ה"מכביזם" שלה: על התכונה החדשה ששומרת את בית"ר ירושלים במאבק האליפות

הסיפור של אתמול הוא הגול השביעי של בית"ר ירושלים. דקה 88, הקבוצה מובילה 2:6, נתניה מנסה להוביל כדור 30 מטר אלכסונית מהשער.

בית"ר של פעם הייתה מסתלבטת על האירוע, נותנת לנתנייתים המסכנים לרוץ קצת ואולי אפילו להגיע למצב (שאולי היה נגמר בגול). ובטח אם בית"ר של פעם הייתה מגיעה אחרי חודש בלי ניצחון לסיטואציה הזו. אבל בית"ר של היום לא מתנהגת ככה: שני שחקנים קפצו על הכדור שניסתה נתניה להוביל שם בצד, חטפו אותו תוך שנייה ותיק תק הגיע הגול השביעי.

במילון הספורט הישראלי התנהגות כזו מכונה "מכביזם", והמהדרין מדגישים שמדובר ב"מכביזם חיובי" ("מכביזם שלילי" זה לרוץ אחרי השופט בסגנון עדות נמני וקלינגר עם ידיים אסופות מאחורי הגב ולהתבכיין על זה ששרק לפאול נגד אובארוב אחרי שהאחרון שובר לאלון מזרחי את הפרצוף, נניח). והמכביזם החיובי של בית"ר ירושלים הנוכחית מאפשר לה לרוץ קדימה גם מול הפועל ב"ש הממוסדת והמסודרת והמנוסה.

אם תרצו, בדיוק כמו שהמכביזם החיובי של מכבי ת"א עצמה איפשר לה לרוץ מול הפועל ב"ש הממוסדת והמסודרת (אבל הפחות מנוסה ממכבי), וגם לקחת אליפות.

אישית אני עדיין חושב שבאר שבע תיקח, אבל בית"ר הראתה אתמול 8 פעמים שהיא מסרבת לוותר או להיות השטיח באירוע ההכתרה של קוז'וך וחניכיו. ארבע נקודות, 12 מחזורים לסוף, שני מפגשים ביניהן עוד מחכים לנו. הכל פתוח, ממש ממש פתוח.

ברק יצחקי עבר בחודש האחרון מבחן בגרות רציני מאוד. חוסר התפקוד בליגה וההדחה בגביע מול בני יהודה טלטלו משמעותית את הפוזה והמעמד שלו, ואפשר היה ללמוד את זה מכל מיני דיווחים של כל מיני פקידים בהתנדבות של ג'פאניקה שדיווחו שברק אברמוב מאוכזב וכועס והוא אמר לשחק ככה ויצחקי שיחק אחרת וכו' וכו'.

לכל אורך החודש הזה יצחקי שמע שני דברים עיקריים: האחד, בית"ר במשבר – מה שאומר שלא משנה כמה השחקנים שלו טובים או כמה הוא מאמן מקורי עם תבניות משחק מפתיעות ומעניינות, זה לא אמור לעזור. והשני: בלי אצילי אי אפשר.

אבל יצחקי כנראה קצת יותר חכם ממה שחושבים שהוא, ובית"ר עלתה למשחק בנתניה, יממה אחרי שהפועל באר שבע איבדה נקודות, כמו טורפת שמריחה דם. עם כל הכבוד למערך שלושת הבלמים, לא הייתה פה עבודה טקטית ברמה של ליגה איטלקית, אבל כן ברור שהייתה פה הרבה מאוד עבודה מנטלית שהורידה את הלחץ בקבוצה – שאגב, קשה לזכור, פתחה את המשחק בפיגור אחרי שער שהגנות בליגה הלאומית נוהגות לספוג. אבל יצחקי ידע מול מי הוא משחק, וידע שאת ההזדמנות הזו אסור לבית"ר לפספס. והנה תוך 54 דקות של מחצית אחת בית"ר לא רק יצאה מהמשבר, אלא גם עשתה את זה ברמה גבוהה מאוד.

ירדן שועה לא הצליח להרים את עצמו במשחקים מול "הגדולות", וחטף על זה לא מעט ביקורת. המזל הוא שרוב הקבוצות בישראל אינן "גדולות", ואתמול שועה ניצל את הריפיון של נתניה והראה את שלל היכולות שלו – במשחק ענק.

ולא, העובדה שהיריבה שומרת בצורה פחות הדוקה לא מורידה במאום מהיכולת של שועה אתמול. שועה הוא שחקן שצריך לדבר לו לתוך הקופסה, יוסי אבוקסיס ידע לעשות את זה מעולה, למשל.

יש לבית"ר 12 משחקים עד הסוף, מהם שניים מול באר שבע, ושניים מול מכבי ת"א. קודם כל, נראה שאפשר לבנות על היכולת של שועה בשמונה האחרים, אבל אם בבית"ר יידעו איך לטפטף לו למוח את הדברים הנכונים, שועה יכול להתפוצץ גם במשחקים מול שתי הקבוצות החזקות שמחכות לבית"ר.

אם זה יקרה, אלונה ברקת צריכה להתפלל שלרן קוז'וך יש תוכנית מגירה טובה מאוד, אחרת היא תמצא את עצמה באמצע מאי מול חגיגות אליפות בכיכר ספרא.