שנת 2020 שממנה נפרדנו רק לפני שישה ימים, הייתה מהשנים ההזויות שידענו. היא אמנם התחילה בצורה די רגילה, עם שמועות על נגיף מסתורי שמסתובב במזרח, שמקורו בעטלף ושהוא עלול להביא למגפה המונית, אבל השמועות הללו הפכו מהר מאוד למציאות.
כבר קרוב לעשרה חודשים, מאז חודש מרץ, שנגיף קורונה נמצא בישראל ושינה לחלוטין גם את חיינו. מאז אנחנו חיים מסגר לסגר, בין הגבלה להגבלה ובשבועות האחרונים מתוך תקווה שהחיסון שהתחיל להיות מופץ לציבור הרחב, יהפוך את שנת 2021 לירוקה הרבה יותר – מבחינה בריאותית בלבד, ללא קשר לטבלת ליגת העל.
הספורט שכולנו כל כך אוהבים הושפע עמוקות מהמגפה המשתוללת והיום הוא נראה שונה לחלוטין ממה שהיה בעבר. יציעים ריקים, אנשי צוות עם מסיכות, שחקני ספסל שיושבים במרחק ביציע, קבוצות שעולות למגרש בנפרד, אין לחיצות יד לפני משחקים, שחקנים שמתנהלים ביום יום בקפסולות מצומצמות והרשימה עוד ארוכה.
מצד שני, העיקר שיש כדורגל. בימים לא פשוטים אלו של סגר שלישי, כאשר המשק מושבת, מערכת החינוך בדרך להיסגר ולאנשים נמאס מפוליטיקה כשהם יושבים מתוסכלים בבית, אין כמו משחק כדורגל טוב בטלוויזיה כדי להסיח את הדעת ולתת לציבור מפלט לנשמה. בכל אירופה הבינו את זה. גם שם התחלואה משתוללת, גם שם יש נדבקים בקבוצות, אבל שם אף אחד לא סוגר את הליגות, כי הם מבינים את החשיבות הכלכלית ובעיקר הנפשית של הספורט על האוכלוסייה.
אצלנו, מדינה שיש בה דיסוננס עצום בין האהבה לספורט למקומו בסולם סדר העדיפויות, הכל הפוך. קודם כל סוגרים הכל, אחר כך עושים חושבים. זה קרה גם בסגר השני, אז הגדילו לעשות ועצרו גם את האימונים, וזה קורה גם עכשיו. אין כל היגיון אפידמיולוגי בעצירת הליגות – עובדה, רמת התחלואה בספורט נמוכה מאוד, האנשים שעוסקים בספורט המקצועני אינם באוכלוסיית סיכון ואפשר לבודד אותם והפער בין התועלת בהמשך קיום הליגה לנזק בהפסקתה הוא עצום.
אז מה הסיבה להשבתה המסתמנת? יש פה ממשלה מנופחת וחסרת יכולות, שנכנעת לסקטורים בעלי כוח פוליטי שראש הממשלה זקוק להם כדי להישאר בשלטון ושהיא לא יכולה לדון בצורה עניינית בהחרגת ספורט מקצועני. ממשלה שמקבלת החלטות כי היא חוששת מנראות, חוששת שיגידו למה כדורגל כן ובתי כנסת לא (שני תחומים שלא קשורים אחד לשני ומתקיימים בתנאים שונים לחלוטין), חוששת לפעול בתקיפות היכן שרמת התחלואה גבוהה ומצד שני פוגעת במקומות שבהם התחלואה נמוכה.
הממשלה המנופחת בהיסטוריה שמראש הוקמה בחטא ולכן גם התפרקה מהר, ממשלה שלא מקשיבה למומחים שהיא בעצמה מינתה ועסוקה כל היום בהתחשבנויות וחלוקת האשמות במקום לדאוג לציבור ולקבל החלטות מושכלות שיועילו לציבור ולא יפגעו בו.
אין מי שמערער על העובדה שצריך סגר (בתקווה אחרון) ושחיי אדם חשובים יותר מהכל. כמאמן נוער, אני גם מבין את עצירת מחלקות הנוער ויודע שהיא מוצדקת (למרות שזה כואב לי מאוד), מכיוון שהילדים אינם עצמאיים וכל עוד בתי הספר אינם פועלים כסדרם, יש היגיון בעצירת הפעילות והיא גם נעצרה במקומות רבים באירופה, אבל את הליגות הבכירות, השפיץ של הפירמידה שמזין את כל הענף, אסור לסגור.
אני פונה לכל מי שהספורט יקר לליבו מקרב נבחרי הציבור – תעצרו רגע, תקבלו החלטה עניינית ולא גורפת, תקבלו החלטה מושכלת ולא ממקום של נראות: תחריגו את הכדורגל ותנו לשחקנים לשחק, למאמנים לאמן ולאוהדים להתפרק מול מסך הטלוויזיה.
מה דעתך על הכתבה?