זה היה בערך אחרי שעה של משחק. ויניסיוס השחיל בין הרגליים של טקהירו טומיאסו, הבלם הימני של יפן. במערך יומרני של 3-4-3, השחלה כזו היא פירוק כל יסודות ההגנה היפנית. ויני דהר משמאל לתוך הרחבה היפנית, משך שמאלה ואז עם רגל ימין, בסיטואציה שרק אומני טיפול בכדור כמו הברזילאים מסוגלים, הוא שלח עם החיצון לפינה הרחוקה. זאיון (או ציון, לחבר'ה מהשכונה) סוזוקי, השוער האמריקאי-יפני-גנאי של יפן, נגע באינסטינקט בכדור המפתיע והמשיך לקורה. יוצא מן הכלל שאינו מעיד כלל על הכלל, ובעיקר מתחרה על תואר אחת ההחמצות היפות בהיסטוריה, תואר בו מחזיק פלה עוד ממשחק חצי הגמר מול אורוגוואי ב-1970.
ברזיל היא כבר מזמן לא ז'וגו בוניטו, אותו סגנון כדורגל נברא שאפיין את הנבחרת הגדולה בין 1950 ל-1970, נבחרת שזכתה בשלושה מונדיאלים, והייתה אמורה לזכות בעוד אחד. זו הייתה ברזיל של פלה וגארינצ'ה וז'אירזיניו וגארסון – כל אחד ותקופתו – שהמומחיות שלהם הייתה הטיפול בכדור, בכל חלקי הרגל, על שטח קטן, והכי אופייני: בקלילות. ברזילאי שהשתחרר מפלונטר היה משאיר מאחוריו חלק מספרי נכבד מהגנת היריב; ברזילאי שהגיע למסירה, היה משתמש בכל חלקי גופו כדי להרשית. קרלוס אלברטו, מגן ימני, סיים בגמר מונדיאל 1970 מבצע של 17-18 מסירות רצופות וכדור לשטח מת ששיגר לו פלה, בבעיטה מרחוק עם החלק החיצוני, לפינה הרחוקה. הז'וגו בוניטו ("הכדורגל היפה" בפורטוגזית) הוא סגנון אומנותי. כמו הבארוק, כמו הרנסנס, כמו הריאליזם.
אבל אמרנו, ברזיל היא כבר לא ז'וגו בוניטו. שם גם לא בחרו ברונאלדיניו לנבחרת כל הזמנים, עד כדי כך. צריך הבלחה של ויניסיוס כדי להיזכר איך ברזילאים יודעים לשחק. רוב המשחק שלה מול יפן התבסס על הגבהות. זה עבד לה עם השער של קאסימירו, אולי זה אפילו היה מתוכנן, שכן היפנים הם עם שרוב הסיכויים שלא ישלח שחקנים ל-NBA, בגלל בעיות גדילה. ולכן, מה שהלך קשה מול מרוקו במשחק הפתיחה – והבנו הלילה גם למה – הלך לא פחות קשה מול היפנים, שהיו עוברים לפחות מחצית מהנבחרות שהגיעו לשלב הנוקאאוט. לא את ברזיל, לא את קרלו אנצ'לוטי.
כי בסוף, ברזיל רוצה וצריכה לזכות במונדיאל. 24 שנה זה לא קרה לה, בדיוק כמו בהפסקה הקודמת. גם אז ארצות הברית אירחה. המומחיות שלה, לזכות במונדיאלים אצל מדינות מארחות שלא יזכו במונדיאל, ובעיקר באמריקה (1962, 1970, 1994), חייבת לבוא לידי ביטוי. הכדורגל שלה לא מסעיר, לא תמיד יפה, אבל מאוד פרקטי, ומאוד אינטיליגנטי. ראו את זה במסירה של ברונו גימרייש ובתנועה של המחליף גבריאל מרטינלי בדרך לשער הניצחון.
לא לחינם החתימה ברזיל ב-9.5 מיליון יורו בשנה, את אנצ'לוטי בנקודת הזמן שבה הוא יכול עדיין להיחשב כמאמן הטוב בעולם (כן, גם מול פפ גווארדיולה ולואיס אנריקה). מאמן קבוצות מעולה הולך לאמן נבחרת? רק אם הפוטנציאל קיים, ובענק. אנצ'לוטי, שהיה אולי השחקן הכי חכם בקבוצה הסופר אינטליגנטית של מילאן ואריגו סאקי בסוף שנות ה-80, הוא גם מאמן אינטליגנטי וחכם. היכולת שלו להוציא מוויניסיוס את מה שהוא לא נתן לנבחרת עד כה, לעשות את החילופים הנכונים, לדעת לצאת מפיגור 1-0 מול נבחרת שלא מפסיקה לרוץ ולא מפסיקה ללחוץ ולחתור לניצחון – זו מומחיות שניתנת רק לגדולים ביותר. בלילה שבו גרמניה והולנד נוסעות הביתה, מול נבחרות לא גדולות, ברזיל ממשיכה הלאה, אחרי שאפילו מחקה פיגור. שנאמר: אתה לא יכול להיות אלוף עולם בלי להתאמץ עבור זה.
ועם זאת, אי אפשר להגיד עדיין שאנחנו חוזים באלופת העולם הבאה. השלם שווה לשאר חלקיו, לא יותר. הערב (שלישי, 20:00, ספורט1) נדע מי תהיה היריבה של ברזיל בשמינית הגמר ובמונדיאל הזה, אפשר לעוף גם מול נורווגיה וגם מול חוף השנהב, בוודאי מול מקסיקו או אנגליה ברבע הגמר. כל נבחרת מסוגלת לנצח כל נבחרת – זה מוכח. לקחת מונדיאל בלי להיחשב לנבחרת גדולה, זה בדיוק מונדיאל 2026. וזה כולל גם את הגדולות על הנייר.
לפני שהספקנו לפנטז על רבע גמר בין גרמניה להולנד, שחזור של גמר מונדיאל 1974, זה שהשאיר מיליוני ישראלים שבורי לב, שתיהן עשו בתוך שבע שעות צ'ק-אין לטיסה הביתה.
אפשר כמובן להגיד שמדובר בשתי נבחרות לא טובות, או לומר שהפערים הצטמצמו, או סתם להתמקד בפנדלים ולהגיד שהן עשו במכנסיים, אבל יהיה פה חטא גדול למשחק עצמו.
אם לא שוערה של ברייטון, בארט ורברוחן, המשחק בין הולנד למרוקו לא היה מגיע לפנדלים. הוא היה מסתיים בתבוסה ניצחת להולנדים, ולו מהסיבה הפשוטה שלמרוקו יש שחקנים ונבחרת יותר טובים. זה לא איזה פיק של יבשת אפריקה כמו שניסו לצייר את זה לאחר השלב המוקדם, כי מרוקו היא לא באמת נבחרת אפריקאית, היא נבחרת אירופאית שמורכבת לרוב מבלגים, צרפתים וספרדים, ומשתמשת בכלים שנותנת לה פיפ"א כדי לאסוף ילדי יורדים ולעשות נבחרת משובחת. אין במרוקו אף רבין שיגדיר אותם כ"נפולת של נמושות". להיפך.
אין שום הפתעה בנבחרת שכבר הגיעה לחצי הגמר במונדיאל הקודם, אחרי שניצחה את בלגיה, ספרד ופורטוגל ונעצרה רק על ידי צרפת. אז גם הולנד עפה אצלה. זה אולי הרס את הסיפור המרגש של קודי גאקפו, אבל לא הרס את הכדורגל הטוב.
וגרמניה? נבחרת שיש בה שחקנים טובים – לא גדולים – כמו וירץ, האברץ, מוסיאלה, קימיש, אפילו סאנה, לא יכולה להציג ארסנל של קרנות ועוד קרנות ועוד קרנות. מי שהפסידה לאקוודור בשלב הבתים – נבחרת שעולה למונדיאלים בעיקר כי היא מנצלת עד תום את משחקיה הביתיים שנערכים לרוב בקיטו (2,850 מטר מעל גובה פני הים) – שלא תתפלא שעפה עוד לפני שמינית הגמר מול נבחרת שבפעם האחרונה הייתה במונדיאל ב-2010 ועלתה מהמקום השישי (מתוך 6) במוקדמות.
פרגוואי יצאה כמו גדולה מתבוסה – שבה לא עברה את החצי – מול ארה"ב במשחק הפתיחה שלה במונדיאל, ורק מנציחה את הפוטנציאל הגדול של דרום אמריקה בטורניר שנערך במדינה שבה היספאנים הם מרכיב ענק ושנוי במחלוקת באוכלוסייה.
אחת הטענות כלפי המונדיאל הנוכחי הייתה שהוא גדול מדי ושיש משתתפות שלא מצדיקות את מקומן בפסגת הכדורגל העולמי, וכך תיראה רמת הכדורגל. לחובבי הכדורגל, שמבינים פחות בשליש אמצעי ובבילד-אפ, השלב הראשון היה מהנה בגלל ריבוי השערים וגם ההפתעות, ובעיקר כי הכוכבים הגיעו ובגדול. כמעט כל 0-0 – ולא היו הרבה – היה תענוג.
אמרו ששלבי הנוק אאוט רק ינציחו את הפיאסקו של שלב הבתים שאופיינו בהרבה שערים, ותיכף נראה כמה הבונקרים המבישים של הנבחרות הקטנות שהשתחלו דרך המקום השלישי לשלב הזה, ייעקרו את הכדורגל היפה.
אז נכון, לא מסכמים רבע עבודה, אבל בארבעה משחקי נוק אאוט נכבשו 8 שערים, לא היה 0-0 אחד, ומה שחשוב: 3 שערים בזמן פציעות, שערים מכריעים ולא גארבג' טיים. כל משחק היה סופר דרמטי, שני משחקים הגיעו לפנדלים ושתי נבחרות גדולות על הנייר – עפו.
בינתיים, אין תלונות.
מה דעתך על הכתבה?