מבחינת האוהד הנייטרלי, ממש חבל שניימאר הפצוע ייעדר מסגל ברזיל בקרב מול אורוגוואי ביום שלישי בלילה. המפגש שלו מול אדינסון קבאני היה יכול להיות מרתק – במיוחד כי עכשיו הם כבר לא משחקים באותה קבוצה.
גם כאשר היו "חברים" לפריז סן ז'רמן, במשחק "ידידות" תמים בלונדון בדיוק לפני שנתיים, כיסח קבאני את ניימאר בסדרת תיקולים אלימים למדי, ספג כרטיס צהוב ונראה נחוש להוציא את המקסימום מההזדמנות לפגוע בו כמה שיותר. תארו לעצמכם מה היה קורה עכשיו, כאשר הוא כבר לא מחויב אפילו למראית עין של אחווה מזויפת, במשחק רשמי חשוב במוקדמות המונדיאל… אולי בגלל זה העדיף ניימאר להיפצע מראש?
צחוק בצד, ניימאר אף פעם לא אהב את קבאני, וקבאני אף פעם לא סבל את ניימאר. אם תרצו, הוא אנטי-ניימאר, ההיפך הגמור ממנו. אצל הברזילאי, הדגש תמיד היה על שואו, הצגה, כדרורים, שמחת חיים, ובילויים גם מחוץ למגרש. אצל קבאני, העבודה מעל הכל. הוא רציני, מחויב, לא מתפזר על שטויות. הוא רוצה להרוויח את הכדור ולשים אותו ברשת. זהו. קילר קלאסי ברחבה.
הפוזות של ניימאר עיצבנו את קבאני והוציאו אותו מכליו. לא ממש הפריע לו שהבאתו של ניימאר לסן ז'רמן הסיטה את אור הזרקורים ממנו. הבעיה הגדולה היתה הפגיעה ברוח הקבוצתית ובלכידות. זה התחיל בוויכוח המטופש במהלך המשחק על הזכות לבצע את הפנדל במקום האורוגוואי, ולא נגמר אף פעם. התקופה לצד ניימאר בפריז הרגישה לקבאני קצת כמו בזבוז.
ואולי הוא בכלל לא היה צריך להגיע לפריז סן ז'רמן מלכתחילה. מנצ'סטר יונייטד שקלה ברצינות להחתימו מנאפולי כבר ב-2013, אך דייויד מויס ויתר לבסוף על המהלך ממניעים לא ברורים. במקום זאת, הוא נחת בעיר האורות ובילה שלוש שנים בצילו של זלאטן איברהימוביץ', במהלכן אולץ בעיקר לשחק בעמדה לא טבעית באגף. שלוש השנים האחרונות היו בעיקר הקרקס של ניימאר. רק בעונת 2016/17, ללא השבדי וללא הברזילאי, הייתה הבמה כולה של קבאני – והוא הפציץ 49 שערים ב-50 משחקים בכל המסגרות. זה מה שקורה כאשר נותנים לו לשחק כמו שהוא אוהב, ובנבחרת זה תמיד היה המצב.
שיתוף הפעולה עם לואיס סוארס, שייעדר גם הוא לאחר שנמצא חיובי לקורונה, הוא מופת ליחסים בין שני חלוצי על. במקום להיאבק זה בזה, הם משלימים זה את זה. יש מקום לשניהם. הם נולדו באותה עיר, סאלטו, בהפרש של שלושה שבועות בחורף 1987. הם מככבים בחוד ביחד מאז 2008, עוד מהימים ששניהם עדיין היו אלמונים. אולי יש תחרות סמויה על מלכות השערים, בה מוביל סוארס עם 63 כיבושים לעומת 51 של קבאני, אך היא בריאה לחלוטין. שניהם מחויבים לסמל ולדגל, שניהם עובדים קשה ומוכנים לעשות הכל למען ההצלחה בחולצות התכלת. לא לחינם קשה מאוד להכניע את אורוגוואי כששניהם על הדשא ביחד, דבר שהלילה כבר לא יקרה לצערם של אנשי הסלסטה.
קבאני וסוארס נסעו לשלושה מונדיאלים ביחד ותמיד אורוגוואי הודחה רק אם אחד מהם היה חסר. ב-2010, הורחק סוארס כאשר הציל את אורוגוואי בנגיעת היד המפורסמת מול גאנה ברבע הגמר והנבחרת הפסידה בקרב קשה מול הולנד בחצי הגמר בלעדיו. ב-2014, הושעה סוארס אחרי שנעץ את שיניו בג'ורג'ו קייליני, ואורוגוואי נכנעה לקולומביה בשמינית הגמר בלעדיו. ב-2018, היה זה קבאני שתפס את המנהיגות, במיוחד עם צמד מול פורטוגל בשמינית הגמר, אבל אז הוא נפצע – והתכולים הפסידו לצרפת ברבע הגמר. ב-2022, כששניהם יהיו בני 35 וכבר אחרי קורונה, תהיה זו ההזדמנות האחרונה בהחלט. ואולי, אם שום דבר לא יפריע הפעם, הם ילכו עד הסוף? אי אפשר לאסור על אנשים לחלום.
לשם התחלה, צריך להעפיל למונדיאל הקרוב בקטאר, אבל אורוגוואי יצאה לקמפיין המוקדמות ללא קבאני. המאמן הוותיק אוסקר טבארס, שעובד עם הנבחרת מאז 2006 והעניק לחלוץ את כל 117 ההופעות שלו, הותיר אותו מחוץ לסגל באוקטובר כי לא היתה לו קבוצה. העונה בסן ז'רמן נקטעה לפני סיומה בגלל מגיפת הקורונה והמועדון הבהיר לו כבר מזמן כי חוזהו לא יוארך. החתמתו של מאורו איקרדי על חשבונו העליבה אותו ולא היתה שום סיבה להופיע למשחקי ליגת האלופות באוגוסט. החלוץ לא שיחק, אם כך, מאז מרץ, ועוזר מאמן הנבחרת הודיע: "המצב פגע בכשירותו". בלעדיו, גברו התכולים על צ'ילה, אך הובסו 4:2 באקוואדור, והתוצאה הזו לא עודדה את האוהדים.
למען האמת, עמד לרשותו של קבאני זמן רב מאוד לבחור את היעד הבא, אך הוא התמהמה. הצעות לא חסרו, ושמו קושר לקבוצות רבות ברחבי תבל. מי לא ירצה שחקן כמוהו בהעברה חופשית? רק דרישות השכר היוו בעיה והן הפילו מגעים רבים. אתלטיקו מדריד, שקלטה דווקא את סוארס בסופו של דבר, נחשבה במשך שבועות כפייבוריטית להחתים את קבאני. גם יובנטוס ובנפיקה היו קרובות לכאורה, והיו גם אופציות בברזיל. פלמנגו, פלמייראס, גרמיו, אינטר, אתלטיקו מיניירו – וזו רק רשימה חלקית. הקרבות עם ניימאר ממש לא הרסו את תדמיתו של האורוגוואי בארץ הסמבה. בדיוק להיפך – גם בברזיל מעריכים מאוד את רוח הלחימה שלו. אלא שהוא טרם רצה לשוב לדרום אמריקה והמתין להתפתחות חיובית מהכיוון האנגלי.
בסופו של דבר, קבאני הגיע אולד טראפורד, באיחור של שבע שנים. יש שיגידו כי לאיחור הזה הייתה השפעה דרמטית על הישגיו, כי עם כל הכבוד לרצף התארים והשערים בפ.ס.ז', ההצלחה אצל הקטארים שווה פחות. בקרב העיתונאים, לא כולם קיבלו את קבאני בזרועות פתוחות במנצ'סטר יונייטד ורוי קין כבר מיהר לקטול אותו מעמדת הפרשן, אבל האורוגוואי תמיד מאמין שהעבודה הקשה תניב את הפירות המיוחלים. במחזור האחרון, הוא הבקיע את שערו הראשון בפרמיירליג בניצחון 1:3 על אברטון, ומיד לאחר מכן חזר גם נבחרת. כי עכשיו הוא כשיר.
ועוד איך כשיר. ביום שישי פירקה אורוגוואי עם קבאני את סוארס 0:3 את קולומביה בבראנקייה. אחרי המעידה במחזור הקודם, היתה זו תוצאה קריטית בדרך לגביע העולם וכעת הגיע הזמן גם לארח את סלסאו. חבל שהיריב הגדול לא שם, אבל קבאני יפגוש את עמיתיו לשעבר שהוא אוהב הרבה יותר – טיאגו סילבה ומרקיניוס. את צמד הבלמים הזה הוא גם ינסה להכניע, כדי לחגוג היסטוריה פרטית – ואולי גם להוביל את אורוגוואי לניצחון כביר בלי השותף הכמעט נצחי שלו לחוד בנבחרת.
שלושה שערים יש לקבאני בחמשת המפגשים מול ברזיל עד כה, אך ניצחונות אין. אולי הגיע הזמן, ועוד בלי סוארס? זה יהיה אפילו יותר כיף מאשר לכסח את ניימאר. שידור ישיר בספורט4 בלילה שבין שלישי לרביעי, החל מ-00:50.
מה דעתך על הכתבה?