לעתים הגורל מקבל החלטות במקומנו. לעתים הצרה הגדולה ביותר מתבררת בדיעבד כברכה. לעתים אתה פוגש במקרה את האדם הנכון בעיתוי הנכון, והוא מסדר עבורך את החיים מבלי לדעת זאת – ואז פשוט נעלם מהם. סיפורו של יוליאן נאגלסמן הוא דוגמא נהדרת לכך. הוא לא היה מודע לכישרון הגדול האמיתי שלו, אבל הגורל דאג לשים אותו על הדרך הנכונה להצלחה מסחררת.
הצעד הראשון בכיוון נעשה בקיץ 2007, כאשר הבלם בן ה-20 עזב את קבוצת המילואים של מינכן 1860 ועבר למילואים של השכנה הבווארית אאוגסבורג. הוא עשה זאת מסיבה אחת בלבד – במינכן כבר סיווגו את נאגלסמן כפצוע התמידי. הוא סבל מבעיות כרוניות בחוליות בעמוד השדרה ואף פעם לא היה כשיר, על אף שהמאמנים ראו בו פוטנציאל באימונים. אז הוא בחר לשנות אווירה, מבלי לשנות מקום מגורים. במילואים של אאוגסבורג הסכימו לתת לו חוזה נחמד בסטנדרטים של הליגה החמישית, והתקווה היתה להשאיר את הסוגיות הרפואיות מאחור. אלא שהגורל רצה אחרת. ממש אחרת.
גם במילואים של אאוגסבורג לא שיחק נאגלסמן אפילו פעם אחת, ולבעיות בעמוד השדרה הצטרפה פציעה קשה מאוד בברך. הניתוח במניסקוס הסתבך ולא בוצע באופן אופטימלי, ובשלב מסוים אמרו לו הרופאים שהוא חייב לפרוש מכדורגל. אולי אפשר היה להמשיך עם זריקות נגד כאבים, אבל במקרה כזה היה נאגלסמן נזקק לברך תותבת בגיל 30. ואם לוקחים בחשבון שהוא שיחק עדיין בליגה החמישית, הסיכוי לחלוטין לא הצדיק את הסיכון. הבלם תלה את הנעליים והיה מרוסק נפשית. הוא לא רצה לשמוע עוד על כדורגל, אלא רק להתרחק מהמשחק שהתאכזר אליו. המטרה היתה להתרכז בלימודי מנהל עסקים, אבל היה פרט אחד קטן – החוזה עם אאוגסבורג טרם בוטל, ונאגלסמן היה זקוק לכסף.
המאמן תומאס טוכל החליט לאלתר. הוא ידע על בשרו עד כמה הדילמה של נאגלסמן היתה קשה, כי הרי גם הוא נאלץ לפרוש מוקדם מאוד בגלל בעיות ברכיים – אמנם בגיל 25 ואחרי לא מעט משחקים בליגות הנמוכות, אבל גם החלום שלו התרסק לרסיסים. טוכל לקח אז פסק זמן, ואז פנה לאימון במחלקות נוער, אז שקיבל בגיל 33, בתזמון פנומנלי מבחינת נאגלסמן, הזדמנות ראשונה עם הבוגרים, במילואים של אאוגסבורג בקיץ 2007. וכאשר הבלם הצעיר נטש סופית את הסגל, אמר לו טוכל: "אתה לא יכול לקבל משכורת סתם. אתה צריך לעשות משהו. אולי תכתוב בשבילי דוחות עלה היריבות?"
טוכל ישר מספיק כדי לא להתפאר בהחלטה הזו. "בסך הכל היה כאן שיקול פרגמטי. התקציב שלנו היה ממש נמוך, ואי אפשר היה לאפשר לשחקן פצוע תמידית להתבטל. הייתי צריך למצוא לו תעסוקה שתצדיק איכשהו את הכסף", הוא הסביר לימים. ההצעה לכתוב דוחות סקאוטינג לא נבעה מכך שהבחין בגאונות של נאגלסמן. היא פשוט נזרקה לאוויר בתמימות. היה זה רעיון מקרי לגמרי. עניין של גורל טהור. ובמהרה התברר כי הדוחות של נאגלסמן היו מעולים. הוא אמנם רצה להתרחק מכדורגל, אך הכדורגל לא רצה לשחררו. והוא נשאר כדי לנסוק במהירות מסחררת ולהפוך לכוכב על.
הם עזבו את המילואים של אאוגסבורג במהרה. העבודה המצוינת של טוכל תפסה את העין של הנהלת מיינץ, שם הוא בנה אימפריה עם תקציב מוגבל, ונבחר ליורשו של יורגן קלופ בדורטמונד בתום חמש שנים מוצלחות. נאגלסמן חזר במהרה למינכן 1860 אהובתו כדי להיות עוזר מאמן בקבוצה עד גיל 17. משם הוא התקדם לאקדמיה של הופנהיים, הגיע כבר ב-2012 לתפקיד עוזר מאמן הקבוצה הבוגרת, וב-2016, בהיותו בן 28 בלבד, הפך למאמן הצעיר ביותר בתולדות הבונדסליגה – התואר בו הוא מחזיק עד היום, ועשוי להחזיק עוד זמן רב.
ואחרי שעזבו את המילואים של אאוגסבורג, הקשר ביניהם נפסק. טוכל לא רואה בנאגלסמן את תלמידו, בעוד נאגלסמן לא רואה בטוכל מנטור או מורה רוחני. הם עבדו ביחד במשך חודשים ספורים, ולא השפיעו זה על זה באופן מיוחד ברמה המקצועית. הם גם לא מצאו שפה משותפת מחוץ למגרש כי אופיים שונה לחלוטין. טוכל הוא אדם מופנם ודקדקן, נאגלסמן הרבה יותר פתוח וחייכן. אויגן פולנסקי, ששיחק בהדרכת טוכל במיינץ ובהדרכת נאגלסמן בהופנהיים, קובע: "הם לא דומים כמאמנים, ולא דומים כאנשים". אין ביניהם יחסי חברות. למעשה, אין ביניהם יחסים כלשהם. ובכל זאת, נאגלסמן חייב את הקריירה שלו לטוכל. אלמלא נשלח לעקוב אחרי יריבות קטנטנות בליגה החמישית בבוואריה, הוא לא היה מאמן כלל.
ולכן הקרב ביניהם בחצי גמר ליגת האלופות כה פיקנטי. נאגלסמן כבר התמודד מול טוכל שלוש פעמים בבונדסליגה, כאשר אימן את הופנהיים ופגש את דורטמונד. זה נגמר עם שני ניצחונות בית לצהובים-שחורים של טוכל ובתיקו מרתק אחד. לפני המשחקים ההם, התחבקו השניים והעלו זיכרונות מהימים המשותפים בקבוצת המילואים של אאוגסבורג. כי הם לא חברים, אך בוודאי לא אויבים. הם מכבדים מאוד זה את זה, וגם חולקים אהבה לכדורגל התקפי ולהכנות טקטיות מדוקדקות מאוד לפני כל משחק. זה היה נחמד מאוד אז, אבל עכשיו הבמה שונה בתכלית. עכשיו הם באור הזרקורים.
שני שערים בזמן פציעות מול אטאלנטה איפשרו לפריז סן ז'רמן של טוכל לשבור את המחסום הפסיכולוגי, לעלות לחצי הגמר, וכעת החלום הגדול הוא להעפיל לגמר לראשונה בהיסטוריה. נאגלסמן הגיע ללייפציג רק לפני שנה, אך עונת הבכורה שלו מזהירה בכל קנה מידה, והוא ניצל שוק על ירך את טוטנהאם של ז'וזה מוריניו בשמינית הגמר ואת אתלטיקו מדריד של דייגו סימאונה ברבע הגמר. בגיל 33 בלבד, הוא נמצא במרחק נגיעה מגמר ליגת האלופות. ואולי גם טוכל הוא פנומן שהתפתח בגיל צעיר, אבל אל תשכחו – בגיל 33 הוא עדיין היה במילואים של אאוגסבורג בליגה החמישית.
צפו בכתבה על ר.ב לייפציג
אז זה לא סיפור על מורה ותלמיד. זה סיפור יפה על גורל. ואם לייפציג תדיח הערב (שלישי ב-22:00) את סן ז'רמן, אולי יחזור טוכל במחשבותיו ל-2007 ויגיד לעצמו בצחוק: "למה נתתי לילד הזה את ההזדמנות?"
מה דעתך על הכתבה?