אם מסתכלים על ארבעת השערים של הפועל באר שבע בניצחון הענק 1:4 על בית"ר ירושלים אמש (שני), יש שחקן אחד שנמצא במוקד ברובם, אם לא בכולם, ז'אן מרסלן. הבלם הצרפתי הצעיר פתח טוב מאוד את העונה אבל בתקופה האחרונה הוא נראה כבוי, כשנראה שרוב הקבוצות בליגה למדו כיצד לנטרל אותו, וזה נראה שמאוד קל להן לעשות את זה.
היריבות הבינו שהדרך לעבור את הצרפתי היא במהירות דווקא ללא הכדור, ליצור מצבים של שניים על אחד שדורשים ממרסלן לקרוא ולהגיב במהירות. לא מופרך להגיד שהוא מתקשה בכך, הוא מתקשה להגיב לכדורים שטוחים שנשלחים לשטח. אבל האם הבעיה היא רק בזמן התגובה של מרסלן?
אם מסתכלים במיקרו אז כן, הוא צריך להגיב יותר מהר למסירות כאלו, זאת העבודה שלו. אבל במאקרו? הוא לא צריך להתמודד עם סיטואציה כזו באופן תמידי. מה גורם לכך? הירידה האיטית של שאר חוליית ההגנה של בית"ר ירושלים. זוהר זסנו וגרגורי מורוזוב נדרשים בשיטה הלוחצת של ברק יצחקי לעלות באופן קבוע להתקפה, אבל כשההתקפה נגמרת הם טועים לעיתים כשהם נשארים ללחוץ גבוה מדי ולא יורדים לגבות את היתרון המספרי שנוצר מאחור.
לא מעט קורה שלאחר התקפה של הצהובים, ההגנה נותרת חסרה כשרק גיל כהן ומרסלן נדרשים להתמודד עם שלושה או ארבעה שחקנים. זה קורה אחרי שמסירת מפתח מובילה להתקפת מעבר של היריבה ועוקפת בקלות את זסנו, מורוזוב או אפילו את הקישור ההגנתי. לכן, זמן התגובה האיטי של הבלם הצרפתי הוא לא בעיה אלא סימפטום, סימפטום של הדרישה ממנו להיות תמיד מאחור ולא לצאת גבוה לתיקולים.
אם נצפה בשערים שספגה בית"ר במחזורים האחרונים נוכל לראות שבכל פעם תוקפים את התגובה האיטית של מרסלן, וכמעט בכל פעם זה במצב של שניים על אחד או שלושה על שניים. גם בתיקו 3:3 נגד הפועל ירושלים, בשער השני מרסלן דווקא כן יצא גבוה אבל פחד לתקל כדי שלא יעברו אותו, על מנת שחוליית ההגנה לא תישאר ריקה, אבל סדריק דון ניצל את הפחד של הצרפתי והפציץ את השני של האדומים באותו משחק.
זה שער ממשחק שממנו הירושלמים כבר התאוששו נגד מכבי פתח תקווה עם 0:5 מהדהד, אבל כשהם שיחקו נגד הקבוצה הטובה במדינה זה נראה אחרת, והם יידרשו להתאושש מחדש שוב באשדוד ביום שבת (19:30, ספורט2). הפועל באר שבע ניצלה פעם אחר פעם את הלחץ הגבוה של זסנו כדי לגרום למרסלן להישאר בין שני שחקני התקפה אדומים, משם קינגס קאנגווה לא פחד להעביר מסירות מפתח או אפילו לעבור בעצמו את הבלם הצעיר שנראה מבולבל.
בשער הראשון, קאנגווה ראה שמרסלן מפחד שהכדור יגיע לגאריטה. אבל למה שיפחד? כי עיסמאילה סורו וזוהר זסנו, שהיו אמורים לכסות את המסירה לקשר הזמבי לא עשו זאת. במצב כזה, כשאחד השחקנים הטובים בליגה מקבל את הכדור מול בלם שצריך לכסות שני שחקנים, ומגיב לאט – הדרך לשער הייתה מאוד קלה. גם בשער השני מרסלן הגיב לאט לתנועה של דן ביטון, ובמקרה זה היה צריך לתקל אותו אבל הוא התמהמה ושחקן ההתקפה לא, וכך גם היה בשער הרביעי. ביטון הגיב יותר מהר.
כשצופים במהלך האחרון בלבד בכל שער של מוליכת הטבלה, אז מרסלן נראה כמו האשם הבלעדי. אבל אם מסתכלים על התמונה הרחבה רואים שמרסלן נותר בסיטואציה בה הוא מוכרח להגיב מאוד מהר, דבר שהוא לא מצטיין בו. פעם אחר פעם הגנת בית"ר ירושלים לא מבינה שעליה לסייע לצרפתי, ולא להפיל עליו את כל עול ההגנה. הפועל באר שבע, שהייתה מאוד מדויקת, השיגה את מטרתה והבינה שיש לה את מי לתקוף. הקרדיט המלא הוא לרן קוז'וך וחניכיו, שהצליחו טקטית ובביצוע למצוא את הנקודות החלשות של הקבוצה של יצחקי.
בבית"ר ירושלים עוד לא מצאו את האיזון בין הלחץ הגבוה של יצחקי לירידה להגנה. בגלל שחוסר האיזון קיים, יש בחור בן 24, במדינה זרה, שנדרש לעשות משהו שהוא לא מצטיין בו. בגלל שהוא נדרש לכך, הוא גם מתבלבל לעיתים קרובות בין הדרישה הטקטית לבין מה שהוא צריך לעשות נקודתית. כל עוד ישנו חוסר איזון, בבית"ר ירושלים ימשיכו להיתלות במהירות התגובה הלא מוצלחת של הבלם שלה, וזה לא מתכון לרשתות נקיות.
מה דעתך על הכתבה?