בספטמבר האחרון, עומאר בראדה, המנכ"ל של מנצ'סטר יונייטד, כינס את עובדי מנצ'סטר יונייטד והציג בפניהם את "פרויקט 150". הפרויקט הוא לכבוד יום הולדת ה-150 של מנצ'סטר יונייטד שנוסדה ב-1878 כניוטון הית', לפני שינוי השם שלה ב-1902.
בראדה אמר לצוות שהפרויקט הוא של ג'ים רטקליף, שב-2024 רכש 27.7% ממנצ'סטר יונייטד עבור סכום של 1.25 מיליארד ליש"ט. הוא הסביר שהמטרה היא אליפות בשנת יום השנה ה-150 של המועדון – כלומר 2028. "זו לא תוכנית לעשור" אמר בראדה לצוות העובדים לפי דיווח של "האת'לטיק". "לאוהדים לא תהיה סבלנות לתוכנית של עשר שנים. אבל בהחלט יש לנו תוכנית לשלוש שנים כדי להגיע לשם".
זו שיחה שמסכמת היטב את הניתוק של מנצ'סטר יונייטד ומנהליה מהמציאות על הדשא ובשוק העברות השחקנים. מנצ'סטר יונייטד כיום רחוקה הרבה יותר משלוש שנים מצמרת הכדורגל באנגליה ובאירופה, והרעש הכביר מתוך וסביב המועדון פשוט לא יאפשר לצוות לתקן את כל המעוות – ויש כל כך הרבה מעוות – בזמן כל כך קצר. אמנם מנצ'סטר יונייטד רשמה ניצחון גדול בסופ"ש על מנצ'סטר סיטי – אבל זה היה הניצחון הראשון בשנתיים האחרונות על אחת מיריבותיה מהטופ 6 – ובסך הכל, המספרים הגדולים מספרים את הסיפור העגום של המועדון.
1.6 מיליארד ליש"ט על שחקנים
מאז הפרישה של אלכס פרגוסון, מנצ'סטר יונייטד רכשה שחקנים ב-1.6 מיליארד ליש"ט ובזבזה 75 מיליון ליש"ט בפיצויים למאמנים שפיטרה. והם כיום במצב הכי גרוע שהיו בו בליגה מאז שנות השמונים המוקדמות. הגעתו של סר ג'ים רטקליף כבעל מניות מיעוט במנצ'סטר יונייטד והצטרפותו לפני חמישה חודשים של דן אשוורת', אחד ממנהלי הספורט המוערכים ביותר באירופה – גרמה לאוהדי יונייטד רבים לחשוב שהבלאגן נגמר וסוף-סוף מישהו יעשה סדר. אבל מה שקרה מאז, רק הוסיף דאגות לחוסר הוודאות.
חמישה חודשים אחרי ששילמו כסף לניוקאסל כדי לרכוש את אשוורת', המנהל שניהל בהצלחה גדולה את ווסט ברומיץ', ברייטון, ניוקאסל וגם את נבחרות אנגליה – פוטר. מחירי הכרטיסים עלו בצורה קיצונית, בוטלו הנחות לאזרחים וותיקים, ילדים ונכים, יותר מ-200 עובדי מועדון פוטרו, כולל "השגריר" אלכס פרגוסון ונראה שמנצ'סטר יונייטד חזרה לאותה בעיה שפוגעת בה מאז שהמנג'ר הסקוטי האגדי פרש: אין למועדון ניהול כדורגל סביר.
העובדה שג'ים רטקליף – מיליארדר בן 72, שעשה את רוב הונו מהחברה המזהמת INEOS ולא רשם שום הצלחה משמעותית כבעלים של מספר קבוצות כדורגל (הוא הבעלים של לוזאן וניס) – מקבל החלטות מקצועיות על סמך ייעוץ של מנהל קבוצת אופניים, היא לא בדיוק סימן טוב לבאות.
אם מנצ'סטר יונייטד רוצה להתחרות על אליפות בעוד שלוש שנים היא תצטרך מנהיגות ספורטיבית יציבה, הוצאות חכמות בשוק השחקנים ולגייס את האוהדים – שמצולקים נפשית מהבעלות הפרזיטית של משפחת גלייזר – לתמיכה בקבוצה ובבנייתה מחדש. באנגליה לא אופטימיים לגבי היכולת של המועדון לעשות זאת.
"מנצ'סטר יונייטד, מסתבר, השיקה את "פרויקט 150" כדי לזכות בפרמיירליג ב-2028… בוא נגיד שהם שמים את עצמם בפוזיציה להיכשל" כתב רובי פאולר, לשעבר חלוץ ליברפול וכיום פרשן הדיילי מירור. "אין בעיה שיכוונו גבוה אבל הקבוצה באולד טראפורד כל כך רחוקה מהקבוצות הטובות במדינה, רק הזויים יחשבו שהם יוכלו לסגור את הפער הזה בכל כך מעט זמן".
לפי הדיווחים, עזיבתו של דן אשוורת' הגיעה כהחלטה משותפת של רטקליף, בראדה, סר דייב בריילספורד (לשעבר מנהל נבחרת האופניים של בריטניה שמתפקד כיועץ של רטקליף) וג'ואל גלייזר. מסתמן שבראדה, שהיה בתפקידים מנהלתיים שונים במנצ'סטר סיטי במשך 13 שנה ולפני היה במחלקת השיווק של ברצלונה, יהיה "המנהל הספורטיבי" בפועל של המועדון. שזה בערך מה שקרה עם אד וודוורד, המנכ"ל של משפחת גלייזר מאז עזיבתו של דיוויד גיל (שעזב עם פרגוסון). זה המבנה ששם את יונייטד בפוזיציה הנוכחית שלה.
מנהל ספורטיבי מוגבל
אשוורת' הועזב בעיקר בגלל שהמעורבות שלו בכל עייני אריק טן האח היתה מוגבלת והוא, ככל הנראה, לא היה מעורב בכלל בהחלטה להביא את רובן אמורים כמחליפו. על פניו, מנהל ספורטיבי צריך להיות מעורב יותר בהבאת מאמן – אבל זה לא מה שקרה.
צריך לומר. אשוורת הגיע ליונייטד בעיקר בגלל הניסיון שלו בבניית מועדונים – משהו שעשה מעולה בכל מקום שהגיע אליו. מנצ'סטר יונייטד שילמה עבורו לניוקאסל 2.5 מיליון ליש"ט כדי להביאו לקרניגטון, מגרש האימונים שלה, אבל רטקליף התאכזב ממנו שלא היה ברור מספיק בתמיכתו הפומבית להישארותו של טן האח (אשוורת' היה בתקופת צינון ולא היה יכול להיות בשיחות על הישארותו של טן האח) והתעצבן כשהוא הציע את גרהאם פוטר, מרקו סילבה, תומאס פרנק ואדי האו כמחליפים אפשריים של טן האח.
לפי הדיווחים רטקליף רצה מישהו עם "יותר כריזמה" ו"מינוי יותר דינמי" כמאמן ואשוורת' לא היה "נחוש מספיק" כדי לדחוף את המועדון למאמן שהוא העדיף לעבוד איתו. כאמור, אשוורת' לא היה חלק מהתהליך להבאת אמורים וכמה ימים לאחר שהפורטוגלי מונה, עזב את המועדון.
אשוורת', לפי הדיווחים, התחיל לא מזמן את העבודה שלו במועדון שנמצא בכאוס כבר שנים. הוא היה מגיע למגרש האימונים מדי יום כדי לבנות את הארגון מחדש. הוא התמקד בבניית צוות ספורטיבי ומדעי חדש, עסק בבנייה של המחלקה הרפואית וגם עסק בהבאת חברות דאטה כדי שיעזרו בבניית מודל נכון יותר לרכישת שחקנים". העובדים במועדון העריכו ואף העריצו אותו.
בקיץ, אשוורת' הביא לטן האח שני שחקנים שהמאמן ההולנדי דרש (נוסייר מזראווי ומתיאס דה ליכט) ולפי הדיווחים ג'ושוע זירקזיי נחשב יותר ל"החתמת מועדון" בגלל גילו הצעיר והפוטנציאל הגדול – זירקזיי היה מבוקש גם על ידי ניוקאסל של אשוורת' לפני.
אפשר לומר שאשוורת' לא באמת התחיל את העבודה – בטח בשוק העברות. הרכש, כמו רוב הרכש של מנצ'סטר יונייטד בעשור וחצי האחרון, היה לפי בקשת מאמן, שהוחלף בצורה תכופה. לכן הסגל נראה כל כך מבולבל ולא קוהרנטי. בשביל לבנות קבוצה טובה, צריך להרכיב פאזל תלת מימד שלוקח בחשבון את גילאי השחקנים, את היכולות הטכניות שלהם ואת היכולות המנטליות שלהם. השחקנים צריכים להתאים אחד לשני ולהיבנות ביחד כצוות. זה דורש הרבה עבודה מורכבת ויסודית. אבל כל העבודה האפרורית הזו כנראה לא מעניינת את המיליארדר שרוצה לבנות קבוצה אלופה בשלוש שנים.
"דאטה מהמאה הקודמת"
רטקליף בעצמו אמר בראיון לפנזין של אוהדי הקבוצה, United We Stand, שמצב הניתוח המתקדם שיש בידי יונייטד הוא בעייתי. "צריך לגייס שחקנים לצד ניתוח דאטה" אמר רטקליף. "זה לא באמת קיים כאן. אנחנו עדיין מהבחינה הזו במאה הקודמת". אשוורת', כאמור, היה אמור להיות זה שבונה את המחלקה מחדש – כפי שעשה היטב בברייטון – אבל הוא לא קיבל את הזמן. לפי הדיווחים בתקשורת המקומית, הצוות במועדון אהב וכיבד את אשוורת' ועזיבתו התקבלה באכזבה גדולה, שהצטרפה לתחושה הנוראית מהפיטורים ההמוניים מוקדם יותר העונה.
בראיון בן 4,000 מילה, אנדי מיטן מ-United We Stand, פנזין שמלווה את אוהדי מנצ'סטר יונייטד מאז 1989, דיבר עם ג'ים רטקליף על הכל: מהאצטדיון החדש שהוא מתכנן, דרך קבוצת הנשים ועד פרטים קטנים בסמל של הקבוצה. "מנצ'סטר יונייטד היא קצת כמו מדינה" הסביר רטקליף. "וזה ברור שאנחנו צריכים להיות טובים יותר ממה שאנחנו. המועדון התרחק מאוד מהטופ במשך הרבה זמן. מנצ'סטר יונייטד נהפכה לבינונית. היא לא ברמה הגבוהה ביותר. היא צריכה להיות אחת מהקבוצות הטובות בעולם. זה מה שהיה תחת אלכס. אנחנו חייבים להיות עם מערך הרכש הטוב בעולם".
רטקליף אמר את הדברים נכונים אבל אז הותיר את "המדינה" שרכש בלי בוס מקצועי – אותו פיטר אחרי חמישה חודשים בתפקיד – והציב מטרה כמעט הזויה: לזכות באליפות ב-2028 עם מאמן שעוד צריך ללמוד את הליגה הקשה בעולם, מעולם לא בנה קבוצה לבדו ובלי אפשרויות רכש מאסיבי בגלל הגבלים רגולטוריים. אולי היה צריך לשים את 2035 כמטרה יותר ריאלית לאליפות הבאה של מנצ'סטר יונייטד.
הפיצויים שמנצ'סטר יונייטד שילמה למאמנים מאז אלכס פרגוסון
* דיוויד מויס – 5.2 מיליון ליש"ט
* לואי ואן חאל – 8.4 מיליון ליש"ט
* ז'וזה מוריניו – 19.6 מיליון ליש"ט
* אולה גונאר סולשייאר – 10 מיליון ליש"ט
* אריק טן האח – 10.4 מיליון ליש"ט
מה דעתך על הכתבה?