"אני מאושר שהצלחנו להחתים אותו. ניסינו לעשות זאת בעבר וכעת המאמצים נשאו פרי", אמר חוס הידינק באוגוסט 2005, אחרי הגעתו של ארונה קונה לאיינדהובן. החלוץ בן ה-21 נחשב אז לכוכב עולה, ולא רק בליגה ההולנדית. הבחור החסון מחוף השנהב כבש 25 שערים בשתי העונות ברודה והמאמן המשופם ייעד לו תפקיד מרכזי בסגל.
איינדהובן העניקה לו את החולצה מספר 10 וקונה היה מאושר. הוא הצטרף למועדון בו החל את דרכו אלילו הגדול, רונאלדו הברזילאי – והתלהב ליטול חלק גם בליגת האלופות. רישום מאוחר מנע אמנם את שיתופו בשלב הבתים, אבל בשמינית הגמר הוא היה על הדשא, לצד פיליפ קוקו ומיכאל רייזיחר.
אז אולי לא הפנמתם זאת עד עכשיו, אבל מכבי תל אביב פוגשת הערב אגדה אמיתית (החל מ-21:55 בספורט1). בגיל 37, ארונה קונה עדיין תורם המון להתקפת סיבאספור והוא משתוקק לרשום עמוד קטן נוסף בקורות חייו המשובחים אשר ראויים להפוך לספר. הוא טייל ברחבי העולם, שיתף פעולה עם כוכבים גדולים, חולל סנסציות, ובעיקר הקפיד ללכת קדימה כנגד כל הסיכויים.
הסיפור הזה מתחיל במשפחה עניה בת 16 נפשות, בעיר הקשה אניאמה, לא הרחק מאביג'אן, בירת חוף השנהב. ארונה התייתם מאב בגיל מוקדם וחלם על כדורגל לא רק כתחביב, אלא גם כאמצעי לצאת ממעגל העוני ולפרנס את אחיו ואחיותיו. הסקאוטים הבלגים הרבים שהגיעו למדינה באותם ימים איתרו אותו, והוא עשה את דרכו ללירסה כדי להוכיח את עצמו ולחצות את הגבול להולנד. שם הוא כבר היה על הכוונת של הידינק, והדרך לליגת האלופות היתה סלולה. גם בנבחרת קיבלו אותו בזרועות פתוחות, כשותפו לחוד של דידייה דרוגבה. כן, בשלב מסוים זה היה אמור להיות הצמד המוביל.
דרוגבה וקונה נתנו טורניר מצוין באליפות אפריקה בתחילת 2006, והגיעו עד הגמר – שם הפסידו רק בפנדלים למצרים המארחת. ההצטיינות הקנתה לארונה כרטיס ודאי גם לסגל במונדיאל 2006, בו הוגרלו הפילים לבית המוות עם ארגנטינה, הולנד וסרביה. הם לא שרדו והפסידו לשתי הפייבוריטיות, אך הותירו רושם חיובי מאוד וההתקפה העניקה שואו לא רע בכלל. קונה היה טוב נגד הכתומים וגם מניותיו באיינדהובן צמחו. אחרי שזכה באליפות שניה ברציפות ב-2007 עם רונאלד קומאן כמאמן, הוא הגשים חלום והלך בעקבות רונאלדו לליגה הספרדית – אמנם לא לברצלונה, אך גם סביליה היתה יעד מבטיח.
12 מיליון יורו שילמו האנדלוסים תמורת הכוכב החדש, אך תנופתו נעצרה שם. בכל זאת, לא קל להיאבק על מקום בהרכב מול לואיס פביאנו ופרדי קאנוטה שהרכיבו צמד פנומנלי. גם פציעות ומחלות לא עזרו ואת הקדנציה הזו מעדיף קונה להדחיק. הוא שמח במיוחד לברוח משם בהשאלות, התנסה בבונדסליגה במדי האנובר וההברקה הגדולה היתה העונה בלבאנטה. שם הוא בחר לראשונה בקריירה את החולצה מספר 2, המוזרה כל כך עבור שחקן חוד. בקבוצה מהעיר ולנסיה הפציץ החלוץ 17 שערים בכל המסגרות, ואז נתקל בבעיה משונה במיוחד.
לפי תנאי החוזה בסביליה, הוא חייב לחזור למועדון ולהאריך את חוזהו אם יבקיע 18 שערים בלבאנטה. הוא מצד אחד אפשרות שעבורו לא רלוונטית, מצד שני הוא לא רצה להפסיק לכבוש. אז מה עושים? פציעה בעיתוי מושלם פתרה את הבעיה והיו אפילו שגרסו כי הדבר נעשה בכוונה. אין לדעת. דבר אחד בטוח – מחסור בשער אחד איפשר לו לחתום באופן סופי בשורות הצפרדעים ללא תמורה והמועדון מכר אותו מיד לוויגאן, בקיץ 2012. כך הגשים קונה את חלומו הנוסף – להתנסות גם בפרמיירליג.
"זה אולי לא המועדון המפואר ביותר באנגליה, אבל כאן באמת רוצים אותי", הוא הדגיש. ואכן – המאמן רוברטו מרטינס חשק בו מאוד. הספרדי ראה בו שחקן מושלם עבור סגנון המשחק שלו וגם בוויגאן העניקו לו את החולצה מספר 2. גם שם היא הביאה לו מזל. כבר בעונתו הראשונה, היה שותף קונה לאחת הזכיות המפתיעות ביותר בגביע האנגלי. הוא תרם שני שערים ושני בישולים בדרך לגמר מול מנצ'סטר סיטי, ואז גבר בוומבלי על חברו הטוב יאיא טורה וכל יתר המיליונרים של רוברטו מנצ'יני. "זה היה רגע שלא אשכח לעולם", הוא העיד – אפילו שהקבוצה ירדה ליגה שלושה ימים לאחר מכן.
התואר הזה שיכנע סופית את אברטון להמר על מרטינס כמנג'ר החדש שלה, וקונה הוצב באופן טבעי בראש רשימת הקניות שלו. למעשה, הפך החלוץ לרכש הראשון של המאמן הבלגי בגודיסון פארק, ויועד לו תפקיד מפתח במערך לצד רומלו לוקאקו. גם הפעם המזל היה נגדו, וזמן קצר אחרי פתיחת העונה הוא נפצע באופן קשה מאוד בברכו. קונה הושבת למשך יותר משנה ושב למגרשים רק בדצמבר 2014, כשהוא בן 31. לספקות סביב מצבו הבריאותי היה משקל רב בקבלת ההחלטות במועדון והאוהדים כבר לא ממש האמינו בו. אלא שהוא היה נחוש להוכיח עצמו מחדש – ולפרקים עשה זאת.
קונה הוא שחקן פיזי ועוצמתי, אך לצד לוקאקו גם הוא נראה צנום ושברירי יותר – והצמד הזה סיפק כמה הצגות. השוני ביניהם בא לידי ביטוי גם בתספורת, כי הסקורר מחוף השנהב צבע לאורך הקריירה את שיערו בבלונד, בהשראתו של אליל נעוריו, הכדורסלן דניס רודמן. ביחד, הם חגגו ב-2:6 הנפלא על סנדרלנד בנובמבר 2015, במשחק בו הבקיע קונה שלושער וסיפק אסיסט לג'ראלד דאולופאו, בעוד החבר הבלגי דואג לו לשני בישולים בעצמו.
גם באברטון באה לידי ביטוי הגמישות הטקטית שלו – קונה מסוגל לשחק כחלוץ חוד, אך גם לתפקד באגף השמאלי, בזכות מהירותו והשליטה המצוינת בכדור. הקשר עם מרטינס נותר מצוין עד הסוף, אך פיטוריו של הספרדי במאי 2016 סימנו את סוף דרכו של ארונה במרסיסייד. בעונתו האחרונה בחוזה, דווקא עם קומאן שהעריך אותו פעם באיינדהובן, הוא כמעט ולא שיחק.
גם כאשר עזב את אנגליה, לא רצה קונה לפרוש. הוא חיפש אתגר חדש והכנסה סבירה, ומצא את כל החבילה בסיבאספור. האיש ששיחק עם דרוגבה ולוקאקו, הסתגל במהירות לליגה הטורקית, קיבל שוב את החולצה האהובה מספר 2, והחל לקרוע רשתות. 13 שערים היו לו בעונתו הראשונה ב-2017/18, והוא כבש 10 פעמים ב-2018/19. בעונה שעברה, כבר לא היה לו כושר לרוץ 90 דקות בכל שבוע, אך הוא תרם את חלקו מהספסל וסייע לסיבאספור שהצטרפה במפתיע לקרבות הצמרת, נאבקה על האליפות, סיימה בסופו של דבר במקום הרביעי והעפילה לליגה האירופית.
כך חזר ארונה קונה, שטעם את המפעלים האירופיים עם איינדהובן, סביליה ואברטון, לבמה הגדולה. כאשר הבקיע צמד מול קרבאח היו אלה שעריו הראשונים באירופה מאז 2007, ובגילו המתקדם הוא נרגש לחוות את הכל מחדש.
קונה משמש בסיבאספור בעיקר כג'וקר ולא ברור אם יפתח הערב נגד מכבי תל אביב, אבל דבר אחד ברור – אם סיבאספור תודח זה יהיה משחקו האחרון בקריירה בזירה הבינלאומית. האגדה שהחלה עם הידינק באיינדהובן קרובה לסיום, והוא לא רוצה לסיים אותה כאן. הוא משתוקק להמשיך את החגיגה גם ב-2021. לכן, גם אם יוזעק מהספסל, יהיה קונה הנשק החשוב ביותר של סיבאספור. אי אפשר יהיה לפספס אותו.
מה דעתך על הכתבה?