סימאונה נגד פפ, הגרסה הישראלית

להפועל באר שבע יש פריבילגיה מאוד גדולה מזה שש עונות. בעוד מכבי תל אביב מתעקשת להעמיד על הקווים מאמן תוצרת חוץ, ב"ש חילקה את המעמסה בשש העונות האלה בין שני המאמנים הטובים בישראל, או לפחות שני המאמנים שעומדים ראשונים בתור למשרת המאמן הלאומי שיפנה יום אחד וילי רוטשנטיינר. זו לא רק פריבילגיה, זה שיחוק.

מחר (רביעי) תמלא שנה לחילופי המאמנים בבאר שבע, אז פינה ברק בכר את מקומו לאחר 17 מחזורים עם 57 אחוזי הצלחה (עונה קודם הוא הצליח אפילו פחות) ליוסי אבוקסיס, שהגיע מבני יהודה והצליח אפילו פחות (46 אחוזי הצלחה), אבל לקח גביע והביא את הקבוצה לאירופה, ואף מעבר לציפיות – לשלב הבתים של הליגה האירופית.

ברק בכר הגיע לבאר שבע כדי להעביר אותה ממצב של קבוצה שהתחילה להיאבק על תארים למצב של קבוצה שלוקחת תארים. יוסי אבוקסיס הובא כדי לשמור על הפועל ב"ש בחיים. כלומר, לשמור עליה כקבוצת צמרת שנאבקת על תארים גם אם לא יכולה מראש לקרוא עליהם תגר. במילים אחרות, בכר התאים ליכולותיה הפיננסיות של אלונה ברקת ב-2016 ואבוקסיס מתאים לכוונותיה הפיננסיות הנוכחיות.

ברקת עשתה בשכל. אבוקסיס הוא מומחה באתגרים, לבכר היה יותר קשה להתמודד עם המצב שנכפה עליו. הוא הביא בקיץ 2019 שחקנים רעבים שחיפשו נקודת פריצה, אבל הם לא היו מספיק איכותיים. כדי לשמור על מקומך בשרשרת המזון, לפני או אחרי מכבי ת"א, בכר חייב זרים באיכות של טוני וואקמה וג'ון אוגו, וחייב ישראלים כמו מאור בוזגלו, אליניב ברדה ומאור מליקסון, ואת זה כבר לא היה לו. ז'וסוואה הצטרף אליו רק באמצע ספטמבר 2019 ותרם לבכר שער ושני בישולים. אצל אבוקסיס הוא עשה בינתיים 15 שערים ו-8 בישולים.

בכר מתאים לקבוצות שרוצות לקחת אליפות, הוא יתקשה להתמודד עם בינוניות. הוא צריך סגלים עמוקים, צריך איכויות במגרש ובספסל, תחרות אמיתית על כל עמדה, יכולת לשנות מערכים ולבצע רוטציות. בכר לצורך העניין הוא כמו פפ גווארדיולה, צריך הרבה איכות סביבו כדי שישחקו בדרכו. שימו את גווארדיולה בלידס, אני בספק אם יוכל לעשות יותר מביילסה.

לברקת נמאס – או נגמר לה – להוציא יותר כסף מאשר אפשר להכניס. במילים אחרות, היא לא רוצה יותר להפסיד. לכן, התקציבים שלה קטנו והיא ביקשה לנפשה קבוצה שתהיה כזו שתזמין את הקהל (כשיותר לו) לרכוש מנויים, אבל תעלה פחות כסף, עד שיתאפשר (כסף או בעלים חלופי). לזה אבוקסיס מאוד מתאים.

אבוקסיס נאמן לחלוטין למערכת, אוהב אתגרים, הוא סוג של מקגייוור, למי שזוכר את סדרת הפעולה ששודרה בישראל לפני יותר מ-30 שנה: סוכן שיעשה משני כפיסי עץ, קשית ואטב – פצצת אטום. במילים עדכניות, אבוקסיס הכי מתאים לעשות מהלימון לימונדה.

באר שבע לא יכולה לקחת אליפות במצב הזה, נדמה אפילו שהקהל שלה כבר מבין שימי התהילה חלפו, ולו זמנית. בכר החזיר את מכבי חיפה למקומה הטבעי, כך שההרים גבוהים יותר בדרך חזרה, אבל נדמה שבמונחים טרום 2013, אפילו המצב הנוכחי של ב"ש נראה כמו אוטופיה – את כמות הפעמים שב"ש הייתה בסביבות תארים בין 1976 ל-2013 אפשר לספור על כף יד אחת.

בתנאים הנוכחיים הקשים, אבוקסיס שומר את המועדון בסביבה, עם זרים מעניינים ואטרקטיביים (אקולטסה של אירופה היה מדהים, בריירו שחקן לא רע בכלל ומלי רק הולך ומשתפר), עם שילוב שחקני בית (דבר שלא קרה כמעט בתקופת בכר), כך שעתידו של המועדון – גם בתקציבים נמוכים יותר – כבר לא לוט בערפל. לא כל מאמן היה מתמודד עם קבוצה אחרי שלוש אליפויות רצופות שאיבדה מנכסיה.

זה לא מוריד מערכו של בכר שאפשר לומר בפה מלא שהוא קבלן אליפויות, סוג של דוביד שוייצר ודרור קשטן מודרני. אבוקסיס, לצורך ההשוואה, הוא יותר יענקל'ה גרונדמן חדשני. יותר מכל נדמה שכל מאמן מצא את מקומו וכל מועדון מהשניים שיתמודדו זה מול זה הערב בטדי, מצא את המאמן שלו. לא בטוח שמי מהם היה מצליח יותר, בתנאים האלה, במועדון השני, אבל כל אחד מהם רק צובר יותר ויותר תהילה.

אנחנו נראה היום בדיוק את תפיסת העולם של שני המאמנים. בכר ישתלט על המגרש וינסה שכמה שיותר שחקנים יפעילו את שחקני העומק. אבוקסיס ינסה לצופף וללכת בפעולות מהירות על הראש של בוגדן פלאניץ' ועופרי ארד האיטיים יחסית. חיפה יותר איכותית, באר שבע לא פחות מסוכנת. ועל הקווים – תענוג. שני מאמנים עם דוקטרינה מובהקת שמזוהה איתם. אם תרצו, סימאונה נגד פפ בגרסה הישראלית.