הפועל תל אביב חזרה לנצח כשקיבלה משחק שהוא די בהזמנה. נכון שבאיירן מינכן חזרה לאולם מלא אחרי רצף משחקי חוץ עם האפשרות שאפקט המאמן החדש ישפיע, אבל בסוף פערי הרמות היו ברורים מהתחלה. גם בדקות הפחות טובות של הפועל תל אביב, באיירן מינכן לא הצליחה להתקרב יותר מדי.
בגלל שהיו ממש מעט דקות לא טובות כאלה אז ניגע בהן טיפה. בסופו של דבר הפועל תל אביב שלטה כמעט בכל פרמטר גם לפני המשחק וגם במהלך המשחק, אבל הייתה חמישייה שלא עבדה ברבע השני עם כריס ג'ונס, אנטוניו בלייקני, קולין מלקולם, איש וויינרייט וג'ונתן מוטלי. יש שתי סיבות לכך שהיא לא עבדה, אחת היא מחצית ראשונה חלשה של הרכז והשוטינג גארד (וזה מתקשר לנושא אחר, נגיע להכל). השנייה היא משחק לא מספיק טוב של הסנטר המחליף.
מול מוטלי התייצב מיודענו ווניין גבריאל. בסופו של דבר, מי שראה את הסנטר מדרום סודאן משחק מבין שני דברים: ראשון, אין שום סיכוי שמדובר פה בסנטר שאמור להשתלט על המשחק. שני, הוא יילחם כדי לפחות להוכיח שהוא יכול להשתלט על המשחק. בדרך כלל זה יוצא לו בעבירות שטותיות ובאובר פיזיות, אבל מול מוטלי הוא הצליח לקחת ריבאונדים בהתקפה, הצליח לנצל את החילופים בהגנה כדי לקבל את הכדור. מה הבעיה? שמדובר בשחקן כדורסל לא טוב, אז במקום לקלוע 10 נקודות מהמצבים האלה, הוא קלע 4, שתיים מהן מהקו ואחת מדאנק שהוא כמעט מת בשבילו.
עכשיו הטוב ויהיה המון טוב כי מדובר במשחק התאוששות מצוין של הפועל תל אביב. חוזר רגע לכך שג'ונס ובלייקני לא היו טובים בהתחלה – זה היה כל כך בולט בשלבים הראשונים של המשחק. למה? לא רק כי הקו האחורי המשני התקשה, אלא כי ים מדר ואלייז'ה בריאנט סיפקו תצוגת תכלית יוצאת דופן.
על בריאנט אני בטוח שידברו בכל מקור אפשרי ובצדק, אבל הייתי רוצה לגעת בים מדר. איזה הבדל בינו לבין ואסילייה מיציץ'. עם ואסה התקפת הפועל תל אביב הייתה יותר תקועה, הרבה יותר מרוכזת בו וגם לעיתים פחות מאפשרת לבריאנט. עם מדר לעומת זאת הכדור נע הרבה יותר מהר, הפואנטה הגיעה הרבה יותר מהר. היתרון הברור של מיציץ' על מדר הוא שבסופו של דבר הוא מסוגל לעשות יותר דברים ממנו בהתקפה, לנהל את הקצב יותר טוב (למרות שלא עשה זאת מספיק העונה) וכמובן לקלוע ביותר דרכים.
הייתה המון ביקורת על הסרבי בשבועות האחרונים, ובצדק, אבל מסתבר שהיה משהו מתחת לפני השטח ואת הפציעה הזו בכתף הוא כנראה סחב הרבה זמן. מי ששם לב לזריקות של מיציץ' ראה שהוא הרבה פעמים זורק גבוה וקצר. למה? כשהתנועה של היד קצרה יותר והרמת הכתף מוגבלת יותר, יש שימוש בפשיטה של המרפק באופן הרבה יותר ניכר ובהתאם לכך גם התאמת הכוח מהרגליים. לכן, יוצאות זריקות מאוד גבוהות ולעיתים גם קצרות. דוגמה לכך: עומרי כספי לקראת סיום הקריירה, שבקדנציה השנייה במכבי תל אביב שחרר את הכדור מהמותן לכיוון השמיים.
אם אני חוזר לרגע למדר מול מיציץ', אז השינוי המרכזי לא היה בהתקפה, אלא בהגנה. עוד לפני המשחק הזה כולנו ידענו שהרכז הישראלי – שאגב, הוא שחקן הגנה מעולה – שומר יותר טוב מהרכז הסרבי. על כן, הוא עמד בפני משימה חצי קשה, לנטרל את הרכז של היריבה. ברגע שמי שמנטרל את מוביל הכדור – במקרה של באיירן זה היה סטפן יוביץ' – ואיטודיס עולה עם שני ווינגים ששומרים טוב, למעשה אנדראס אובסט היה צריך להוביל כדור.
בהתחשב בכך, קרה דבר מעניין בעיקר לאורך המחצית הראשונה. בגלל שלבאיירן אין באמת מובילי כדור משניים ברמה גבוהה, אז איטודיס החליט שעל כל חסימה יהיה חילוף למעט החסימות על הרכז. לכן, מי שניסו לעשות דיניי על הסווינגמנים של באיירן היו דן אוטורו וג'ונתן מוטלי. זה עבד לפרקים, ניסוי מעניין אך לא יהיה יעיל מול סקנד גארד שיכול להוביל כדור.
מדר לחץ את יוביץ' כל הזמן, לא נתן לו לנשום. באיירן שיחקה ארבעה מול ארבעה כשהגבוה היה יוהנס פויטמן או אוסקר דה סילבה וה"רכז" הוא אובסט. האחרון הוא קלעי מושלם, אבסולוטי, אבל הוא לא מוביל כדור בשום אופן. בהתחשב בכך, איטודיס הרוויח גם התקפה שנעה הרבה יותר מהר וגם הגנה שמנטרלת חלק עיקרי אצל היריבה והכל בשחקן אחד.
על כן, עולה תהייה מעניינת. האם כשמיציץ' יחזור בעוד כשלושה שבועות (נאחל לו החלמה מהירה), הוא יחזור לסיטואציה בה הוא לא היה הרבה מאוד זמן? ה-NBA זה שלב נפרד בקריירה, אבל מבחינת היורוליג, ייתכן שהכוכב הגדול ביותר של הפועל ת"א יחזור לאימונים, יהיה כשיר למשחק, אבל מקומו כרכז הבכיר לא יהיה מובטח עד אשר הוא יוכיח זאת בעצמו.
להגיד שמדובר רק במשחק אחד של ים מדר יהיה שקר, כי הרכז הישראלי היה מצוין גם נגד הרצליה ובאופן כללי, אחרי שהוא חזר משהו בגישה של הפועל תל אביב השתנה. נראה כאילו הוא מה שהיה חסר בתוך הביקורת הזו שנעה בין "ההתקפה תקועה" ל"הקבוצה זחוחה". קצת קלישאתי, אבל ייתכן שהצביון הישראלי שכולם מתייחסים אליו כמונח רומנטי בלבד, יהפוך את מוליכת היורוליג לקבוצה יותר טובה?
זום אאוט חזרה למשחק. איטודיס למד משתי טעויות מהמשחק נגד פנאתינייקוס. הוא הבין שקולין מלקולם הוא הסמול פורוורד הפותח שלו והוא הבין שאנטוניו בלייקני חייב לשחק כשוטינג גארד. האחרון כן נע כמה פעמים לשלוש ושיחק יחד עם בריאנט, אבל ברוב דקות המשחק הוא היה בעמדה הטבעית שלו וכשזה השתחרר לו ולכריס ג'ונס פתאום המפלצת חזרה.
לגבי הפורוורדים. וויינרייט ומלקולם שיחקו 28 דקות כל אחד וקלעו שתי נקודות יחד. מדובר בנתונים מופרעים, אבל אם מסתכלים על המשחק בפרטי פרטים, מלקולם קטף שבעה ריבאונדים וחטף פעמיים, וויינרייט חטף שלוש פעמים. אלה היו נתונים יבשים, לעיתים הם לא אומרים כלום. מה כן אומר ששניהם היו ממצטייני המשחק? הם קראו את נתיבי המסירה באופן נהדר, בין היתר גם בגלל מסירות שקופות של באיירן אבל גם בגלל אינסטינקט טוב. מעבר לכך, הם היו מאוד מחויבים, נלחמו על כדורים.
כך הייתה כל חמישיית הפועל תל אביב, אבל במיוחד השניים האלה. הדוגמה לכך היא מהלך אדיר של וויינרייט. אייזאה מייק ניסה לכדרר מולו והפורוורד בלבן רשם חמישה דיפלקשנים בעשר שניות – וזה לא הכל. מייק לא הצליח לנשום לרגע, כמעט חזר לחצי שלו אז הבין שהוא חייב למסור. אז הוא מסר לספנסר דינווידי שמצא חור בפיק אנד רול, הרכז הוותיק חדר ומי חיכה לו בצבע כדי לסחוט תוקף? ניחשתם נכון. בית ספר להגנה.
מה דעתך על הכתבה?