זוכרים את המונולוג Choose life בסרט טריינספוטינג? מארק רנטון (מגולם בידי יואן מקגרגור הנפלא) בורח מנציגי הממסד וברקע שומעים את קולו מדבר על כל הבלי היומיום, על הדברים ה"לא חשובים" ומסכם ב- Choose life. בחר בחיים. סצנה בת כדקה שמקיפה ומסכמת את הדמות והקריירה של ממפיס דפאיי. מיהו ממפיס, הכוכב והמנהיג הבלתי מעורער של ליון, שחולמת על סנסציה הערב (רביעי ב-22:00) מול באיירן מינכן, בדרך אולי בדרך לזכייה היסטורית בליגת האלופות, מהמקום השביעי בליגה הצרפתית.
כמה פרצופים, כמה זהויות יש לממפיס. יש את הדמות החיצונית, זו שאנו רואים ביומיום ברשתות החברתיות. האיש עם קעקוע של אריה על כל הגב, עם עשרה מיליון עוקבים באינסטגרם, זמר הראפ שמפתח קריירה מרשימה לצד הכדורגל (שירו הראשון היה במשותף עם קווינסי פרומס מאיאקס, מאז פרסם שירים נוספים), הליצן שמצטלם עם כובעים מוזרים ובגדים הזויים, שבזמן פגרת הקורונה הצטלם עם גורי אריות. הבחור שנהנה מעישון סיגרים, שהגיע עם רולס רויס חדשה לאימון מנצ'סטר יונייטד. שחקן הנוער בפ.ס.וו, שהתעקש על נעלי כדורגל ורודות, כשכולם מסביבו עם השחור המסורתי.
יש את ממפיס הפנימי. זה שנחשף בביוגרפיה שלו שהתפרסמה השנה. על הילד שאביו ברח ולכן גדל במשפחה אומנת וחטף מכות מדי יום. שהחל לסחור בסמים ונזרק מבתי ספר רבים. הילד שתמיד הגן על החלשים שחטפו מכות והתעללויות, וכשגדל היה לקול הבולט במלחמה בגזענות בהולנד. ממפיס היה הראשון שנעמד לצידו של אחמד מנדס מוריירה, שחקן בליגה השניה בהולנד, שספג התעללות גזענית מצד קהל עוין במשחק ליגה בתחילת העונה. ומה אתם אומרים על המעשה בדצמבר השנה, בסיום משחק ליגת האלופות מול לייפציג בבית? כמה רגעים אחר שממפיס השווה ל-2:2 פרץ אוהד של ליון למגרש עם שלט בגנותו של מרסלו, בלם הקבוצה. "עוף מפה מרסלו" נכתב שם, מתחת לציור של חמור. ממפיס היה הראשון לקפוץ על האוהד, להגן על חברו לקבוצה גם במחיר של עימות עם האוהדים.
האם זה ממפיס? כמה ברצינות אנחנו לוקחים כדורגלן, שמצפים ממנו לחיות חיים ספורטיביים מחוץ לאור הזרקורים, בזמן שהוא עסוק בהמון תחומים אחרים? התשובה היא, כנראה, שאנחנו הבעייתיים, לא הוא. מדוע אנו שופטים שחקן על פי הדברים שהוא עושה מחוץ למגרש? למה שלא ישיר, יצטלם, ייחשף בפני מעריציו? למה שחקן צריך להגביל עצמו ולהציג רק על המגרש בפני אוהדי כדורגל, ולא להרחיב את כמות הקהל שלו? ומי קבע ששחקן שעושה גם דברים אחרים הוא לא שחקן מספיק רציני ומוצלח? ממפיס מוכיח לנו בדיוק ההפך.
כי מעל הכל יש את ממפיס הכדורגלן. שחקן שמתאמן בקצבים ובכמויות של כריסטיאנו רונאלדו. באמצע דצמבר קרע את רצועות הברך, כעבור מעט יותר מחודש הדהים את העולם כשנראה מתאמן כדי לחזור כמה שיותר מהר. כמובן שלווה בצוות צילום שערך סרט תיעודי על החזרה שלו מפציעה, כשהכוונה היתה להגיע לשיא הצילומים בקאמבק מדהים בזמן היורו. בנבחרת, תחת קומאן, הפך למנהיג הגדול, לכובש והמבשל הטוב ביותר. בקבוצתו ליון, רודי גרסיה נתן לו את סרט הקפטן. כולם מסתכלים על ממפיס, על הדשא ומחוצה לו, וזה מה שהוא רוצה.
לא היו לו קל להגיע למעמד הזה. אחרי הפריצה בפ.ס.וו והזכייה באליפות הגיעה הצעה ממנצ'סטר יונייטד. ממפיס, שחיפש דמות אב וחשב שמצא אותה בלואי ואן חאל בנבחרת, הצטרף אליו לאנגליה. הוא קיבל את החולצה של ג'ורג'י בסט, קנטונה, בקהאם ורונאלדו. המרחק מאימא ומהחברים, הקצב הגבוה והלחץ היו יותר מדי עבור ממפיס בן ה-21. בעקבות הכישלון ביונייטד פרשנים רבים הכריזו שהוא גמור, לא ספרו אותו יותר. אבל ממפיס וסוכניו לא ויתרו. הם פנו לחברת סקאוטינג ואיסוף נתונים וביקשו מהם שימצאו עבור ממפיס את הקבוצה המושלמת עבורו. קבוצה שמשחקת כדורגל התקפי ומהיר, שתיתן לו חופש בהתקפה ותרצה להשתמש בו בתפקיד חופשי מצד שמאל. קבוצה שמזכירה את פ.ס.וו אבל עם פרופיל גבוה יותר. החברה חזרה עם תשובה ברורה: ליון.
ארבע שנים ו-55 שערים מאוחר יותר ברור לכולם שממפיס עשה מהלך נהדר עבור עצמו. עם כל הסחות הדעת מסביב, הוא שם את השחקן ממפיס לפני הכול, וחזר לקדמת הבמה. הערב מול באיירן הוא עומד בפני מבחן נוסף, ואולי אולי עוד יחכה לו משחק גמר ביום ראשון. ומה הלאה? רונאלד קומאן, המאמן איתו יש לו קליק מיוחד בנבחרת, סיכם בברצלונה. ליונייטד הוא הלך צעיר מדי, עכשיו הוא מוכן לצעד הבא. זה לא באמת משנה איפה, כי מבחינתו של ממפיס הוא תמיד מנצח. וזה ממש לא מעניין מה אתם חושבים עליו.
מה דעתך על הכתבה?