באופן סמלי, הסיבוב הראשון ביורוליג הסתיים עם סיום 2025. עקב המאורע, נסכם את הסיבוב עבור שתי הישראליות במפעל הבכיר באירופה וגם עבור זו שבמפעל השני ברמתו, על אף ששם כבר מתקרבים לאמצע הסיבוב השני. אז מה היה להפועל תל אביב, מכבי תל אביב והפועל ירושלים בעונת 2025/26 עד כה באירופה?
הפועל תל אביב
מן הראוי שנתחיל עם הישראלית הבכירה באירופה העונה. בקצרה: הפועל תל אביב השתלטה על היורוליג, הסגל המפלצתי שעופר ינאי ודימיטריס איטודיס בנו ענה על כל הציפיות וכבר במשחק הראשון בסופיה נגד ברצלונה היה אפשר לראות את ההתלהבות. משם הפועל המשיכה לנצח את אנאדולו, מעדה בדרבי בגלל איזה גליץ' במטריקס ומשם דרסה ודרסה.
ואז הגיעה אולימפיאקוס. החבורה של איטודיס הגיעה להיכל השלום והאחווה ולראשונה התמודדה עם קבוצת יורוליג אגרסיבית, מעצבנת, כזו שלא תיקח בחשבון את כל הכישרון שיש לה ותעצור בכל דרך אפשרית. זה היה משחק כדורסל נורא שסימן משהו – הפועל ת"א ניצחה בכל הסיבוב קבוצת יורוליג בכירה אחת בלבד (בהתחשב ביכולת הרעה של ברצלונה במחזור הראשון). אולימפיאקוס, ריאל מדריד, פנרבחצ'ה, פנאתינייקוס וז'לגיריס – כולן ניצחו את הקבוצה עם המאזן הטוב ביותר במפעל.
אבל בסופו של דבר הפועל תל אביב עשתה את שלה בענק, פירקה את מי שצריך לפרק, ניצחה ברוב המשחקים שציפו שהיא תנצח ובהתחשב בעונת היורוליג הצמודה, להפסיד רק לקבוצות חזקות מאוד פלוס מכבי תל אביב – זה נפלא.
המצטיין
כמה שעות לפני כתיבת שורות אלה קראתי ריאיון של איטודיס בו הוא סיפר שאלייז'ה בריאנט הוא השחקן הראשון שרצה להחתים. כולנו ידענו מה בריאנט מביא לשולחן, בטח מימיו במכבי ואפס, שומר מצוין, מוביל כדור משני טוב וקולע ביעילות אך בווליום נמוך. העונה, בגיל 30, בריאנט הראה שמה שראינו עד פתיחת העונה לא היה השיא שלו.
בין אם בגלל יכולתו המאכזבת של ואסילייה מיציץ' ובין אם בזכותו בלבד, בריאנט הפך מאופציה שלישית במקרה הטוב בקבוצת יורוליג טובה לשחקן המוביל שלה. מנהל את ההתקפות, מוביל את הקלעים, יעיל בקליעה והכי חשוב – לא איבד לרגע את האופי של שחקן האסל. אחרי 19 מחזורי יורוליג, בריאנט עם 6.1 ריבאונדים למשחק, מקום תשיעי ביורוליג, מיותר לציין שהוא השחקן הנמוך ביותר בפער בטופ 10.
המאכזב
אין מנוס, ואסה מיציץ'. בסוף, הציפיות גם הכריעו, כי כולנו יודעים מה מיציץ' נותן והלכה למעשה בכמה משחקים גם קיבלנו את זה. הוא יכול להיות ביום לא טוב, אבל פתאום חמש דקות באיזה אמצע רבע שלישי והוא עם 14 נקודות ו-7 אסיסטים, ככה. מה הבעיה? מה קורה כשזה לא נכנס, מה קורה שלא מקבלים את הדקות האלה?
אז ההתקפות של הפועל תל אביב עם מיציץ' נראות איטיות, ההגנה בכלל קטסטרופה וכשאיטודיס ניצב בפני דילמה גדולה – האם לספסל אותו כי הוא רע, או להשאיר אותו כי בשנייה הוא יכול לשנות את המשחק? – ההחלטה לפעמים מתקבלת לאט והסרבי כבר עם ארבעה איבודים. חשוב להבהיר, שום סיכוי שבגיל 31 בואכה 32 ואסה שכח איך משחקים כדורסל ואיך משתלטים על משחק, זה פשוט לא קורה מספיק כרגע.
המפתיע
מדובר בבחירה מאוד קשה בהתחשב בזה שכל ההתפוצצות של הפועל ת"א מפתיעה, אבל אם צריך להצביע על שחקן אחד שלא שיחק ביורוליג אבל הצליח להצטיין הוא אנטוניו בלייקני. ההפתעה היא לא היכולת, כולנו מודעים לכך שבלייקני הוא מגה זורד שמסוגל לקלוע 12 נקודות בשתי דקות עם שלושה אנד וואן לשלוש. מה שמפתיע הוא שהצליח לתרגם את היכולת מהעונה שעברה, שגם אז הגיעה לקראת הסוף, כבר מהתחלה.
בלייקני העונה שני בממוצע נקודות למשחק בהפועל ת"א ביורוליג (אחרי בריאנט) עם 13.3, כשהוא משחק 21.5 דקות – 8.5 פחות מבריאנט. הדוגמה שמצביעה על כך שהוא באמת תרגם את היכולת מהיורוקאפ – כשהוא היה בכושר שיא, אמרו עליו שהוא ב"מוד ולנסיה". יש מונח שיותר מזקק את המעבר החלק שלו לליגה של הגדולים מזה שמשמעותו "הוא במצב בו גם אם יירו בו הוא יקלע"?
מכבי תל אביב
אם הפועל תל אביב סימלה בסיבוב הזה כוח, עומק ויציבות – מכבי תל אביב הייתה הסיפור על הישרדות, תגובה והמצאה מחדש. חוסר שקט מקצועי, פציעות בעיתוי גרוע, זרים שלא הצליחו להיכנס לעניינים, משחקים שנראו אבודים, רגעים שבהם היה נדמה שהקבוצה פשוט לא יודעת מי היא ומעל הכל – כמעט פיטוריו של עודד קטש.
אבל כאן בדיוק נכנס הסיפור של מכבי. היא לא דרסה, לא הבריקה לאורך זמן, ובטח שלא הפחידה אף אחד, אלא פשוט סירבה להיעלם. ברגע שאיפה לונדברג הגיע לקבוצה שהייתה במאזן 10:3, היא ניצחה חמישה משחקים ברצף ביורוליג, הראתה כדורסל קצת יותר מנצח גם אם לא הכי כמו שקטש רצה. הרצף הזה נתן תחושה שקבוצה עם הרבה חורים מנסה כל ערב מחדש לסגור אותם באחוזי הצלחה סבירים. זה לא תמיד הצליח, לפעמים זה אפילו כאב לצפייה, אבל בניגוד לציפיות – מכבי לא קרסה.
בסופו של דבר, זה היה סיבוב של הצבת גבולות: עד כאן אפשר להגיע עם הסגל הזה, עד כאן אפשר למשוך עם אלתורים, ועד כאן זה מחזיק ביורוליג אכזרית. מכבי תל אביב לא הייתה קבוצת טופ, אבל גם לא ויתרה לעצמה. לכן, לא מדובר בהצבת גבולות באזורי תחתית הטבלה, אלא בהצבת גבול מפתיע – הקבוצה רוצה כרטיס לפליי-אין. הדרך לשם קשה, יהיה לה סיבוב שני עם הרבה משחקי חוץ לא פשוטים וההפסד המשפיל לבאיירן מינכן גרם לפלאשבקים רעים לקראת הספרדי הכפול.
המצטיין
לא מדובר בשחקן שהיה אדיר לאורך כל הסיבוב, בטח לא כזה שהיה יציב, אבל ברגע שזה הקליק – לוני ווקר היה בלתי ניתן לעצירה. לאורך העונה ווקר התחיל להתרגל לשיטה של קטש, גם אם לא הכי טוב. אז במקום להתפשר על שלשות, הוא למד שגם מותר לו קודם לחדור לטבעת. במקום להעיף בתחילת השעון, אפשר להעביר שני פיק אנד רולים.
מנגד, קטש גם התאים את עצמו אליו. היה שינוי מאוד גדול בגישה של מאמן מכבי תל אביב לכוכב שלו. הרי פעם מי היה הכוכב של קטש? תמיד שחקן שיודע לנהל פיק אנד רול, שקולע מחצי מרחק, בדרך כלל סקנד גארד שיכול לנהל משחק. מי זה הפעם? ההיפך הגמור, שחקן שהוא בין לא אחראי לפנטזיונר, כזה שצריך שברירי שנייה ולא 12 שניות בהן הוא משתעמם. אז הוא החל להוציא אותו על חסימות, להניע אותו בלי כדור. לא מדובר בחיבור אידיאלי, אבל בכזה שהלך והתקדם לאורך העונה.
המאכזב
לצערה של מכבי תל אביב, יש המון כאלה. מי שנפגע מהשינוי של הקבוצה הוא תמיר בלאט. מעבר לעונת הבכורה ביורוליג באלבה ברלין, בלאט בעונת שפל מבחינתו. האחוזים לשלוש נמוכים, הוא עדיין לא למד איך ללכת ללייאפ וההתקדמות שלו נעצרה. ג'ימי קלארק הועדף על פניו בחמישייה במשחקים האחרונים, לא כי קלארק הוא שחקן על, אלא כי בלאט בתקופה בה הוא לא מצליח לנהל את ההתקפה של מכבי ת"א.
לאורך העונה שעברה בלאט נהנה מכך שתמיד יש לצידו מוביל כדור שני, כזה שיכול לשבור את הלחץ במקומו כך שהוא לא יצטרך להתמודד עם הפיזיות. עד שלונדברג הגיע לא היה לו מישהו כזה והוא התקשה כי הוא הגיע מאוד עייף להתקפות. לודנברג הגיע, מכבי השתנתה, יש מוביל כדור משני ובלאט עדיין מתקשה. הגעתו של הדני הוכיחה שהרכז הישראלי לא בעונה רעה כי הצוות המסייע לא מספיק טוב, אלא באשמתו בלבד.
המפתיע
משחקן שבתחילת העונה אמרו שהוא לא מתאים ליורוליג לשחקן שנתן למכבי ת"א ניצחונות. משחקן שפחד ממגע בתחילת העונה ברמה של אנמיות לכזה שהפך לפינישר מהטובים בקבוצה וביורוליג בכלל. טי ג'יי ליף, שהשמיצו, שאמרו שהוא לא יודע מה זה לתת גוף, שחשבו שהוא פחדן שהוא לא זורק לשלוש – הפתיע לטובה.
אחרי פתיחת עונה חלשה, בה לא בא לידי ביטוי, ליף התפוצץ נגד מונאקו ומשם ראינו משהו אחר. קודם כל זה שהוא ארבע מחליף מושלם לג'יילן הורד זה אנדרסטייטמנט, כי יש משחקים בהם הוא יותר טוב מהורד. יש לו ג'אמפשוט פחות טוב והורד כמובן יותר אתלטי, אבל ליף מוסר יותר טוב וזה מאוד קריטי כשהוא מקבל את הכדור בשורט רול. לשני הפאוור פורוורדים של מכבי ת"א יש יתרון – שניהם לא חייבים להגיע עד הטבעת כדי לסיים. הורד קולע טוב מחצי מרחק, ליף מסיים מעולה פלואטרים.
הפועל ירושלים
העונה האירופית של הפועל ירושלים התחילה בחיפוש. היא נראתה מוכשרת התקפית יותר מבשנים קודמות, קלעה הרבה, שלטה בצבע וסחטה עבירות, אבל שילמה על זה במחיר הגנתי. משחקים כמו מול המבורג הראו את הפוטנציאל – יעילות מוחלטת לשתי נקודות גם כשחוטפים שלשות – אבל גם סימנו בעיה: זו עדיין לא הייתה קבוצה שמכתיבה קצב או שומרת כמו שיונתן אלון רגיל ורוצה.
השלב הבא היה משבר קצר אך חד. ההפסדים לצדביטה לובליאנה ולמנרסה חשפו אובדן זהות: חוסר יכולת להאט משחק, שבירה מנטלית ברבעים רביעיים והגנה שלא מצליחה לעצור כלום – לא בקשת ולא בצבע. זה היה הרגע שבו ירושלים הייתה צריכה לבחור אם להמשיך לרדוף אחרי התקפה "יפה", או לחזור למקורות. הבחירה הייתה ברורה, והתיקון הגיע.
מאז – זו קבוצה אחרת. ירושלים חזרה קודם כל להגן, חיברה לזה התקפה חכמה יותר, ונכנסה למומנטום מרשים עם תשעה ניצחונות רצופים ביורוקאפ, כולל על לובליאנה ומנרסה. הקבוצה כולה משחקת עם זהות ברורה וביטחון והיום הפועל ירושלים נראית הקבוצה החזקה ביורוקאפ – לא בגלל הברקות, אלא כי היא סוף סוף יודעת בדיוק מי היא. לגבי הליגה, ברור שאי אפשר להתעלם מההפסדים המביכים והמאזן 4:7 המפתיע, אבל בסוף באנו לסכם סיבוב באירופה וכידוע, הפועל ירושלים של אירופה היא לא הפועל ירושלים של הליגה, לצערה.
המצטיין
בסדר, הבחירה ידועה מראש, ג'ארד הארפר. למרות שלא מדובר ב-22 הנקודות למשחק מהעונה שעברה, הרכז הטוב ביותר שמשחק בקבוצה ישראלית (כן, יותר מזה. כן, יותר ממנו) עדיין קולע 18 למשחק ועדיין הולך לקו בסיטונאות – 9.6 זריקות עונשין למשחק, וואו. הדבר הכי טוב בהארפר הוא שאין לו משחק חלש. גם במשחקים בהם הוא מזעזע מהשדה, הוא הולך לקו. במשחקים הוא בינוני משלוש, הוא קולע משתיים.
יש ליונתן אלון שחקן שאין לא למכבי ולא להפועל, כזה שלא משנה מה יקרה – הוא טוב בסוף. בניצחון מול לובליאנה הארפר היה מחריד, באמת, 2/11 מהשדה, לא מגיע לזריקות נוחות. איך הוא סיים את המשחק? 21 נקודות, 16/17 מהעונשין. יש שחקנים שלא תעצור אותם בצבע, יש שחקנים שלא תעצור אותם על קשת השלוש ויש את השחקן היחיד באירופה שלא משנה מה – הוא יסחט ממך עבירות. יש דבר שיותר מעצבן מאמן משחקן שקולע 16 נקודות רק מהעונשין ועל הדרך גם מקצר לך את הרוטציה? להפועל ירושלים – קבוצה עם תגית של "אפורה" לאורך שנים – יש שחקן שעושה דברים שאף אחד באירופה לא עושה ברמה שלו.
המאכזב
מבחינת ציפיות אני חושב שאין אף שחקן שלא עמד בהן. אפשר להגיד שיובל זוסמן פתח לא טוב, אבל בסוף הוא התעשת (נגיע לזה). אפשר להגיד שאוסטין וויילי זה לא זה, אבל בסוף הוא מסיים עם דאבל דאבל כמעט כל משחק. התלבטתי והתחבטתי ובגלל שבאמת הייתי צריך לבחור מאכזב, בחרתי ביונתן אלון.
אלון התחיל את העונה בניסיון מודע לשנות פאזה: קבוצה יותר התקפית, יותר זורמת, פחות מחויבת להגנה חונקת. זה עבד לפרקים, אבל בעיקר טשטש את הזהות. ירושלים קלעה, אבל איבדה שליטה בקצב, התקשתה להאט משחקים כשצריך, והציגה כדורסל שלא מזכירים קבוצה שלו – בעיקר בהפסדים ללובליאנה ולמנרסה, שם ההגנה פשוט נעלמה.
העניין הוא שלא היה כאן מחסור בכלים אלא סטייה מתפיסה. ברגע שיונתן אלון חזר להיות יונתן אלון – הגנה לפני הכול, קריאת מצבים, חילופים חכמים ושליטה בפוזשן – ירושלים נראתה כמו קבוצה אחרת לגמרי ונכנסה לרצף. זה רק חיזק את התחושה שהאכזבה לא הייתה ביכולת, אלא בבחירה הראשונית לנסות להיות משהו אחר. החדשות הטובות? הוא הבין את זה בזמן.
המפתיע
טוב כבר דיברתי על יובל זוסמן בקטנה, אבל באמת מפתיע אותי ששחקן שבתחילת העונה היה כל כך חלש פתאום מצליח לתת דו ספרתי במשחקי יורוקאפ די באהלן אהלן. מי שזוכר, לזוסמן הייתה מחלה בתחילת העונה, הוא היה אלרגי לקו העונשין. הוא עדיין לא מגיע אליו מספיק, אבל ההגעה לקו העונשין הייתה סממן לכך שזוסמן לא פקטור בהפועל ירושלים.
ואז הגיע הניצחון מול ורוצלב, בו הלך לקו העונשין לראשונה מזה שישה משחקים. משם מדובר ביובל זוסמן אחר – 11.1 נקודות למשחק, אחוזי קליעה אדירים של 52% לשתי נקודות ו-51.6% לשלוש בווליום יחסית גבוה. השינוי של יובל זוסמן גם סימל יותר מכל את המפנה של הפועל ירושלים העונה. מהרגע שהוא הפך (או חזר, תלוי את מי שואלים) להיות איום התקפי אמיתי, הקבוצה קיבלה עוד כלי בהתקפה וגם שיחקה הרבה יותר בחופשיות.
מה דעתך על הכתבה?