יש לצ'כים מסורת די מפוקפקת של הפסדים לקבוצות נחותות מבלי שיהיה עליהם ערעור. בחצי גמר יורו 2004, בפורטו, פגשה נבחרת צ'כיה הלוהטת, עם מילאן בארוש המדהים, את נבחרת יוון הדוחה, שהדהימה לא רק בזכות העליה על חשבון ספרד משלב הבתים אלא גם בהדחת אלופת אירופה, צרפת של זינדין זידאן, ברבע הגמר. כולם היו בטוחים שצ'כיה תעשה ליוון את מה שעשתה טוטנהאם למכבי חיפה. אבל יוון לא נתנה לצ'כים אפילו יכולת ביטוי ודווקא כשהחלה ההארכה, היא נתנה רבע שעה מטורפת, כשהיא יושבת על השער הצ'כי, עד שהגיע טריאנוס דלאס וכבש את שער הכסף ששלח את צ'כיה הביתה.
בסוף, אף אחד לא שאל למה יוון היתה צריכה שער בהארכה כדי לנצח משחק שבו היתה עדיפה בהרבה. אף אחד גם לא ישאל את הפועל באר שבע למה נזקקה רק לפנדל מפוקפק כדי להעפיל ממשחק כל כך משכנע לשלב הבתים. היא העפילה, ובצדק רב. קבוצה שעושה מהפך בזמן פציעות במשחק חוץ ומשחקת כל כך נכון במשחק המכריע, היא קבוצה ששייכת לגמרי לדרג הזה. לא לאקי לוזרית כמו מכבי ת"א, אלא ווינרית.
אבל בדיוק כמו שהרוב ציפה שערן זהבי יכבוש את השער הראשון בהופעת הבכורה שלו בפ.ס.וו איינדהובן, כך הרוב מצפה שיוסי אבוקסיס יכפה את המשחק שלו על יריבה אירופית עדיפה בהרבה, וגם ינצח. התרגלנו. מה שמדהים אצל אבוקסיס, זה לראות 11 אבוקסיסים על המגרש. כל מה שאפיין אותו כשחקן, מאפייין אותו כמאמן. הקבוצה שלו מצופפת נכון, וסוגרת את המגרש במסירות בנגיעה ובמהירות. בבני יהודה זה היה מהמרכז, בבאר שבע, יש לו את אלקוטסה וסלליך, כדי לבוא מהאגפים לאמצע. מה שנראה כמו קבוצה מתגוננת, הוא בפועל קבוצה שתוקפת מאחור, במינימום טעויות. המטרה היא לתפוס את היריב בנחיתות מספרית בהגנה. אם המשחק היה מסתיים ב-0:4, פלזן לא היתה מקופחת.
אלונה ברקת, שהיתה שמחה מאוד אילו יוסי אבוקסיס היה זה שיחליף את אנדי הרצוג בנבחרת, כדי לחסוך את חוזהו ולהקטין עלויות, תשמח עכשיו הרבה פחות אילו אחרי שלב הבתים יילך אבוקסיס להחליף את וילי רוטנשטיינר, כי עם ארבעה מיליון יורו בקופה, אפשר לספוג גם את העלות של המאמן המבריק הזה שעשה מזבוב פיל ומהפועל ב"ש, קבוצה בלי בית ותחת ניהול מפרק, קבוצה אירופית לגיטימית.
קצת צניעות לא תזיק
אפשר כמובן להגיד שזה היה very funny לראות אתמול את אבו פאני, אבל הוא היה מהפחות גרועים, ולא בטוח שהוא היה הסיפור של ההתמודדות הזו, למרות חגיגת הטבלואידים האנגלים. כמו הפועל ב"ש ב-1995 מול ברצלונה, כך נראתה אתמול מכבי חיפה מול טוטנהאם, וכך נראה הכדורגל הישראלי כשהוא מנסה להתיימר מול יריבה מהמעגל המצומצם של מועדוני הענק. יש אפילו מי שהחמיא למכבי חיפה על ניסיונותיה לשחק אתמול כדורגל חיובי, אבל אין שום דבר מחמיא בלקבל שביעייה, כשכל אחד מהשערים היה כמו במשחק אימון: ללא תחרות, ללא התמודדות, ללא הגנה.
במכבי חיפה נלחמו בקיץ על בוגדן פלאניץ' יותר מאשר נלחמו בקורונה, כאילו מדובר בבלם מעולם אחר, אבל בפועל לא בטוח אפילו שהוא טוב מטרנט סיינסבורי ולא בטוח שאחרי 90 דקות ברוסטוב, זה האיש שהיה אמור לעצור את הארי קיין. על טעויות קונספטואליות משלמים. למכבי חיפה היה סיכוי קלוש לעבור את טוטנהאם גם במשחק מכוער, ועם הרכב שמתואם יותר, אבל יומרנות היא לפעמים ברכה ולפעמים קללה. לא כל יריבה היא אינטר בשיא השפל שלה או סאות'המפטון חסרת הניסיון האירופי, וגם מכבי חיפה הזו – למרות המקום הראשון בליגה המקוצרת והניצחון המרשים ברוסטוב – היא עוד לא הפועל באר שבע של השנים הגדולות. קצת צניעות לא תזיק. יש למכבי חיפה המון דברים טובים בחלק הקדמי שלה והבדל תהומי לעומת החלק האחורי שלה, שלא לדבר על השוער. אם הליגה תתחדש יום אחד, לא בטוח שגם השנה זה יספיק לאליפות.
אגב, הסלפיז שרצו שחקני חיפה לקחת עם ז'וזה מוריניו מביכים לא פחות מהתוצאה עצמה. באותה מידה היה אפשר לעשות סלפי עם ולדימיר איביץ', גם הוא גר עכשיו בלונדון.
דרוש בלם
אחרי שניקינו את כל המחמאות למכבי ת"א – כולל מזלצבורג – על הופעה הרואית ללא 10 שחקני סגל (דור תורג'מן, איתך הסליחה), צריך להסתכל על המהות: מבין עשרת השחקנים החסרים, אף אחד לא היה בלם. ייני, טיבי, בלטקסה ואפילו שחר פיבן עמדו לרשות המאמן גאורגיוס דוניס, ועדיין לא היה למכבי ת"א בלם ברמה אירופית.
ההצלחות הישראליות הספורות באירופה במהלך 28 השנים שישראל משתתפת במפעלים בה, נבעו בעיקר בגלל סגנון משחק שלא נפל לרגע מסגנון המשחק לו היתה מורגלת הקבוצה, וזה התאפשר בזכות בלמים שהניעו כדור קדימה והיתה להם את הטכניקה המתאימה להוציא את הקבוצה מהלחץ של היריבות העדיפות. שמעון גרשון, דגלאס דה סילבה, ואליד באדיר, מיגל ויטור, אלה בלמים שיכולים לתת פס, להשתתף במשחק ההתקפה, לתת צורה של קבוצה.
למכבי ת"א אין את זה. היה לה את זה יותר עם ז'איר אמאדור, אבל גם זה לא היה מספיק. יש לה שני בלמים שמתקשים להניע לרוחב, קל וחומר להוציא את הקבוצה קדימה כי חסרה להם מהירות וטכניקה ואולי גם קצת בטחון בגלל הליקוי הזה ביסודות. כך שלמכבי ת"א לא היו מלכתחילה, גם עם הרכב מלא, הרבה סיכויים לעבור קבוצה כמו רד בול זלצבורג, וחבל על תיאוריות ה"אם" שהונפצו לאוויר. אי אפשר ברמה הזו לשחק עם הגנה ברמה כזו ואלמלא דניאל טננבאום המצוין, סיכום שני המשחקים היה גבוה מ-2:5.
למכבי ת"א יש מעט מאוד ימים כדי להנחית פה בלם שמסוגל לנוע קדימה עם כדור ולא סתם להרחיק כדור ללא כתובת. יש לה פתרונות כאלה בסגל: גם דור פרץ וגם אנריק סבוריט הם פוטנציאל ענק לציוות של בלמים שיודעים לשחק כדורגל. אחרי הכל, מה שאפשר בכל זאת לקחת מההופעה של מכבי ת"א בפלייאוף ליגת האלופות היא את יכולת שחקני קצה הסגל כמו עדן קארצב. כלומר, יש למכבי פתרונות בסגל להמשך עונה אירופית ואולי מאבק מחודש על כתר האליפות, והיא צריכה להביא שחקנים שאין לה בארסנל: מגינים וחלוץ.
לקראת ההגרלה בצהריים (14:00, ספורט1) תרשו לי להביע משאלת לב קצת זדונית: תנו לנו שני בתים, למכבי ת"א והפועל ב"ש, שיכללו בכל אחד מהם את סלטיק (של ביטון ואל חאמיד) ואיינדהובן (של זהבי) מהדרג הראשון, את לודוגורץ (עם צ'יבוטה) וסטנדרד ליאז' (של עדן שמיר) מהדרג השלישי ואת אנטוורפן (של רפאלוב), וולפסברגר (של אליאל פרץ) או לך פוזנאן (של מוחמד עוואד) מהדרג הרביעי, רק כדי שייכנסו לפה ישראלים הלוך ושוב, בלי בידוד, יעסיקו בתי מלון, יסתובבו בינינו, ויעשו עוד קצת צחוק מהחלטת שמונה המנותקים מוועדת החוקה של הכנסת שהשאירו אתמול את הספורט הישראלי לשחק בחצר הפרטית, במרחק של 1,000 מטר מהבית ובקרוב גם פחות מזה.
ע"פ פרופסור גרוטו, ספורט מקצועני פשוט לא מספיק חיוני 🤬🤔🤨 >> https://t.co/I35ypoJhqT pic.twitter.com/VqFDQUN2R4
— sport1 (@Sport1_Sport2) October 1, 2020
מה דעתך על הכתבה?