בהפסד לארסנל לפני שבוע, קרה דבר חריג בצ'לסי – פרנק למפארד החליט להחליף את טימו ורנר בהפסקה. בחלוף יומיים, במפגש מול אסטון וילה, התרחש אירוע חריג עוד יותר – ורנר כלל לא היה בהרכב, ונכנס כמחליף רק בדקה ה-72. התוצאה לא היתה מבריקה במיוחד בכל מקרה, והכחולים השיגו רק תיקו 1:1 ביתי, אשר העמיק עוד יותר את תחושת המשבר. עם ארבע נקודות בלבד בחמשת המחזורים האחרונים, התדרדרה הקבוצה ממעמד של טוענת לכתר הישר למקום החמישי. ליברפול ומנצ'סטר יונייטד כבר הרחק לפניה, והקרב הערב (ראשון) מול מנצ'סטר סיטי בסטמפורד ברידג' מסתמן כגורלי (החל מ-18:15, ישיר בספורט2). עוד איבוד נקודות – ואפשר יהיה להיפרד מחלום האליפות.
צפו בהפסד צ'לסי לארסנל
יהיה זה פיאסקו לא מבוטל לאור מסע הרכש הנוצץ שערך רומן אברמוביץ' בקיץ, בניגוד מוחלט למדיניותו בשנים האחרונות. צ'לסי התהדרה בשורה של כוכבים חדשים, ובראשם שני הגרמנים היקרים. קאי האברץ בן ה-21 עלה יותר, ולברקוזן קיבלה תמורתו 72 מיליון יורו, אבל הוא הוחתם בספטמבר, חלה מאז בקורונה, עדיין מנסה להתאקלם, ובתקשורת מתייחסים אליו בסלחנות מסוימת.
לעומתו, ורנר הגיע כבר ביולי, וכחלוץ מוכח בנבחרת היה אמור להיכנס לעניינים מהר יותר. הבצורת שלו מעסיקה מאוד את הפרשנים, והיא הגיעה כעת למימדים לא ממש סבירים. מסקורר מחונן, שהיה סגן מלך השערים בבונסליגה בעונה שעברה אחרי רוברט לבנדובסקי, עם 28 כיבושים במדי לייפציג, ציפו לתפוקה דומה בפרמיירליג, אך הוא תקוע בינתיים על ארבע שערים בלבד, ולא מצא את הרשת ב-11 המשחקים האחרונים. זהו הרצף האישי הגרוע ביותר שלו מאז 2016, ותג מחיר של 53 מיליון יורו מתחיל להדאיג. הוא דומה מדי לסכום ששולם בזמנו תמורת פרננדו טורס, וגם הזיכרונות מהכישלון של אלברו מוראטה טריים עוד יותר. הייתכן כי ורנר ילך בדרכם?
לגרמני עצמו היו אופציות בחירה לא מבוטלות. מנצ'סטר סיטי ומנצ'סטר יונייטד הביעו בו עניין רב, אבל החלוץ העיד כי ויתר עליהן אחרי שיחות אישיות עם פפ גווארדיולה ואולה גונאר סולשיאר. גם ליברפול היתה חזק בתמונה, אך האדומים בחרו לא לשלם הרבה כסף תמורת שחקן שהיה אמור להיות רק מחליף לטריו הנפלא באנפילד, ואף עלול היה לסכן את ההרמוניה בחדר ההלבשה. אופציית דיוגו ז'וטה שמומשה בסופו של דבר התאימה ליורגן קלופ הרבה יותר. בצ'לסי הרגיש ורנר רצוי. "למפארד היה הסיבה המרכזית לבחירתי. דיברנו המון על השיטה, כיצד הוא רוצה לשחק וכיצד אני משתלב בתוכניות האלה", סיפר החלוץ אחרי הגעתו. וזה אירוני מאוד, כי בינתיים התברר כי אין למנג'ר מושג כיצד לשלב אותו.
למען המעבר ללונדון ויתר ורנר על השתתפות בשלבים המכריעים בליגת האלופות עם לייפציג. הוא לא האריך את החוזה בעידן קורונה מעבר ליוני, והחל להתאמן עם חבריו החדשים לקראת העונה החדשה. היה לו וללמפארד זמן מספק על מנת להבין זה את זה, אך נדמה כי שבועות ספורים אחרי תחילת העונה החדשה נזרקו כל התוכניות האלה לפח. הגרמני, שתופקד תחילה כחלוץ חוד, נדחק לאגף השמאלי כדי לפנות את מרכז הרחבה לתמי אברהם, והלך לאיבוד במערך 3-3-4. על הדרך, הביטחון העצמי ירד לשפל שלא זכור מאז ימי שטוטגרט, ואחוז ניצול ההזדמנויות נמוך מאוד בהשוואה ללייפציג ולנבחרת. הסקורר הקטלני מתקשה מאוד בתנאים החדשים, והלחץ שעולה על בסיס שבועי לא עוזר.
למען האמת, אפשר להבין מדוע מנסה למפארד את ורנר כקיצוני. הנכס החשוב ביותר של הגרמני הוא המהירות המסחררת, ויש לו גם שליטה מצוינת בכדור. אלה תכונות חיוניות עבור שחקן אגף, ובאופן תיאורטי הן יכולות לבוא לידי ביטוי. ואולם, ורנר אינו "השחקן המהיר" הקלאסי. הוא מצטיין במתפרצות, אבל זקוק לחופש פעולה על מנת לעשות זאת. הוא אוהב לדהור לשטחים פנויים, אבל לא במסלול ידוע מראש. בנוסף, הוא עושה עבודה נהדרת בהפעלת לחץ על בלמי היריב ללא כדור, אך ממש לא רגיל לרדוף אחרי המגנים לאורך הקו. הצורך לעסוק בעבודה שחורה מסוג זה מתיש אותו, וזה רק מוסיף לתחושה כי כוחותיו מוגבלים.
בלייפציג היה רגיל ורנר לסגת לאחור, להמתין לאיבוד הכדור של היריב, ואז למצוא את הנתיב הנכון לעבר השער ולקבל את המסירה הנכונה. תנועותיו החכמות אף פינו שטחים לחבריו, והוא ידע גם לבשל להם הזדמנויות לא מבוטלות. בצ'לסי, הוא אמור בחודשיים האחרונים לרוץ רק על הקו השמאלי, ולכן הפך לצפוי עבור ההגנות. על אף היכולת הטכנית המשובחת, הוא ממש לא תחבולן מסוגו של אדן הזאר. ואם לא די בכך, הרי שצ'לסי של למפארד הרבה פחות בנויה על מתפרצות, והחזקת הכדור המסודרת הרבה פחות מתאימה לגרמני. אז אולי הוא ניהל שיחות מבטיחות מאוד עם המנג'ר הצעיר לפני חתימתו, אך בפועל ניכר כי השניים לא מסונכרנים בינתיים.
"אני רגיל ללחץ", הצהיר ורנר, וגם למפארד הקפיד לתמוך בו בכל ראיון. "הוא רק צריך לשים כדור או שניים ברשת. ככה זה עם חלוצים", טען הבוס. אלא שהכדור מסרב להיכנס, ודין אשטון – חלוץ מרכזי בעברו שמשמש כיום כפרשן – הדגיש: "כואב לי להסתכל על ורנר. הוא צריך להיות במרכז, ולא משמאל. הוא נראה אבוד ומתוסכל".
אז מה הפתרון? בינתיים, נכנס אברהם לכושר טוב, וגם אוליבייה ז'ירו הוחזר לעניינים ומפציץ בכמויות בחודש האחרון. למפארד לא ממש רוצה לספסל את שניהם לטובת שילובו של ורנר כחלוץ מרכזי, ואולי יש טעם לנסות משהו חדש – למשל 2-4-4 ללא שחקני אגף כלל. אלא שבמקרה כזה יהיה קשה יותר לשלב את כריסטיאן פולישיץ', חכים זייך וקאלום האדסון-אודוי. את הפאזל הזה לא פשוט להרכיב, ובינתיים צ'לסי מאבדת נקודות, בעוד הרכש המבטיח שלה קורס. האם החילוף מול ארסנל והספסול נגד אסטון וילה גורס כי למפארד יעדיף לוותר עליו, לפחות בשלב זה, אחרי 15 משחקים רצופים בהרכב בפתיחת העונה?
בקרב הגדול מול מנצ'סטר סיטי אנו עשויים לקבל תשובה חלקית לסוגיה זו. אולי זו תהיה ההזדמנות של ורנר לשבור את הבצורת, לנצח את פפ ולמחוק אחת ולתמיד את כל הכותרות השליליות והספקות? או אולי הוא יישאר עגום, ויצטער בתוך ליבו על כך שלא נתן לגווארדיולה לשכנע אותו להגיע למדים התכולים? איך שלא תסתכלו על זה, הוא יהיה אחת הדמויות החשובות והמסקרנות ביותר במפגש שעשוי להיות דרמטי.
מה דעתך על הכתבה?