קבוצה של דייגים – כך הגדירו בזלזול את בודו גלימט בתקשורת הישראלית לפני המפגש מול בית"ר ירושלים בגביע אופ"א ב-1996. זה נגמר בתבוסה ביתית 5:1 – אולי ההפסד המחפיר ביותר בתולדות המועדון. כמעט רבע מאה חלפה מאז, ועדיין גורם אזכור שמה של בודו גלימט לצביטה בלב אצל האוהדים בצהוב-שחור, ומעלה גיחוך משועשע על פני אוהדי יריבותיה. התוצאה הזו לא תישכח כאן לעולם, ולכן הנסיקה המסחררת של בודו גלימט הנוכחית עשויה לסקרן אותנו במיוחד. ואולם, כדאי לשים אליהם לב גם בלי קשר לבית"ר, כי זו תופעה מרתקת שנמצאת בדרך להיסטוריה.
אולי תופתעו לדעת, אבל גם בנורבגיה התייחסו אליהם כאל דייגים. בודו היא עיר צפונית מאוד, הנמצאת מעל החוג הארקטי. האיזור הזה ציורי מאוד אפילו במונחי נורבגיה, אך הוא נידח, ותושביו לא קיבלו באופן היסטורי את הכבוד מצד "האליטות" בדרום המדינה. ראו בהם אנשים פרימיטיביים, ולא רצו להתעסק איתם – עד כדי כך שבבירה אוסלו היה מקובל לציין במודעות שכירות כי הדירות אינן מיועדות בשום אופן ל"אנשים מהצפון". זה היה שגרתי לחלוטין – אפליה מקובלת שהתקבלה כמובנת מאליה. ההתעלמות מהאיזורים הצפוניים היתה בוטה בכל המובנים, ומועדוני הכדורגל הרלוונטיים כלל לא נלקחו בחשבון על ידי ההתאחדות. עד 1971, נאסר על בודו גלימט להשתתף בליגות המקצועניות בנורבגיה, כי היא נחשבה למועדון חלש שלא מסוגל לשרוד.
וזה מסביר, במידה לא מבוטלת, את העובדה כי בודו גלימט מעולם לא זכתה באליפות בכל 104 שנות קיומה. במשך עשורים ארוכים, פשוט לא היתה לה אפשרות תיאורטית לעשות זאת. לאחר שהורשתה להצטרף למקצוענים, היא רשמה הישגים נאים באופן כמעט מיידי. בודו גלימט זכתה בגביע הנורבגי ב-1975, עלתה לליגה הבכירה ב-1976, וסיימה מיד כסגנית האלופה ב-1977, וגם הציגה לראווה בפני שאר המדינה את התשוקה העזה של אוהדיה. הקהל בצהוב-שחור הולך אחרי המועדון באש ובמים, ויש להם גם סמל מיוחד במינו – כנראה ייחודי ברחבי תבל.
פעם, אי שם ב-1974, הרגיש אחד מאוהדי בודו גלימט שהוא חייב לארגן מקהלה ביציע. שרביט לא היה לו, אך הוא מצא משום מה מברשת שיניים בכיסו – אז הוא השתמש בה כדי לנצח. זה תפס, ועוד איך. מברשת השיניים הצהובה הפכה לסמל המועדון. פסל של מברשת שיניים ענקית נמצא באצטדיון הביתי אספמירה. נציג חוג האוהדים – בדרך כלל ילד או נער – מעניק לפני כל משחק מברשת שיניים לקפטן היריבה. המסורת הזו חיננית במיוחד, ובאופן כללי מדובר במועדון אטרקטיבי מאוד עבור האוהדים הנייטרלים.
בניגוד לקבוצות רבות בנורבגיה, בבודו מעריכים דווקא משחק טכני על הקרקע. לא לחינם גדל שם אחד הגאונים הגדולים של נורבגיה – ארילד ברג. אמרו עליו שהוא היה מסוגל להפוך לכוכב על ברמה העולמית, אך לא נדע זאת, כי הוא לא עמד בלחץ העצום וסבל ממחלה מסתורית אשר אילצה אותו לפרוש בגיל 24. במשך שנים ארוכות לא הצליחו רופאים אפילו לאבחן אותו, עד שהתגלה – באיחור רב – כי הוא סובל מתסמונת התשישות הכרונית אשר נגרמה מכדורגל. על מנת לחזור לחיים תקינים, נדרש ברג להפסיק כל פעילות שקשורה לענף – והבריא לבסוף. הוא לא הצליח להתגבר על בעיות נפשיות נוספות, ושם קץ לחייו ביוני 2019, כשהוא בן 43.
הטרגדיה הזו התרחשה כאשר בודו גלימט דהרה באופן סנסציוני בפסגת הליגה הנורבגית. זו היתה הפתעה מרעישה ביותר, כי התרגלה להיות קבוצת יו-יו, ואת עונת 2018 סיימה עם לא מעט מזל במקום ה-11. הפרשנים ניבאו לה מאבקי הישרדות וירידה, אך "הדייגים" הלכו לכיוון אחר לגמרי, ועם כדורגל סוחף והתקפי. בסופו של דבר, היא הסתפקה במקום השני, בעוד מולדה זכתה באליפות בפער 14 נקודות, אבל המאמן קייטיל קנוטסן הוכתר כקוסם אמיתי, ונבחר ברוב עצום למאמן העונה בנורבגיה.
היו שסברו כי מדובר בהצלחה מקרית וחד פעמית, אך האמת היתה שונה ב-180 מעלות. העונה, בצל משבר הקורונה, ולמרות ההצעות המפתות לרכוש את כוכביה, שמרה בודו גלימט על הסגל והתחילה לתת הצגות מרהיבות על בסיס שבועי. דומיננטיות כזו לא זכורה בנורבגיה אפילו בימי ההגמוניה המוחלטת של רוזנבורג. בתום 18 מחזורים, האליפות הראשונה בתולדותיה כבר מונחת בכיסה של הנציגה הגאה מהצפון. יש לה 16 נצחונות, לצד שתי תוצאות תיקו – ואפס הפסדים. היא כבשה 65 שערים – כלומר ממוצע של 3.6 שערי זכות למשחק. בארבעה מפגשים הבקיע בודו גלימט שישיות. באף משחק היא לא כבשה פחות מפעמיים. המרחק מהאלופה היוצאת מולדה, המדורגת שניה, עומד על 16 נקודות. דהירה חסרת מעצורים זה אנדרסטייטמנט.
שחקני החוד של בודו גלימט פיתחו הבנה מושלמת ביניהם. הפליימייקר הדני פיליפ צינקרנאגל סיפק 13 שערים ו-13 בישולים. החלוץ הזריז יינס פטר האוגה, יליד בודו, תרם 14 שערים ושמונה אסיסטים. לקפטן אולריק סאלטנס, שמשחק בקבוצה מאז 2011, יש שמונה שערים ושמונה בישולים. קאספר יונקר הספיק לשחק ב-13 משחקים בלבד, והבקיע 11 פעמים. הם דורסים את כולם ללא מאמץ, ונהנים עד הגג. ברשתות החברתיות, משכנעים החברים זה את זה להישאר בבודו ולא לעזוב בחלון ההעברות הנוכחי. הם יודעים להעריך את החוויה הנדירה.
והחוויה הזו לוקחת אותם הערב (חמישי) לסן סירו. בהופעה הראשונה באירופה מאז 2004, גברה בודו גלימט על שתי יריבות מליטא, ועכשיו מגיע הדבר האמיתי – היריבה המפוארת ביותר בתולדותיה. ממש מזמן, עוד לפני שפגשה את בית"ר, שיחקה בודו גלימט מול נאפולי, אינטר וסמפדוריה, אבל במילניום הנוכחי היא עדיין לא ראתה יריבות מאיטליה. והיא מגיעה לקרב מול מילאן במצב רוח פנומנלי, מאמינה בכוחה להשיג תוצאה שתרעיד את אירופה.
#ACMilan's form vs. @Glimt's form 😳 pic.twitter.com/pXttz3IGOn
— MilanData📊 (@acmilandata) September 23, 2020
יש לזה תקדים. ב-1996, בעונה בה פירקה בודו גלימט את הירושלמים, התארחה רוזנבורג בסן סירו במחזור הנעילה בשלב הבתים בליגת האלופות. האדומים-שחורים היו זקוקים לתיקו כדי להעפיל לרבע הגמר, אבל הנורבגים ניצחו 1:2 את הקבוצה שכללה פרנקו בארזי, רוברטו באג'ו, פאולו מדליני, דיאן סאביצ'ביץ', זבונימיר בובאן, דמטריו אלברטיני, בילי קוסטקורטה וכריסטוף דוגארי. היה זה פיאסקו מהדהד, ובמילאן זוכרים אותו היטב. מילאן הנוכחית טובה פחות, כמובן. בודו גלימט הנוכחית טובה יותר מרוזנבורג ההיא. קחו את זה בחשבון, ואם בא לכם – תכינו מברשת שיניים צהובה כדי לעודד את האנדרדוג הכייפי.
מה דעתך על הכתבה?