ההיסטוריה הייתה משתנה: כך טביב ויתר על דאבור בהפועל ת"א

הסיפור הבא מעט ביזארי, אבל הוא משקף היטב את ההבדלים של ראייה לטווח ארוך בין מועדון למועדון, ראייה שבא לידי ביטוי גם בהשקעה בשחקני נוער. ישנם שחקנים עם רזומה טוב מאוד במחלקות הנוער, אך אין שום הבטחה שיהיו טובים גם בבוגרים, ויש כאלה שמעדיפים לוותר עליהם כדי לא 'לשרוף כסף'.

בינואר 2010 נוהלה הפועל תל אביב בשני ראשים – מוני הראל ואלי טביב. לכל אחד היה את הנציגים שלו במועדון, וטביב החליט לקחת פיקוד על מחלקת הנוער באמצעות נציגו, דורון אוסידון. המנהל המקצועי במחלקת הנוער היה אז זאביק זלצר, לשעבר מאמן העל של נבחרות הנוער. איש מקצוע עם טביעת עין לשחקנים.

ימים ספורים לפני סגירת חלון ההעברות, זלצר קיבל טלפון מחניכו לשעבר, אדהם האדיה, אשר שימש אז כקפטן מכבי אחי נצרת (כיום הוא מאמן הקבוצה). הקבוצה התמודדה אז בתחתית ליגת העל, ובנצרת רצו להציל את החומר המשובח במחלקת הנוער והציעו לאדומים שני שחקנים: אחמד עאבד ומואנס דאבור.

האדיה חשב שדאבור יכול להתאים להפועל ת"א, מכיוון שהקבוצה החזיקה את פנימיית 'הבית האדום' במקווה ישראל, והחלוץ הצעיר (אז בן 17 וחצי) היה צריך מסגרת תומכת, רחוק מהבית. האדיה אמר אז לזלצר: "יש שחקן מוכשר בצורה בלתי רגילה. הייתי רוצה שיבוא אליך. אם נרד ליגה, חשוב שיהיה בליגת העל".

זלצר הסתכל ברזומה של החלוץ ולסתו נשמטה. מדובר היה בשחקן שנמצא בשנתו הראשונה בקבוצת הנוער, שכבר שיחק בקבוצה הבוגרת בליגת העל וצבר לאחר חצי עונה 30 שערים בכל המסגרות, כולל שמינייה במשחק האחרון מול הפועל איכסל. עונה קודם, בנערים א', הוא כבש 59 שערים (!).

אחי נצרת אמנם שיחקה אז בליגה השנייה לנוער, אך זלצר הבין מיד שלא חשוב באיזו ליגה מדובר – זהו שחקן עם סטיית תקן ברורה בכיבוש שערים. הוא קבע עם האדיה ונסע לצפות בו במשחק בו הקבוצה הפסידה להפועל נצרת עילית, כאשר דאבור כבש שער.

זלצר חזר למתקן חודורוב וסיפר על הטאלנט לנציג הבעלים, דורון אוסידון. הנער זומן לפגישה והגיע עם סבו, עבד אל קאדר דאבור, שהפך לנציגו לאחר מות האב. בשיחה כבר סוכם כי דאבור יעבור להפועל ת"א, ישתכן בבית האדום, אבל אז שאל הסב: "וממה הוא יחיה?". בהפועל שאלו על מה מדובר וסבא דאבור נקב בסכום של 1,000 שקלים כדמי כיס. לפי הגורמים שהיו מעורבים בשיחות, הדבר הובא לידיעתו של אלי טביב, שאמר: "אני לא משלם לשחקני נוער כסף. הוא צריך להבין שהוא בא להפועל ת"א, וזה כבוד. בזה זה נגמר".

דאבור חזר לנצרת בלי החלום. עברו ארבעה חודשים ובינתיים קיבל הסקאוט של מחלקת הנוער של מכבי תל אביב, ויקי גלאם, המלצה לראות את דאבור. הוא החליט להגיע, מחזור לסיום, למשחק העלייה של בני יהודה מהליגה הארצית לנוער לליגת העל מול נצרת. כשהגיע ליציע של נצרת, בו נכחו כמה בני משפחה, המליץ לו אחד הנוכחים לעבור ליציע השני שהיה גדוש ב-200 אוהדי בני יהודה. גלאם אמר לו שהוא לא אוהד ולא הורה, אלא בא לראות שחקן של נצרת. המקומי שאל לשם השחקן וגלאם נקב בשם של מואנס דאבור. "אז אני אחיו", הזדהה בפניו פרנס דאבור, אחיו הבכור.

האח סיפר לגלאם כי מואנס קודם לקבוצה הבוגרת והוא לא ישתתף במשחק אליו הוא הגיע לצפות. הוא הציע לו לחכות עד הערב כדי לצפות בו בעילוט, במשחק הבוגרים. גלאם נשאר, ראה את נצרת חוטפת שביעייה מהפועל רמת גן, אבל צפה בדאבור. זה הספיק.

גלאם חזר לקריית שלום והעביר את ההמלצה למנהל המקצועי במחלקת הנוער, ניר לוין, ולמנכ"ל עוזי שעיה. דאבור זומן לפגישה יחד עם הסב. הפעם היו לסבא דרישות אחרות לחלוטין, נוכח העובדה כי חלפה חצי שנה והחלוץ הפך לשחקן בוגרים. הוא ביקש לשכן את הילד בדירה שנשכרה עבור הזרים, בשכונת קריית שלום בתל אביב וכמו כן שכר של 10,000 שקל. במכבי נבהלו ושקלו לרדת מהעניין. גלאם הציע כפשרה לשלם מחצית מהשכר למשך חמישה חודשי ניסיון – ואם דאבור לא יצליח הוא ישוחרר, אבל אם יצליח, יושלם שכרו למפרע.

חודשי המבחן בקבוצת הנוער עמדו להסתיים במפח נפש, כיוון שדאבור עלה מהספסל או הוחלף מוקדם, ומה שיותר גרוע מבחינתו: הוא לא כבש. ואז החליט מאמן הנוער, עמיר תורג'מן, להמר עליו, והוא החל לכבוש בקביעות שער אחד מדי משחק – בסך הכל 21 שערים. הוא הפך למלך השערים של הליגה לנוער, והשאר היסטוריה.

אלי טביב טען השבוע בשיחה ממיאמי, כי הוא לא זוכר מקרה כזה: "אף אחד לא פנה בעניין של דאבור. לא היה ולא נברא. אולי דיברו עם מישהו מהאנשים שלי. אני לא שמעתי את השם הזה בכלל". דורון אוסידון: "אני לא זוכר את המקרה, אבל אני סומך על הזיכרון של זלצר, הוא איש אמין מאוד".