תחושת בעלות: אוהדי הפועל ת"א מרגישים שהסוף קרוב מתמיד

האירוע הוגדר כ"חריג במיוחד". סופר שמספר אוהדים של הפועל תל אביב הגיעו לביתו של איציק ניסנוב בכפר שמריהו, זרקו אבנים על הבית ועקרו את שער הכניסה. ניסנוב הוא הבעלים של המועדון, הוגשה תלונה למשטרה. מהמועדון נמסר כי "מדובר בחציית קו אדום".

"חציית קו אדום" זה מונח קצת קיצוני לתיאור המקרה. על פניו, מדובר באירוע שצפוי להתרחש במערכת היחסים שבין "הקהל של הפועל" לבין "הבעלים של הפועל". בעלים של הפועל – יהיה אשר יהיה – נידון להיות מסולק מהפועל, אם צריך אז "במקלות ואבנים", אם כי לא תמיד באמצעים אלה, שננקטים במקרי קיצון שבהם לא מושגות הבנות שמאפשרות לקהל של הפועל לסלק את הבעלים של הפועל מהמועדון בדרכים יותר מתחשבות.

חמש קבוצות של בעלים החזיקו בהפועל ת"א מאז עברה הקבוצה לידיים פרטיות בעונת 1996־1997. קבוצת תאומים – כתר פלסטיק הייתה הראשונה. ניזכר בה בערגה. משה תאומים, מוטי אורנשטיין ורפי עגיב היו הפנים, סמי סגול המממן. לסגול לא הייתה זיקה לכדורגל, הוא הצטרף בשל קשריו האישיים והעסקיים עם תאומים. סגול שוכנע לתרום לקהילה. הקהל של הפועל לא הבין עד הסוף מה מהות הקשר שבינו לבין הקבוצה. סגול השקיע וציפה לקצת נחת, לא יותר, ואכן הייתה לו נחת בתקופה מסוימת, עד שהקהל עלה לו על הראש.

הקהל של הפועל ת"א תובעני, בעל תודעה ובעיקר בעל תחושה של בעלות מובהקת על הקבוצה שלו. בתקופת שלטונם של תאומים ושות' הפועל זכתה בדאבל, כיכבה באירופה וקטפה גביעים בקצב רצחני. התעוררו חילוקי דעות בין הקהל לקבוצת הבעלים שנתנה לו את השנים האלה. עניינים של השקעה לא מספקת, לדעת הקהל. על סגול לא זרקו אבנים, אבל הסתובבו בקרבת ביתו. זה השלב של לפני האבנים. סגול לא חיכה שיסלקו אותו, וזמן מה אחרי שתאומים, עגיב ואורנשטיין נעלמו מהנוף, גם סגול חתך, ומוני הראל לקח פיקוד.

אחרי שנה רעועה שכמעט נגמרה בירידת ליגה, הראל הכניס את אלי טביב כשותף שווה. זאת הייתה טעות. הקבוצה זינקה לעוד פסגה, זכתה בעוד דאבל ושיחקה אותה באירופה, הרבה בזכות העין המקצועית של טביב, אבל טביב לא בא טוב בעין של הקהל – טביב לא בא טוב בעין של אף אחד, אבל מצד שני גם אף אחד לא בא טוב בעין של טביב. בהמשך, כשהקבוצה עברה לבעלותו הבלעדית של טביב, הקהל קם עליו. אותו כבר סילקו באבנים.

קבוצת רמון הוציאה את טביב מהתמונה ב־2012. חיים רמון אוהד שרוף, מזוהה עם המועדון שנים ומקרוב, אין יותר "הפועל" מרמון. הוא גמר שם ארבע שנים מסויטות מבחינת יחסיו עם הקהל ויצא מצולק. הקבוצה בראשותו החזיקה בהפועל עד 2016 והעבירה אותה לאמיר כבירי, שתחתיו הגיעה הקבוצה לפירוק והועברה לקבוצה בראשותם של האחים ניסנוב, שירדו איתה ליגה בשל 9 הנקודות שנגרעו מהמאזן שלה בעקבות הפירוק, והנה אנחנו בפרק הזמן של "האחים ניסנוב והקהל של הפועל".

הקהל של הפועל יודע לספוג, הוא גאה בכך, הפסדים לא מפילים אותו, הוא קם מהם. הקשר שבינו לבין הקבוצה שלו לא מבוסס על הישגים, הוא רצוף במורדות שבסופם פסגות, אבל הרוב זה מורדות. הקהל של הפועל דבק בקבוצתו ומלווה אותה גם כשאין במה לדבוק ואין את מי ללוות. הוא בנה לעצמו מעמד ייחודי בין קהלי כל הקבוצות; קהל שלא צריך קבוצה כדי לקיים נוכחות. הוא שומר על מרכזיותו בלי קשר למצבה של קבוצתו, מעמדה של "הפועל" מובטח בזכות הקהל שלה.

ובעודו נתון תחת הניסנובים, רואה הקהל הזה שסביבו, בקבוצות אחרות, מתרחשים דברים: מכבי תל אביב כבר מזמן התנתקה, מכבי חיפה תמיד שואפת, הפועל באר שבע קמה, בבית"ר ירושלים מעניין, במכבי פתח תקווה נבנה משהו, באשדוד מלבלבת קבוצה, לנתניה יש תוכנית, בני יהודה מבליחה – והם תקועים במריבה בין ניסנוב ומשה סיני, שהייתה יכולה להיות רלוונטית גם לפני 40 שנה – בין אבא של ניסנוב לסיני.

ניסנוב אוחז בהפועל כי זה בכבוד שלו. האבא שלו, ניסן ז"ל, ניהל את הפועל בשנות ה־70 וה־80 – הוא יהיה הבעלים שלה. האבא ניהל אותה מבת ים, הוא מכפר שמריהו. בעלות דורשת השקעה, ובעניין זה קמו מחלוקות בין ניסנוב לקהל של הפועל.

תחת ניסנוב, הקהל של הפועל חווה תחושה שלא מוכרת לו: ייאוש. זאת לא עוד נפילה, עוד כמה שנים קשות, שממנה יקומו. נראה שמבחינתם זה הסוף, מזה הפועל לא תקום, הפועל תמות בידיים של ניסנוב. כמו שהפועל פ"ת מתה בידיים של אוהדיה אחרי שהם סילקו את מאיר שמיר. קבוצות גדולות בעברן יכולות למות, הפועל פ"ת זו דוגמה שרודפת את הקהל של הפועל, בהיסטוריה של הקבוצות האלה קיימת הגמוניה משותפת מלפני עשרות שנים, פ"ת הייתה פעם מועדון גדול שהפך לסניף, הקהל של הפועל מרגיש שאצל ניסנוב זה יכול לקרות גם לו. על זה זורקים אבנים.

הקהל של הפועל תל אביב מקיים מסורת פוליטית מוכרת שכרוכה בוויכוח מתמיד וחילוקי דעות שלא מרפים ושמסתיימים לא פעם בפילוגים ובפירוק לרסיסים. זה במובן הרעיוני. במובן המעשי יש לקהל הזה הציפורניים של לה פמיליה והטהרנות, שבמקרה שלו מנקה אותו לעד מבעלות פרטית לסוגיה. קשה לקהל הזה, הוא מרדן, לא מבסוט מטבעו. זה החומר שממנו הוא עשוי שלא מאפשר לו להתגמש.

הקהל של הפועל ת לאביב מניח על סדר היום את מודל הבעלות המקובל עליו: 51% מהכוח תמיד ייוותרו בידיו. הבעלים עובדים אצלו. זה על בסיס מודל בעלות שקיים בבונדסליגה. זה מודל מהפכני שהקהל של הפועל מציג וכופה. במובן הזה הוא פורץ דרך, לפי שעה אין מי שישתף איתו פעולה, עוד כמה עשרות שנים אולי יהיה, אבל תמיד יזכרו: הקהל של הפועל היה הראשון.