סכנת טביעה: דראפיץ' וברדה לא הורגלו לתובענות שנובעת מהשפע

רגע לפני שסלובודאן דראפיץ' ושי ברדה נכנסים לקניון בחלון ההעברות של ינואר, ובוחרים לעצמם מה שהם רק רוצים, יש טעם לזכור מיהם ואיפה הם היו לפני שהאפשרויות החדשות נפתחו בפניהם. השפע יכול גם להטביע אותם. הם לא הורגלו אליו ולא לתובענות שנובעת ממנו. יש ספקות אם יעמדו בסטנדרטים החדשים שיונהגו בעקבותיו. דראפיץ' וברדה הם צוות מאמנים שיודע "להוציא משהו" מקבוצותיו. "להוציא משהו" מגדיר את המיומנויות שהם פיתחו במשך השנים ובשל כך הוכרו. על המעסיקים שלהם היה מקובל שדראפיץ' וברדה מקבלים מעט ונותנים מעט יותר מכפי שקיבלו. בזה הם התמחו.

דראפיץ' במקור הוא אדם שנאחז ומטפס. עוזר מאמן ומאמן ראשי של קבוצות קטנות ודלות באפשרויות. יש לו קדנציה כעוזר מאמן בפרטיזן בלגרד תחת אברם גרנט. זה תמיד טוב להימצא תחת אברם. הוא חבר לברדה כשחתם בבית"ר ת"א/רמלה מהליגה הלאומית ב־2013. הייתה לשניים היכרות מוקדמת מהתקופה שבה ברדה שימש עוזר של דראפיץ' בכפר סבא. ברדה הביא איתו רקורד של מאמן נערים, לפעמים א' לפעמים ב', הוא עשה קצת סקאוטינג בתחילת דרכו, הוא דמות מחנכת – יש לו תואר בחינוך ועיסוק מעשי בחינוך גופני. תן לברדה לבנות את הילד שלך. הוא החל לאמן ב־2006 וב־2013 זה כל מה שידעו עליו. עשר שנים מפרידות ביניהם: דראפיץ' נמצא באמצע שנות ה־50 שלו.

ביתר ת"א/רמלה זה מועדון שלא מתווכח עם מאמניו, הוא בוחר אותם במחשבה שיתאימו לו ונותן להם להשלים את החוזה שלהם. זו אווירה שלא קיימת בכדורגל המקומי, רצוי היה שתתקיים בעוד מקומות אבל במציאות זה לא מתאפשר. דראפיץ' וברדה היו בני מזל מהבחינה הזאת, אבל סטינו קצת מהעניין. הם עשו ברמלה עבודה טובה, הם גידלו שם את אורי מגבו, שנמכר לבית"ר ירושלים, וסומנו על ידי אלי טביב שהחזיק אז בקבוצה. אני לא יודע עד כמה אפשר לומר שחתמו בקבוצה גדולה, כי כמה גדולה יכולה להיות קבוצה שאלי טביב מחזיק בה.

הם נתנו לטביב כל מה שהבטיחו, בדיעבד זאת הייתה העונה הכי מעוררת של בית"ר מאז האליפות שלה ב־2008, אבל הוא בחר לא להמשיך איתם משיקולים שלו. מכבי נתניה, התחנה הבאה, זו ההברקה שלהם עד עכשיו. בנתניה הם מסגרו את עצמם, הפרידו בינם לבין שאר המאמנים שנאבקים על קיומם. אייל סגל בעלים, דראפיץ' וברדה על הקווים, נתניה הייתה סיפור מכונן: קבוצה שקמה מפירוק, הורדה ליגה והחלה את העונה במינוס תשע, וסיימה אותה במקום הראשון ובהפרש ניכר. עלתה ליגה, המשיכה כמעט עם אותו סגל, הפיקה מערן לוי ודיא סבע, שיחקה אחלה כדורגל, השיגה תוצאות. כל קבוצה שורדת תתרפק על סיפור כזה ותרצה לשחזר אותו.

בית"ר ירושלים שהחתימה אותם אחרי נתניה מייצגת מועדון דועך ולא רלוונטי. על פניו זאת הקבוצה של הממסד, בית"ר בכללותה מזוהה עם הגוש הפוליטי השולט, אבל מצבה מבהיר שאין לכך השפעה. הפוליטיקה לא מחלחלת לכדורגל הישראלי. בית"ר מאבדת את מעמדה בשל הרוח שנושבת ממנה. בעבר הרוח שנשבה ממנה ודחפה אותה נשבה מהאופוזיציה, בית"ר אף פעם לא הייתה הקבוצה של השלטון הקיים, אבל הרוח העכשווית, רוח לה פמיליה, הופכת אותה למוקצה, לא משנה מה יעשה הבעלים ואילו שחקנים ישפכו לשם. בית"ר שפכה המון בשנים שבהן היא מוקצה, אבל באווירה הקיימת שום דבר טוב לא יכול לקרות.

בית"ר מאבדת את מעמדה גם בעיר. בשנים הגדולות שלה הקהל שנהר מהסמטאות הטביע במספרים את אלה שבאו מרחביה ומקטמון. לא בטוח שאלי אוחנה רואה היום את אותה זיקה שאפיינה את הקהל הירושלמי בתקופתו. הפועל ירושלים פורחת בעיר, היא מעניינת את הירושלמים יותר מבית"ר, היא לוקחת אליה את הילדים, היא עדיין בליגה השנייה אבל היא תעלה ויהיה לה בסיס.

אין לילד אתוס בית"רי לגדול עליו, בית"ר לקחה אליפויות, אבל אין לה מורשת של קבוצה שלוקחת אליפויות, האליפויות שלה נראות כמו סטיית תקן כשמסתכלים מקרוב: ארבע אליפויות נלקחו כשאוחנה שיחק שם, ושתיים נקנו על ידי ארקדי גאידמק. הקבוצה שנמסרה לידיהם של דראפיץ' וברדה כדי שיוציאו ממנה משהו זו קבוצה רעועה שמחסלת קריירות של בעלים, מנהלים, מאמנים ושחקנים. לא את של אוחנה.

על בסיס מה שידוע עד עכשיו, הנפט מהמפרץ מנהל טוב את עסקי הכדורגל שלו. גם הנפט הרוסי, אם רומן אברמוביץ' המודל שלו, יודע לנהל את עסקי הכדורגל שלו. הנפט הרוסי, במקרה של אברמוביץ', זה כשעוסקים במיליארדים, מדובר בבעלות של אדם פרטי שיש לו גבולות בסופו של דבר. הנפט מהמפרץ זה סדר גודל של מדינות שגם יודעות לנהל אותו.

השייח'ים מעבירים את המערב למדבר, אלה היומרות ואלה היכולות שלהם, הניהול מערבי, הסטנדרטים הם של החברות והתאגידים הגדולים בעולם, כשהם מגיעים לכדורגל הם מחפשים את המנהלים הכי טובים, את המאמנים ואת השחקנים. השייח'ים באים כדי להיות הכי טובים כאן ועכשיו ובונים קדימה כדי להישאר. הניהול מצוי בידיים של המובחרים שאספו סביבם את הטובים ביותר, בקבוצות שלהם נבנות פירמידות ניהול איכותיות, ובאופן גורף – בלי להיכנס לדקויות ולהבדלים בגישות – הם לוקחים את הכדורגל ברצינות ולטווח ארוך. הם באים עם הכסף ובידיעה ברורה ומקצועית מה עושים עם הכסף. השייח'ים מפיחים רוח חיים במועדונים שלא היה להם מעמד, משקיעים בתשתיות ובונים אקדמיות. הם משקיעים במערב.

כל הסימנים המוקדמים מעידים: לה פמיליה חוסל. הוא לא חונך מחדש ולא דוכא, הוא לא הוצא מחוץ לחוק – הוא נקנה. רוחו לא תשפיע גם אם תרחף. הנפט מהמפרץ יישר את הקמטים. בית"ר תחת השייח'ים תהיה קבוצה שאדם סביר יוכל לאהוד ולהזדהות. אוחנה יזרום עם כל שינוי. דראפיץ' וברדה יודעים להוציא משהו מקבוצותיהם. בשביל השייח'ים רק את הטוב ביותר.