איבדו את זה: על הדבר שהכי חסר למכבי ת"א ולירושלים

עודד קטש נראה קצת עגמומי כשהוא מדבר על הפועל ירושלים שלו לפני המשחק נגד לימוז' בשלב הבתים של ליגת האלופות. הראיון הקצר גלש לקבוצה ההיא, שהייתה לו בנובמבר שנה שעברה, בהשוואה לזאת הנוכחית, שיש לו בנובמבר השנה. קטש הוא לא טיפוס שמסגיר רגשות או שמשנה את שפת גופו, אבל כשהוא מדבר על הקבוצה ההיא, שנלקחה ממנו, אפשר להבין איזו אבידה הוא חווה. מאמנים מרגישים כשבידם קבוצה מיוחדת, ויודעים עד כמה היא לא ניתנת לשחזור. מאמן יכול לגמור קריירה בלי שיוציא תחת ידיו קבוצה אחת כזאת.

הפועל ירושלים הייתה לפני שנה קבוצה ייחודית, חד־פעמית במונחים שלה – קבוצה שהגדירה לקהל שלה את קבוצת החלומות שלו – קבוצה שהקורונה הכחידה עוד בטרם מימשה את ייעודה. היו בקבוצה הזאת שחקנים שקטש בחר, התאמות שביצע וסגנון שהנחיל, את כל אלה הוא יוכל אולי לשחזר בקבוצות הבאות שלו, אבל לא את "הדבר הנוסף" שדבק בה והפך אותה לחד־פעמית. יכול להיות שהקבוצה של נובמבר שנה שעברה הייתה פסגת העשייה שלו, כי כך נראית פסגת העשייה של מאמן.

ל"דבר הנוסף" אין מספרים, הוא לא מופיע בעמודות הסטטיסטיות, אין הסבר להיווצרותו ואין גם הסבר להיעלמותו. הוא נובע מיחסים בינאישיים שמתקיימים בתוך קבוצה של אנשים שפועלים להשיג את אותה מטרה. הוא מוזכר בשמות כאלה ואחרים, פתאום החיבור קורה והכימיה נוצרת – חיבור וכימיה אלה רק שניים מהכינויים שלו – אבל ל"דבר הנוסף" אין נוסחה שתבטיח את קיומו, זה מהווה בעיה עבור מי שמתבונן בכדורסל לעומק, כי ההתבוננות בכדורסל משקפת אמונה שלהתרחשויות יש הסבר, ובסופו של דבר המספרים מתיישרים והנה מגיע ה"דבר הנוסף" וטורף את המספרים.

וכש"הדבר הנוסף" דבק בקבוצה, בגלל הייחוד שלו, לא תרצה לשמוט אותו, תרצה להפיק ממנו את הדבר הגדול שיבוא בעקבותיו. ואז זה נלקח ממך, והדבר הבא שהחיים מזמנים לך זו ירושלים של השנה. קטש לא הגיע לפסגה והוטח לקרקע.

"הדבר הנוסף" מייצר קבוצות ייחודיות. קבוצה שהוא דבק בה עושה יותר מכפי שמצופה ממנה. הוא משליך על כל אחד מהשחקנים שמצטרף אליה והופך אותו לטוב יותר מהפרוספקט שהיה כשהוחתם. "הדבר הנוסף" מעלים חסרונות, הוא מרים קבוצה ומוציא ממנה משחקים הרואיים, חד־פעמיים, שחוזרים על עצמם, ובסופו חוויה שלא תישכח.

אפשר לחשוב על הרבה קבוצות גדולות אבל על מעט ייחודיות. קבוצות גדולות מנצחות הרבה, גדולתן נמדדת בתוצאות, ריאל וברצלונה הן יצרניות סדרתיות של קבוצות גדולות. גם קבוצות ייחודיות מנצחות הרבה, אבל לניצחונות שלהן מתלווה סיפור, הן מחוללות דרמות, מהפכים, באות מאחור, דורסות, חוגגות באולמות מפוצצים. זה העניין, אולמות מפוצצים.

קטש ויאניס ספרופולוס יודעים איפה הם נמצאים בנובמבר השנה, ואיפה היו רק לפני שנה. אז, "הדבר הנוסף" דבק בקבוצתם והרים אותה, הם הכירו בייחודיות שלו, הם רק היו יכולים לייחל שהדברים יימשכו כמו שהם, אני לא יודע אם מי מהם היה אחראי לקבוצה ייחודית כפי שהתהוותה תחת ידיו בנובמבר שנה שעברה. ואז בא הנגיף.

יאניס פשוט זרח בסוף המשחק של מכבי תל אביב נגד ז'לגיריס. הוא נהג בדרך כלל לשמור על פאסון אחרי ניצחונות, להסגיר את שביעות רצונו באיפוק. עכשיו נאמר לו שהקבוצה שלו נראתה בפעם הראשונה העונה כמו הקבוצה של נובמבר שנה שעברה. הזכירו לו את הקבוצה ההיא. בנובמבר שנה שעברה היא הייתה כבר פצועה ועם הפציעות שלה ניצחה 13 מתוך 14 משחקי יורוליג, וכבר אז נתנה כמה משחקים שמאפיינים קבוצה ייחודית והיה ברור שיהיו עוד הרבה כאלה. היא נראתה כמו קבוצה ש"הדבר הנוסף" דבק בה, אז היא לא נפצעת, היא רק מתאוששת, הפציעות נבלעות בשטף הכללי, הן לא גובות מחיר, נראה שאין דבר שיעצור אותה. אותלו האנטר היה בנובמבר ההוא הרבה יותר מכפי שדובר עליו בקיץ, רק כמה חודשים קודם, סקוטי ווילבקין סופרסטאר אירופי, טיילר דורסי והוא כאילו נולדו לשחק יחד.

כמעט אותם פרצופים סובבים אותו בנובמבר השנה, כמה חסרים, אחרים באו במקומם, לא שינויים דרמטיים. עכשיו עם האנטר צריך להתנהל בזהירות, הוא בחור מבוגר שנחבט במהלך הקריירה, ווילבקין ודורסי קצת חלודים אבל כשהחלודה תוסר, אז זה לא לגמרי ברור ביניהם. כמעט אותם פרצופים עומדים מולו, אבל יאניס רואה חורים ובעיות וספקות, ו"הדבר הנוסף" זה בעיקר מה שחסר, ולא ידוע לו אם ייווצר, ואת ההזדמנות שהייתה לו לממש סיפור ייחודי כפי שהקבוצה שלו סיפרה לפני שנה הוא פספס.

לקבוצה ייחודית לא נמצא מתכון ואין לה חוקים. היא קורית. שחקנים יוצאים לפגרה וחוזרים ממנה, העונה החסרונות שלהם ניכרים, גם לפני שנה הם היו ידועים אבל אז "הדבר הנוסף" טיפל בהם.

תיכנס לחדר הלבשה של קבוצה ייחודית, תעמיק ותתבונן בפרטים שמרכיבים אותה, יכול להיות שזה טיבו של "הדבר הנוסף" שתמצא שם: שלושה שחקני עוגן שמחוברים זה לזה בקשר אישי מיוחד, שנוצר מסיבות שאין לדעת מהן. סביב זה כל הייחודיות של הקבוצה בנויה, "הדבר הנוסף", תקף לרגע זה, היום שלושתם כאן, מחוברים זה לזה כאילו מעולם לא נפרדו, מחר אין לדעת, עד כדי כך ה"דבר הנוסף" רגעי.

קבוצות ש"הדבר הנוסף" דבק בהן, כמו אלה שקטש ויאניס החמיצו, צריכות קהל כדי לספר את הסיפור שלהן. בלי קהל הן לא קיימות.