בקיץ האחרון, בזמן שקוואי לאונרד ופול ג'ורג' התאחדו בקליפרס, קיירי אירווינג וקווין דוראנט התחילו פרויקט בברוקלין ואנתוני דייויס הצטרף ללברון ג'יימס – דמיאן לילארד חתם על הארכת חוזה לארבע עונות נוספות בפורטלנד טרייל בלייזר תמורת 196 מיליון.
ההחלטה הזאת הייתה דרמטית כיוון שלילארד כבר לא ילד. מבלי ששמנו לב, הרכז שנבחר במקום השישי בדראפט 2012 חגג 30 בחודש שעבר ובעונה האחרונה שלו בחוזה, עונת 2024/25 (בה הוא צפוי להשתכר מעל 54 מיליון דולר), הוא יהיה בן 35. נכון להיום, על פי כל הסימנים, לילארד יפרוש כשחקן פורטלנד ואולי אפילו יקבל פסל מחוץ למודה סנטר באורגון.
וזה בדיוק מה שהוא אמר שהוא יעשה. כבר ב-2016, לאחר שהפך לשחקן הראשון בתולדות פורטלנד שקולע 40 נקודות ו-10 אסיסטים במודה סנטר (שבר שיאים רבים מאז), אמר לקהל בראיון על הפרקט בסוף המשחק: "זה תמיד נחמד להיות הראשון שעושה משהו. במיוחד בארגון שבו אני מתכנן לבלות את כל הקריירה שלי". "It's ride or die with portland".
והמשפט משירו המפורסם של טופאק, מגדיר בדיוק את הקריירה של לילארד. לא את קריירת ההיפ הופ המרשימה שהוא מתחזק בצורה מרשימה למדי בשנים האחרונות, אלא את הפרויקט המיוחד שבנה עם טרי סטוטס בפורטלנד, השרידים היחידים שנשארו בקבוצה מ-2012. ההשראה לכך? דאלאס ודירק נוביצקי.
"הוא פשוט נשאר ולא הפסיק" לילארד אמר בראיון ל-ESPN על הג'רמנייטור. "אני מכבד את מה שדירק עשה, אני רואה את זה ואני אומר לעצמי 'זה שווה את זה, אני יודע שהיה שווה לו להיות נאמן'. הוא לנצח, עד הסוף, יקבל כבוד בדאלאס ובליגה. וזה מה שאני רוצה לעשות".
בעונה שעברה, אחרי שהעיף את אוקלהומה סיטי של ווטסברוק וג'ורג' מהפלייאוף עם באזר ביטר מחצי מגרש, וגבר על דנבר בשבעה משחקים, לילארד, כמו לברון ג'יימס, ג'יימס הארדן וקבוצות טובות אחרות, לא הצליח לנצח את המפלצת שנקראה גולדן סטייט. לא הייתה לו את התחמושת לעשות את זה, או את הביטחון. הווריורס פשוט היו חזקים מדי, לא משנה כמה משחקים גדולים הוא סיפק, הוא פשוט לא הצליח לדגדג את סטף וחבריו בסדרה של שבעה משחקים. ואף אחד לא ציפה ממנו לזה.
בשמונה השנים שחלפו, לילארד שיחק עם מעל ל-100 שחקנים שונים – ופספס את הפלייאוף רק פעם אחת. הישג השיא שלו היה גמר המערב בעונה שעברה, אך נראה שבקבוצה הנוכחית יש משהו שונה. לכל אחד יש מה להוכיח, לכולם יש ונדטה. סי ג'יי מקולם שהתבגר להיות הרובין המושלם, כרמלו אנתוני שעושה את הקאמבק הגדול של השנה, חסן וייטסייד, יוסוף נרקיץ', מריו היזוניה, וללא רודני הוד וטרבור אריזה שסובלים מפציעות.
ולעומת מייקל ג'ורדן, לילארד לא צריך להמציא רוחות רפאים או מניעים נסתרים. לא חסר לו כאלה. במשך שנים, לילארד לא מקבל את הכבוד הראוי לו. הוא מוערץ, אך לא כמו קרי, הארדן ו-ווסטברוק. הוא נבחר רק פעם אחת לחמישיית העונה בקריירה וחמש פעמים לאולסטאר. דוגמא טובה לחוסר הכבוד כלפי לילארד בליגה הגיעה לפני עשרה ימים, כשהקליפרס חזרו מפיגור ל-117:122 על הטרייל בלייזרס, במשחק חלש מהרגיל ללילארד, שקלע 22 נקודות (ב-43.5% מהשדה ו-20% מהשלוש).
בשניות הסיום, לאחר שהחטיא זריקות עונשין לילארד זכה ללעג מכוכבי הקליפרס, פול ג'ורג' ופטריק בוורלי, התנהגות שהובילה לעקיצות ברשתות החברתיות וגרמה ל'דיים' לשלוח מסר ישיר לשניים במסיבת העיתונאים לאחר המשחק: "אתם שואלים אותי על פטריק בוורלי, מישהו ששלחתי הביתה בבאזר כשהיה שחקן מחליף ביוסטון. אתם שואלים אותי על פול ג'ורג, אחרי ששלחתי אותו הביתה בבאזר בעונה שעברה. הם יודעים מי אני".
ואיך הוא הגיב על הפרקט? בכך שקלע 51 נקודות נגד פילדלפיה, 61 נקודות נגד דאלאס, 42 נקודות נגד ברוקלין ו-31 נקודות ו-10 אסיסטים במשחק על המקום בפלייאוף נגד ממפיס.
לילארד השאיר את חותמו והפך ל-MVP של הבועה, ומעכשיו, הוא משחק עם הכסף של הבית. כבר בסיבוב הראשון הוא יפגוש את לברון ג'יימס, אנתוני דייויס והלייקרס, שהיא ללא ספק הפייבוריטית הברורה לזכייה באליפות. האם הוא יוכל לנצח בסדרה של שבעה משחקים? כנראה שלא. אבל מה שבטוח, הוא יחזור בעונה הבאה וינסה שוב. ושוב. ושוב.
מה דעתך על הכתבה?