תתארו לכם איך זה מרגיש להיות דני אבדיה. לערוך הופעת בכורה בקבוצה הבוגרת של מכבי תל אביב בגיל 16 תחת נבן ספאחיה, לצד השחקנים הטובים בישראל, במועדון הגדול בישראל. להיות היהלום של הענף, הנבחר של הכדורסל הישראלי.
תתארו לכם איך זה מרגיש בגיל 17, להוביל את נבחרת ישראל לזכייה היסטורית באליפות אירופה ולהיבחר לחמישייה של הטורניר, לפני השחקנים הצעירים המוכשרים והמבטיחים של הכדורסל האירופאי.
תתארו לכם איך זה מרגיש לשחזר את ההישג הזה בדיוק שנה אחרי, בגיל 18, בק-טו-בק באליפות אירופה עד גיל 20, הפעם כשחקן המצטיין של הטורניר. לעיני סקאוטים מה-NBA ורחבי אירופה, הנער הצעיר שנולד בבית זרע וגדל בהרצליה, הפך לקונצנזוס ולכישרון הכי מבטיח באירופה.
תתארו לכם את התחושה להפוך לשחקן חמישייה במכבי תל אביב. לשחק בהיכל הקודש של הכדורסל הישראלי, להשתפר מדי ערב, לעיני החברים והמשפחה, בזמן שרוב החברים שלך והנערים בגילך משרתים בצבא.
תתארו לכם איך זה להעריץ את עומרי כספי בתור ילד, ולקבל אותו כמנטור, רגע לפני שאתה הולך בדרכו. לשחק בקבוצה עם אמארה סטודמאייר, אגדת NBA, שמאשר בפנייך: אתה יכול להגיע הכי רחוק שאפשר.
תתארו לכם כיצד זה מרגיש להטביע על לואג'ימי דאטומה, להפוך לשחקן לגיטימי ביורוליג, לאחד הצעירים המדוברים באירופה ולצבור מומנטום., וברגע אחד הכל לראות את הכל נעצר בגלל מגיפה עולמית.
תתארו לכם איך זה מרגיש להתכונן ל-NBA כשאין משחקים. להכריז מועמדות לדראפט כשאף אחד לא יודע מתי הוא ייערך. תנסו לחשוב איך זה אפשרי לחזור מפגרה קצרה יחסית ולהפוך בפרק הזמן הזה לשחקן הטוב ביותר בקבוצה שלכם. להיות יותר גדול, יותר מהיר, יותר חכם. עם זריקה הרבה יותר נקייה ומסירות הרבה יותר חכמות. משחקן רוטציה למנהיג של ממש. להוביל את קבוצת הנעורים שלך לאליפות, רגע לפני שאתה עוזב אותה ואת הבית שלך, אולי לתמיד, אך לעשות את זה לעיני יציעים ריקים.
תתארו לכם את התחושה הזאת בערב הדראפט, לחכות, בזמן ששמונה קבוצות פוסחות עלייך, בניגוד לכל התחזיות. להיבחר ע"י וושינגטון, וביום השלישי בקבוצה, לראות את הכוכב הכי גדול של העיר בעשור האחרון עוזב בטרייד דרמטי תמורת אחד הכוכבים הגדולים בעולם. תתארו לכם, שבמשחק הבכורה שלכם בליגה, אתם תשחקו נגד קווין דוראנט, שחוזר מפציעה של שנה וחצי ומשתף פעולה לראשונה עם קיירי אירווינג בברוקלין. ושזה יהיה משחק הבכורה של סטיב נאש, פעמיים MVP לשעבר, כמאמן. ואם זה לא מספיק, אותו אמארה 'יהושפט' סטודמאייר ממכבי, יהיה העוזר שלו.
ודאי יהיה לכם קשה לתאר את כל הרגעים האלה שהעליתי בפניכם, אבל הוא עשה את זה. לפני גיל 20. אפשר לומר שדני אבדיה הוא הג'סטין ביבר של הכדורסל הישראלי. הילד הכי פלא שראינו. בן אדם שאלוהים פיזר עליו אבק כוכבים. הוא נולד סופרסטאר, והוא יודע שהוא כזה. ובימים אלה, הוא עושה בדיוק מה שהוא נולד לעשות. העיתונאים והצהובונים צמאים אליו ומתייחסים אליו בהתאם. הסביבה שלו מבינה את זה ועוטפת אותו מכל משמר.
יש לו את המראה, את האופי, את הביטחון וה'סוואגר' לעשות את זה. דני הולך בדרכים שאף ישראלי לא הלך בהם לפניו, הוא סולל ופורץ דרך, ובחלומות הפרועים, שכבר לא נראים כל כך פרועים, הוא עשוי להיות מה שדירק נוביצקי היה לגרמניה, מאנו ג'ינובלי לארגנטינה ומה שלוקה דונצ'יץ' הוא היום בשביל סלובניה.
מדינה שלמה מאחוריו, עם שלם מאחוריו, הכדורסל הישראלי מאחוריו, ואם זה לא מספיק, עכשיו גם עיר הבירה החשובה ביותר במדינה החזקה ביותר בעולם מאחוריו. הווליום יהיה שונה, הביקורת תהיה נוקבת והלחץ יהיה יום יומי, אבל אם יש מישהו שיכול לעמוד בזה, זה רק הוא.
בהצלחה דני.
מה דעתך על הכתבה?