מעטות ההזדמנויות בהן אנו מקבלים משחק אליפות ראש בראש במחזור הסיום וכך גם מקרים של משחק נגד הירידה. לא היו רבים כאלה בהיסטוריה, אבל למשחק הערב בין קריית שמונה לסקציה נס ציונה יש הזדמנות טובה להיכנס לחמשת הגדולים, אם יעמוד כמובן בסטנדרט של המשחקים המופיעים מטה. ויש כאן הכל מכל, אפילו דמות אחת שתככב גם הערב.
מקום חמישי: עונת 2012/13
את סיום הליגה הסדירה חגגה מכבי נתניה כשהיא במקום ה-11, במרחק של 2 נקודות מהקו האדום, אבל הקרב האמיתי שלה רק החל. עכו, סכנין, הפועל רמת גן, הפועל חיפה ואפילו הפועל באר שבע, בעונה הראשונה של אלישע לוי שם, היו מועמדות לירידה. והעסק הסתבך גם לנתניה וגם לקבוצה מבירת הנגב, עד כדי כך שהן נפגשו במחזור האחרון של הפלייאוף התחתון כשנתניה מתחת לקו האדום, בפיגור של 3 נקודות מבאר שבע, אך עם הפרש שערים טוב יותר. ניצחון היה משאיר אותה, גם תיקו, אבל במקרה השני היא הייתה תלויה בתוצאות היריבות שלה. היא הייתה חייבת לנצח, באצטדיון החדש בעיר היהלומים.
אבל זה היה יום ענק של באר שבע ובעיקר של דובב גבאי. תחילה הוא סובב כדור חופשי נדיר למשקוף ופנימה, 4 דקות לאחר מכן קבר סיראז' נסאר את השני ובמחצית השנייה קינח גבאי במבצע אישי מבריק וקבע 0:3, שהציל את הדרומיים והוריד את נתניה. הלגלוג של אוהדי באר שבע והשימוש בשלטים "כאן הורדנו אותם ליגה" יצר דם רע בין מחנות האוהדים.
מקום רביעי: עונת 1994/95
שש קבוצות נאבקו אז נגד הירידה. סיפור ההישרדות ההירואי היה שייך להפועל בית שאן, מה שהביא את רינו צרור ודורון צברי ליצור את הסרט המופלא "בית שאן – סרט מלחמה", אבל היה רק משחק אחד במחזור האחרון ובו נאבקו שתי קבוצות ראש בראש נגד הירידה. מכבי נתניה (שוב היא) אירחה בקופסא את מכבי הרצליה והייתה חייבת לנצח כדי להישאר בליגה.
וזו הייתה קרקע נוחה. הרצליה הגיעה למשחק הזה ללא ניצחון חוץ ועם חמש נקודות בלבד שהשיגה מחוץ למגרש הביתי שלה. נתניה, עם ותק של 21 שנים רצופות בליגה הבכירה, לא הייתה אמורה למעוד מול העולה החדשה. אבל היא מעדה. שער ניצחון של עופר מזרחי בדקה ה-27 קבר אותה סופית. הרצליה ניצחה 0:1 במשחק בו הורחקו ארבעה שחקנים, שניים מכל קבוצה.
מקום שלישי: עונת 1998/99
קובי רפואה בוודאי ישתמש במשחק הזה כדי להעיר את שחקניו לפני המשחק הגורלי שלהם הערב, בעיקר מכיוון שהוא היה הגיבור שלו. בעונה הזו ירדו שלוש קבוצות לליגה השנייה: בית שאן ומכבי יפו הקדימו ועשו זאת הרבה לפני הסוף. נשאר כרטיס אחרון, שלא מעט קבוצות השתדלו להימנע ממנו. עירוני אשדוד עשתה מסע היחלצות מרשים, גם מכבי הרצליה. בני יהודה מצאה את עצמה מתחת לקו האדום בדיוק מחזור לסיום, בפיגור של שני שערים מאשדוד, כשעומד לזכותה משחק בית מול הקבוצה במקום ה-12, צפרירים חולון. ניצחון של בני יהודה, היה מוריד או את צפרירים או את אשדוד (שאירחה את בית"ר ירושלים).
המגרש בשכונה היה כמעט מלא, רק באוהדי בני יהודה, ולצפרירים לא היה סיכוי. שער לחיבורים של חזי שירזי ומבצע אישי של רפואה הקנו לכתומים יתרון כפול, ניר סוחר צמצם ממש לפני ההפסקה, אבל אז באה גלישה של יוסי מדר לגול שלישי ושני שערים של רפואה (שסיים עם שלושער), שסגרו עניין והקנו לו בשוק התקווה את התואר "הדוקטור".
מקום שני: עונת 1960/61
זו הייתה ליגה ממנה ירדה קבוצה אחת. מחזור אחד לסיום, בשני המקומות האחרונים היו בני יהודה ובית"ר תל אביב, כשהראשונה הקדימה את את השנייה ביחס השערים (זו לא טעות, פעם חילקו שערי זכות בשערי חובה כדי לשבור שוויון) והספיק לה תיקו במשחק האחרון והמכריע, אצלה בשכונת התקווה, מול בית"ר תל אביב. יש לציין כי בסיבוב הראשון פוצץ המשחק בין שתי הקבוצות.
ערב המפגש פנתה המשטרה לבית המשפט וטענה כי לא תוכל לקבל אחריות על המגרש הפרוץ בשכונת התקווה "מחשש לשפיכות דמים", ולכן נדחה המשחק בשבועיים. ההמתנה יצרה מתח אדיר בין הקבוצות, בקשות הדדיות לערעור ופסילה ודם רע זרם כל הדרך למשחק, כשבינתיים העמידה ההתאחדות סכום עתק של 4,000 לירות לגידור המגרש.
בסוף היה משחק, חתיכת משחק, לעיני 5,000 אוהדים שעמדו מסביב לגדרות. בית"ר הוליכה 0:2 כבר לאחר 24 דקות, מלאך רוטשס צימק עד להפסקה, יוסי מהלל השווה עם פתיחת המחצית השנייה, ו'עיימון' טסה השלים מהפך בדקה ה-60, 2:3 למארחת. חלפו 3 דקות ונשרק כדור חופשי לזכות בית"ר ממרחק של 18 מטר. לפתע, השתרע מהלל על הקרקע, לאחר שמגן בית"ר משה חליבה בעט בו. השופט הצעיר, מנחם אשכנזי, קיבל איתות והורה לחליבה לעזוב את המגרש, אך זה הלם בו באגרופו ואשכנזי הפסיק את המשחק. בני יהודה ניצחה גם על המגרש וגם בבית הדין, ונשארה בליגה.
מקום ראשון: עונת 1989/90
זה בוודאי מחזור הסיום המרתק ביותר בתחתית אי פעם. בעונת 1989/90, הפלייאוף התחתון געש ומתוך שש קבוצות, חמש היו בסכנת ירידה במחזור הסיום. רק מכבי נתניה הרשתה לעצמה משחק נינוח. בכלל זה היו שני משחקי ראש בראש. הפועל רמת גן, שהייתה במקום הלפני אחרון, אירחה את הפועל באר שדורגה מעליה עם שתי נקודות יותר ואילו האחרונה, שמשון, התארחה בימק"א אצל הפועל ירושלים שגם היא הייתה במרחק שתי נקודות ממנה. תיקו היה צריך להספיק לבאר שבע והפועל ירושלים (שמשון הייתה גם זקוקה לתיקו ומטה של בית"ר ירושלים בנתניה).
6,000 צופים הגיעו למכתש בגבעתיים. יואב זוהר, רונן חרזי, יובל נעים והאחרון, אמיל וולב, היו קרובים לשער ניצחון, אבל המשחק הסתיים ב-0-0 ורמת גן שבה לליגה הארצית בתום עונה. שמשון, שהייתה בסיבוב הראשון קבוצת צמרת עם שאיפות אליפות, שיחקה מול 5,000 אוהדי הפועל ירושלים משולהבים מהטירוף של המאמן שייע פייגנבוים ושער בכדור חופשי של מישל דיין השאיר את הקבוצה מהבירה בליגה ושלח את שמשון, לראשונה אחרי 16 שנה, לליגה השנייה. מאז, אגב, היא מעולם לא שבה.
מה דעתך על הכתבה?