נפגעי קורונה: כך התפספסה אפשרות לעונה דמיונית

מכבי ראשון לציון זה מועדון. ראשון מגדלת צעירים, שמה יד על ישראלים שזה ביתם, זרים שמתאימים למרקם הקיים, ראשון מאומנת. היא מגיעה באופן עקבי לאירועים הגדולים, עומדת על שלה ולוקחת את חלקה. כשהיא מתייצבת לגמר הפיינל פור נגד מכבי תל אביב, היא נמצאת במקומה הטבעי. גם בשנה שעברה הגיעה למעמד, עמדה על רגליה עד שלא יכלו לשאת אותה יותר. ראשון עקבית ולכן התחזקה.

כשבאים לנתח את יחסי הכוחות לפני המשחק הזה, עורמים את הנתונים ומתאימים את המצ‘אפים – מתקבלת תמונה שראשון פייבוריטית. יש לה כל הכלים, יש לה פתרונות לכל סיטואציה וכשמביאים בחשבון את מה שנותר מהיריבה שלה, ואת העובדה שראשון ניצחה אותה כבר פעמיים בשבועות האחרונים במסגרת הבית העליון, אז יש בסיס לתחושה הטובה שראשון עולה איתה לגמר הפיינל פור.

בגמר קרה מה שמפעם לפעם קורה במשחקים גדולים של מכבי ת"א, כשהיא מגיעה אליהם מעמדת נחיתות על פי הניתוחים המוקדמים ואז יוצא ממנה משהו שמאפשר לה לגרד עוד צלחת. וכשזה קורה מתקבלים לכך הסברים שאינם מהתחומים המדידים ולכן לא יובאו בחשבון גם בפעם הבאה, כששוב הם יכריעו משחקים קריטיים באופן בלתי מוסבר.

את המשחק בארנה בירושלים, ב־8 במרץ, ראו 9,000 איש. מגבלות הקורונה שהחלו אז לא אפשרו יותר. מעט אחרי המשחק הענף נסגר. הפועל ירושלים נכנסה למשחק ההוא לאחר שניצחה את מכבי כבר פעמיים ולקחה ממנה שני גביעים: גביע ווינר וגביע המדינה. היא הדיחה אותה מגביע המדינה ברבע הגמר, באולם שלה, מסל בשנייה האחרונה. מכבי התחילה טוב את המשחק, היא באה מוכנה, אבל בהמשך נשטפה.

זו העונה השנייה של הפועל ירושלים עם אותו מאמן וסגל שחקנים שהתחזק בדיוק בנקודות הנכונות ביחס לקבוצה שהפסידה לראשון בפיינל פור שנה קודם לכן. בסוף מרץ הפועל נראתה כמו קבוצה שאף פעם לא הייתה לה. קבוצה שיכולה לגמור עונה עם ארבעה תארים – טרבל מקומי והמפעל האירופי, ליגת האלופות, שהיא משתתפת בו. הפועל הנחילה בעבר תבוסות למכבי בבית ובחוץ, לקחה אליפויות וגביעים, אבל אף פעם לא לקחה תואר מול קבוצה גדולה של מכבי. היו למכבי לאורך השנים קבוצות מקרטעות שאפשרו ליריבותיה לקחת ממנה משחקים ותארים. זו שהתגבשה שם השנה, כל ניצחון מולה, כל תואר שנלקח ממנה, זה מול קבוצה גדולה של מכבי, בלי כוכבית.

בסוף חודש מרץ מכבי נראתה כמו קבוצה שיכולה לעשות את כל הדרך ביורוליג, הייתה לה הארומה שיש לקבוצות מסוימות של מכבי שנבנות מכלום ופתאום מתחברות, אבל בארנה היא נתקלה בקבוצה מקומית שכמוה לא פגשה ביורוליג, היה אפשר להתרשם שמה שמספיק לה שם לא מספיק כאן בליגה המקומית, הסתמנה אפשרות שהולכת להתחולל כאן עונה דמיונית במונחים של כדורסל מקומי – מכבי גדולה שמסיימת עונה בלי תואר מקומי.

עודד קטש לא ביכה את ההפסד לראשון בפיינל פור, הפסד קורע לב בנסיבות שלו, אלא את העונה שהייתה יכולה להיות לו. בסוף מרץ הייתה לו קבוצה שמאמן חולם עליה. הוא די שנים במקצוע כשחקן וכמאמן כדי לדעת עד כמה מיוחדת וחד־פעמית היא הייתה, מכל האספקטים, יכולות אישיות וחיבור אנושי. הפועל נראתה כמו אידיאל שהתגשם. ג‘ון הולנד שהצטרף אליה רק במהלך השנה הנוכחית, אמר אחרי ההדחה בפיינל פור: "בהיסטוריה אף אחד לא יבין כמה טובים באמת היינו, אף אחד לא יבין מה היה לנו העונה, זה מה שכל כך חבל, שנסתכל אחורה ונגיד 'לעזאזל, הקבוצה הזאת הייתה יכולה לזכות בליגת האלופות והייתה יכולה לזכות בכל".

מכבי ת"א נעמדת לתמונה קבוצתית לאחר שעלתה לפיינל פור. היא שרדה את הפועל ת"א במשחק השלישי והמכריע בסדרה, משחק שהפועל ת"א לא הייתה צריכה להפסיד על פי יחסי הכוחות שהסתמנו בשני המשחקים הראשונים. אני לא מזהה את כל המצולמים.

את ווילבקין וזוסמן אני מזהה, שניהם על אזרחי, זוסמן בכפכפים, שניהם במסיכות. מאחוריהם אני רואה את ג‘ייק כהן ולצדו סנדי כהן. סנדי היה לא מזמן נער פוסטר, עכשיו הוא שחקן רוטציה, ולכן הוא מזוהה. מאחורי סנדי עומד בחור גבוה, אין לי מושג מיהו. זה יונתן אטיאס מהנוער. לצדו של אטיאס, גופייה מספר 16, פרדריק בורדיון, עולה חדש מצרפת, עבר כאן בכמה קבוצות והוחתם כשהתברר שג‘ון די גמר את העונה. ליד בורדיון זה דורי סהר, בחור צעיר שעוד יתפתח. דני אבדיה קפוץ אגרופים באמצע. מתחת לאבדיה כורע בחור שחור גדול, חבוש קסקט ועטוי מסיכה. זה חייב להיות קווינסי אייסי, הוא זכור לי מדדה מהמגרש לפני כמה חודשים או כמה שבועות, על כל פנים שכחתי כבר ממנו. אותלו האנטר, טיילר דורסי ואלייז‘ה בראיינט – שלושתם הגיעו בתחילת העונה כשחקנים משניים לעוגנים שהקבוצה סימנה, והפכו לעוגנים לאחר שההם נפצעו. הנה סטודמאייר ולידו עומרי כספי. כספי שיחק שם פעם. גם דורון ג‘מצ‘י.

יאניס ספרופולוס מנה, אחרי שעלה לפיינל פור, שמונה שחקנים שאיתם הוא פתח את העונה ולא עמדו לרשותו במשחק המכריע שקבע את מקומה של הקבוצה בפיינל פור. הוא כלל ביניהם את ווילבקין, שהורחק לקראת הדרבי ושאותו הוא יקבל חזרה לפיינל פור. ספרופולוס איבד במהלך העונה את כספי, טאריק בלאק, נייט וולטרס, ג‘ון די, אלייז‘ה בראיינט, קווינסי אייסי ויובל זוסמן. הוא צירף ושחרר את ג‘קסון וריינולדס.

ספרופולוס הוא נפגע קורונה עוד הרבה לפני שהנגיף נודע. הקבוצה שהוא דידה איתה לפיינל פור היא אולי הוורסיה הרביעית של הקבוצה שאותה הוא תכנן בתחילת העונה, וראה מתפתחת לנגד עיניו עד שבאה הקורונה. מה שנותר ממנה: ווילבקין, דורסי, אבדיה, האנטר, סטודמאייר, קלויארו – הספיק לו לגרד אליפות. כל אלה, פלוס מה שהוא איבד במהלך העונה, היה יכול לא להספיק לו מול ירושלים של סוף חודש מרץ.