ההתרסקות של השחקן שהיה אמור להפוך העונה לכוכב הגדול של מכבי תל אביב

אם אני צריך לבחור את השחקן המאכזב ביותר במכבי תל אביב אחרי עשרה מחזורים בעונת 2025/26, התואר המפוקפק הזה שייך בלעדית לאושר דוידה. היכולת המצוינת שהציג אשתקד הרימה את רף הציפיות לגבהים חדשים, ועד כה שחקן הכנף רחוק מאוד מלעמוד בהן.

שער ובישול ב-619 דקות ליגה – זה נתון עגום במיוחד עבור מי שנחשב בעיני רבים לשחקן הכנף הטוב בליגת העל בעונה שעברה. אחרי שהצטיין לצד זהבי, תורג'מן ופטאצ'י, במכבי תל אביב קיוו והאמינו שדוידה יתעלה בהיעדרם ויהפוך לשחקן ההתקפה המוביל של הקבוצה העונה.

בפועל, הוא לא מצליח לבוא לידי ביטוי, מקבל החלטות לא נכונות ונשאב ליכולת הבינונית של חבריו להתקפה. בהיעדר הגולים של השחקנים שצוינו כאן קודם ועזבו בקיץ, האלופה זקוקה נואשות למספרים של דוידה, שבשלב זה נראה כמי שיותר מתאים לשמש ככינור שלישי או רביעי.

הרבה נכתב ונאמר על היעדר האיכות בהתקפה של מכבי חיפה, אך מכבי תל אביב סובלת מבעיה זהה. דוידה כאמור לא פוגע, אלעד מדמון לא מצדיק את האמון, שגיב יחזקאל נראה כמו צל של עצמו, הזרים לא ממש נספרים והקבוצה של ז'ארקו לאזטיץ' תלויה כמעט לחלוטין בשערים של מי שעד לפני כמה שנים בכלל היה קשר אחורי.

מכבי תל אביב תקבל מדור פרץ את מנת השערים שלו, ואולי קצת יותר, אך כרגע הוא כמעט לבד במערכה (לצד עידו שחר). לצפות מפרץ להבקיע 30 או 40 שערים ולסחוב לבדו את הקבוצה מבחינת הבקעת שערים – זו טעות שעולה עכשיו ותעלה גם בהמשך ביוקר.

כשפרץ נמצא בתקופה קצת פחות טובה, כמו עכשיו, לצהובים אין שחקן התקפה יציב אחד שאפשר להצביע עליו ולקוות שהוא זה שיקבל את הכדור באחד על אחד מול השוער. אם תשאלו רבים מהאוהדים והפרשנים, שחקן ההתקפה הכי איכותי של הצהובים הוא בכלל שחקן הגנה – רוי רביבו, אחת מנקודות האור הבודדות במכבי תל אביב של השבועות האחרונים.

אם דוידה לא יתעורר, ניקולאסקו לא ייצא מהקפאה והצהובים לא יצליחו לחזק את החלק הקדמי בצורה משמעותית בחודש ינואר, הצלחת תעשה את הדרך דרומה אחרי שנתיים בקריית שלום.