1
איך מזהים אלופה? מסתכלים על הפרש השערים שלה בשלושת מחזורי ההכרעה, למשל, ורואים שם 1:14 מופרע. מהרגע שמכבי תל אביב הבינה שזה יוכרע בהפרש שערים ושמצבה לא להיט, היא התחילה לטחון, כל מטאטא ירה, ערן זהבי הודיע על פרישה וזה לא הצליח להרוס לצהובים את התואר, ווסלי פטאצ'י כבש את השער החשוב של הצהובים-כחולים בפלייאוף מול מכבי חיפה בשבוע שעבר והנה, מכבי אלופה.
מעבר מהיר על כל העונה הקשוחה שעברה על מכבי ת"א שם את האצבע על נקודה אחת ששינתה את התמונה, והפכה את הצהובים מיריבה מקרטעת לאליפות לקבוצה קשוחה שנדבקה להפועל באר שבע לנשמה גם כשב"ש הייתה בלתי שבירה בעליל: הרגע שבו רועי משפתי איבד את אפודת השוער הראשון לטובת סימון סלוגה.
קל מאוד לשכוח את התקופה שקדמה לחילוף האיש בין הקורות, אבל אנחנו כאן כדי להזכיר: בשבועות שקדמו להחלפה כמעט כל הגבהה לרחבה של מכבי הפכה לגול. בליגה שבה קבוצות מגיעות לשלושה מצבים במשחק, לא נראה סביר שחלק לא מבוטל מהן כובשות פעמיים מול קבוצה שרוצה להיות אלופה.
ז'ארקו לאזטיץ', שמתחילת העונה הראה שהוא לא מפחד לשחק עם סגל השחקנים הרחב שסידרו לו עבור המסע הארוך מאוד של מכבי בעונה הנוכחית (56 משחקים, 14 מהם במסגרת האירופית ששוחקה כולה מחוץ לישראל) – הבין יפה מאוד שאחרי שכבר הוריד לערן זהבי את דקות המשחק באופן משמעותי, לשלוח את משפתי לחמם את הספסל זה ממש לא סוף העולם.
סלוגה ספג 13 שערים ב-16.5 משחקים לעומת 23 שערים שספג משפתי ב-19.5 משחקים – המספרים שלו טובים בהרבה (ספג שער וחצי כל שני משחקים לעומת כמעט שלושה שערים לשני משחקים שספג משפתי), אבל אלה לא רק המספרים: זה הביטחון שקיבלה ההגנה של הצהובים ויחד איתה כל הקבוצה.
2
וכאן המקום לאפס את החשבון עם לאזטיץ': לאורך כל העונה הוא קיבל בראש, לא מעט בצדק לדעתי – בהמון משחקים מכבי ת"א נראתה משעממת, עייפה, חסרת חשק. אבל ז'ארקו החביב, שחוגג אליפות ראשונה בקריירה, היה כנראה חכם מכולנו. כשמכבי סיימה את אירופה וכולם חיכו שהיא תפרק בליגה, הוא הבין את מה שרן קוז'וך עוד צריך ללמוד: אם אתה מביא את הקבוצה שלך לשיא במרץ-אפריל, אל תתפלא אם במאי פתאום היא תיפול מהרגליים. וזה בדיוק מה שקרה להפועל ב"ש – שהייתה בשיאה עד הניצחון האדיר שלה בנתניה בעונה הסדירה – ניצחון שקצת טלטל לה את אמות הסיפים כי פתאום השבחים חדרו לראש.
למכבי ת"א זה לא קרה, היא המשיכה בכל מיני ניצחונות עצובים ומשעממים. ואז התחיל הפלייאוף, ואם נחזור לראש הטקסט: האלופה עם הפרש שערים מטורף של 9:30 בעשרה משחקים. השיא כמובן היה שלישייה תוך מחצית אחת לתוך הפרצוף של ב"ש ההמומה בטרנר. השיא השני היה היציאה מהבור אחרי ההפסד לבית"ר במחזור ה-31.
הרבה ביקורת, כאמור, ספג לאזטיץ', אבל האמת היא שאוהדי מכבי צריכים להוריד את הכובע בפניו: הוא הצליח לבשל את הקבוצה על אש קטנה, מול עומס פסיכי של משחקים, וגרם לה להתפוצץ במאני טיים. נכון, הגביע הלך והיו הפסדים מוזרים לכל מיני בני ריינות, אבל השורה התחתונה מדברת בעד עצמה. מכבי אלופה מרשימה מאוד, והיא הופכת לעוד יותר מרשימה כשנזכרים שהפועל ב"ש נתנה עונה אדירה, לקחה 78 נקודות עם קיזוז – ובכל זאת גמרה כסגנית.
3
רק לפני שבוע וקצת, במשחק חסר חשיבות בין שתי יורדות מהפרמיירליג, לסטר ואיפסוויץ' שדי הצחינו את הדשא במשך עונה שלמה, התרחש אחד הרגעים היפים ביותר שידע הכדורגל האנגלי בשנים האחרונות. ג'יימי וארדי עלה למשחק ה-500 (והאחרון) שלו במדי לסטר, נתן בדקה ה-28 את הגול ה-200 שלו במדי הקבוצה, וזכה לצאת בכבוד מלכים בחילוף כשכל הקבוצה עומדת ומריעה לו משל היה מלך העולם, ואצטדיון מפוצץ עומד ומוחא כפיים. זה היה מרהיב ומעורר קנאה ועלתה השאלה מתי אצלנו.
והתשובה הגיעה די מהר: בסופו של דבר, ואחרי שמנפים את כל הציניות, רגע החילוף של ערן זהבי היה אחד הרגעים המרגשים והיפים ביותר בתולדות הכדורגל שלנו. לא בכל עונה אנחנו זוכים לפרידה מווינר ברמה מטורללת כזו, שהתגרד על הספסל עונה שלמה אבל סתם את הפה ולא דפק את הקבוצה, ובמשחק הפרידה שלו שמר על הרמה ונתן שני ביצועים יפים בדרך לאליפות חמישית בקריירה שלו בצהוב (יותר מאבי נמני). לפעמים כל מה שצריך זה טעם טוב בפה. אליפות נפלאה של מכבי, בקיצור, ברכות.
מה דעתך על הכתבה?