנים האחרונות שחקני על כגון ג'וד בלינגהאם, פיל פודן, קול פאלמר, טרנט אלכסנדר ארנולד ובוקאיו סאקה.
אין סיבה שזה לא יקרה גם בקרב המאמנים אחרי שבעשור וחצי האחרונים הקבוצות האנגליות הבכירות מביאות את המאמנים הכי טובים בעולם אליהן. כך ייתכן מאוד שטוכל יהיה המאמן הזר האחרון של נבחרת אנגליה – לא בגלל הצלחה או כישלון שלו – אלא בעיקר בגלל שבזכות מאמנים כמוהו שבאו לעבוד באנגליה, בעתיד הלא רחוק יהיו מאמנים אנגלים מעולים.
מה דעתך על הכתבה?