1.נתחיל מהאמצע רגע: המחצית השנייה של המשחק אתמול יכולה להיות המחצית הכי חשובה של העונה. הפירוק והרכבה שבית"ר ירושלים עשתה למכבי ת"א – בעיקר ב-20 הדקות הראשונות של החצי השני זה משהו שנדבר עליו גם במאי. שבעה שערים במחצית, שגילמו מהפך מטורף וחד פעמי ונקמה על החמישייה שהשחילה מכבי לבית"ר במאי הקודם. ולחשוב שבמחצית המשחק אתמול מצאתי את עצמי מנקר על הספה. בכל זאת, האירוע היחיד שהיה מעניין בשעה שחלפה מאז שפתחתי את הטלוויזיה היה מופע השמחה והאור של גלי וזיוי ברמן, שהרימו את בלומפילד ואת כל מי שצפה בהם מבעד למסך.
חוץ מזה היה כדורגל מאוד לא מדויק ולא מרשים במשך 40 ומשהו דקות עד שמכבי ת"א הבקיעה גול של ליגה לאומית בגלל מיקום מזעזע של כוכב המחזור שעבר, מיגל סילבה. וזהו, ירדו למחצית. מי לא יפהק במצב כזה?! ואז התחילה המחצית השנייה.
2. קודם כל, בואו נהיה כנים. אם לשתי הקבוצות ששיחקו בבלומפילד אתמול היו קוראים נוף הגליל ועירוני רמה"ש, אפילו הפרצוף של רז זהבי לא היה משאיר מקום לספק לגבי הרמה שהוצגה על כר הדשא, לגבי איכות משחק ההגנה של הקבוצות וגם לגבי השיפוט (ספיר נשמה, את השופטת הכי טובה בליגה. זה לא היה פנדל ולא אדום, מה נסגר?). אבל זה לא היה משחק שכיכב בתקציר של ערוץ הקיבוץ רגע אחרי הדלקת הנרות אלא המשחק המרכזי, בין האלופה לבין קבוצה שאולי תוכל – אם תחליט ללכת על זה ברצינות מבחינת רכש ובגרות – לרוץ לאליפות גם.
3.ז'ארקו לאזטיץ' לקח את כל האחריות אחרי המשחק. בקלות הוא יכול היה להציע אפשרויות לקטסטרופה שהשחקנים שלו סיפקו – למשל, שרז שלמה נראה כמו בלם מחליף בנוף הגליל מהקטע הקודם (כזה שלחמן אומר כל שבוע שחייב לעלות בהרכב, ואז כשעולה בהרכב לחמן אומר שצריך לפטר את המאמן); או שרועי משפתי יצא ילד קטן ותמים מול המניפולציה של ירדן שועה; תמיד אפשר גם לדבר על הפציעה של קמארה וביליץ'; וכן הלאה וכן הלאה, אפשר להאשים את כל העולם באמת – אבל יותר מהכל גם הוא יודע שהאחראי, האשם, הכתובת היחידה לפדיחת הענק של מכבי ת"א אתמול – זה רק הוא. בהרכב, בניהול המשחק, בקבעונות. רק אתה ז'ארקו, רק אתה.
4.במשחק וחצי מתוך שני המשחקים האחרונים של בית"ר ירושלים היא נראתה כמו קבוצה קטנה יחסית שלא מסוגלת להתעלות לרמה של הפועל ב"ש ומכבי ת"א. ב"ש ביטלה אותה לחלוטין ב-70 מתוך 90 דקות ומכבי גנבה לה גול במשחק שבעידן אחר פשוט היה נגמר ב-0-2 לצהובים מת"א עם עוד גול של דור פרץ מ-27 מטר במחצית השנייה. מחצית אחת הפרידה בין קטילות מאוד לא פשוטות כלפי ברק יצחקי, שהיה מוצא את עצמו בתום המחזור ה-10 מתחת לאבוקסיס יוסף, לבין החגיגות באתרי הספורט שנשפכות עליו כרגע מכל עבר.
כבר במחצית הראשונה הצליח עדי יונה להשתחרר למצבי בעיטה ממש מול השער של מכבי ת"א. לא ברור אם זו הייתה האינדיקציה לכך שדברים עובדים מבחינת המאמן של יונה, אבל בסופו של דבר הבחור הצנום והחביב הזה התעלל אתמול במכבי ת"א, וכשמוסיפים לזה את הסתלבט של שועה במחצית השנייה – כשחקן תיאטרון וכשחקן כדורגל, ואת הכוח שפתאום בית"ר הרגישה כשדפקה מהפך תוך דקה ורביעייה תוך עשרים דקות, ועוד יצאה מבלומפילד עם 2:6 ענק שייכנס לספרי ההיסטוריה של מכבי ת"א כנקודה שחורה ומביכה – אפשר לומר שהירושלמים נתנו פה קפיצת גדילה משמעותית, צעד חשוב בתהליך ההתבגרות שלהם כמועדון שאולי (שוב, תלוי בבעלים) יכול לאיים על המקום הראשון (לא בטוח שכבר העונה, אבל השלד הזה הוא הכיוון הנכון).
מה דעתך על הכתבה?