"הוא יודע למצוא את השטחים הפנויים", אומר מיקל ארטטה על אמיל סמית' רואו. וזו, במשפט אחת, מהות המשחק של הפליימייקר בן ה-20 של ארסנל. כל מה שצריך הוא להיות פנוי לקבל את הכדור, ואז לדעת למסור אותו לשחקן הפנוי הבא. על הנייר, זה הדבר הפשוט ביותר. בפועל, זה אחד הדברים המורכבים ביותר. צריך לחוש את המשחק, לחיות אותו, להבין אותו. סמית' רואו מבין אותו היטב. הוא לא מכדרר בחסד, אבל כל נגיעה שלו גורמת הנאה אסתטית אמיתית לחובבי הכדורגל הטהור. לא לחינם הוא רואה את קווין דה בריינה כמודל לחיקוי ולומד לעומק את הופעותיו. לא לחינם הוא התאהב בסגנון של ארסן ונגר. לא לחינם רצתה ברצלונה להחתים אותו כבר לפני שלוש שנים.
עבור סמית' רואו, היתה זו מחמאה אדירה. צ'אבי ואנדרס אינייסטה ריתקו אותו מאז היה ילד קטן, והמודל הקטלוני קרוב מאוד לליבו. עם זאת, התותחנים קרובים אליו עוד יותר. הרבה יותר. "אני אפילו לא יכול להסביר במילים עד כמה אני מרגיש שארסנל היא המועדון הנכון עבורי", הוא אמר אז – ונשאר. ואולי הוא עשה זאת גם כי הרפתקאות הרחק מהבית לא מתאימות לאופיו, בוודאי לא בשלב זה. הוא עדיין גר עם הוריו, וכיליד לונדון לא מכיר אף עיר אחרת. החשש לצאת מהסביבה הטבעית מובן, במיוחד כאשר מדובר בנער שסבל תמיד מביטחון עצמי נמוך.
אביו הבין בשלב מוקדם מאוד שיש לאמיל מוח כדורגל מבריק, אבל הבחור עצמו חשב אחרת. עד גיל 14, הוא חשב שאין לו סיכוי להפוך לכדורגלן מקצועני, וראה במשחק תחביב נטו. אחרי שנכשל במבחנים ארוכים בצ'לסי כאשר היה בן 9, הוא הגיע לארסנל כמעט במקרה, כי הורה של אחד הילדים המליץ עליו. מאמני הנוער של התותחנים זיהו את הפוטנציאל, אבל אמיל הביישן בקושי הוציא מילה מהפה באימונים. הוא גם היה חלש יותר פיזית בהשוואה לבני גילו, והאוהדים הספורים שהגיעו למשחקים בליגת הנוער הלחיצו אותו. יש שיקראו לזה פחד במה. לקח זמן רב עד שגם הוא עצמו הפנים עד כמה כישוריו ייחודיים.
כאשר זה קרה, הפכו חייו לסוג של חלום. באקדמיה הרעיפו עליו שבחים ללא הפסקה, והגדירו אותו כמסוט אוזיל הבא. ונגר בא לעקוב אישית אחרי התפתחותו. ב-2017, הוא היה אחד הכוכבים של הנבחרת עד גיל 17 שזכתה במונדיאל, ביחד עם ג'יידון סאנצ'ו, פיל פודן, קאלום האדסון-אודוי, וגם ריאן ברוסטר שהוכתר למלך השערים. בקיץ 2018, כאשר מונה אונאי אמרי להחליף את ונגר, זומן סמית' רואו להפתעתו לסגל הבכיר של ארסנל לקראת מחנה האימונים, הלהיב כאשר קיבל הזדמנויות, ואף כבש שער מרהיב לרשת אתלטיקו מדריד במשחק ידידות.
"חלקתי את חדר ההלבשה עם אוזיל ופייר-אמריק אובמיאנג ולא האמנתי שזה קורה לי", אמר אז הכוכב העולה – אבל חבריו החדשים העריכו אותו מאוד. למעשה, כל מי שראה אותו בפעולה התרשם מיכולתו להניע את הכדור ולקבל את ההחלטות הנכונות. ג'ק ווילשר, שהיה פעם נער פלא בעצמו, התאמן עם סמית' רואו במשך ימים ספורים לפני שעבר לווסטהאם והגדיר אותו כ"אחד השחקנים המוכשרים ביותר שראה בארסנל". וזה הרי לא דבר של מה בכך. בהתחשב ברצונו של אמרי לקדם שחקני אקדמיה, נדמה היה כי עתידו היהלום יהיה מבריק. בפועל, הוא נאלץ להמתין שנה וחצי להופעת הבכורה בפרמיירליג.
מדוע זה קרה? קצת קשה להבין בדיעבד, אבל הבאסקי הקפיד לומר שלא צריך למהר ולזרוק אותו למים העמוקים. בליגה האירופית כיכב סמית' רואו כבר בסתיו 2018 ואפילו הבקיע פעמיים, אבל את הצ'אנס הראשון בליגה הוא קיבל רק אחריו פיטוריו של אמרי, בשלהי 2019, כאשר פרדי ליונגברג שהדריך אותו בנוער תיפקד כמאמן הזמני. עד אז, הוא הספיק אפילו לבקר בהשאלה בלייפציג, אבל התקופה הזו בוזבזה כי האנגלי הגיע לגרמניה עם פציעה, ונדחק לשולי הסגל גם אחרי שהחלים.
ההשאלה הנוספת, להאדרספילד מליגת המשנה בתחילת 2020, אשר התארכה אל תוך הקיץ בשלב משבר הקורונה, היתה מוצלחת הרבה יותר, והמאמן דני קאולי אפילו אמר בהומור: "אני שורק לעצמי בוז כאשר אני נאלץ להחליף את אמיל משיקולים טקטיים. הוא שחקן אדיר". בקיצור, אלה שהכירו את סמית' רואו, ידעו שהוא בשל לזהור על הבמה הגדולה. אלא שארטטה התמהמה, ושילב אותו כמעט בלית ברירה רק בשלהי דצמבר, כאשר ארסנל נקלעה למשבר מקצועי עמוק, התקרבה לתחתית, וכיסאו של הבוס עצמו החל להתנדנד.
והנה לכם – מאז קיבל סמית' רואו את המושכות במרכז המגרש, החלו לפתע התותחנים להציג כדורגל ראוי. בשל ניפויו השנוי במחלוקת של אוזיל, לא היה לארסנל פליימייקר אמיתי במרכז המגרש, והיא התקשתה מאוד להגיע למצבי הבקעה גם כאשר אחוזי ההחזקה בכדור היו גבוהים. המשחק היה סטטי וחסר תכלית, וזה השתנה כאשר שובץ אמיל בהרכב בדרבי הקריטי נגד צ'לסי. הוא לא עשה משהו יוצא דופן באופן קיצוני – רק היה פנוי לקבל את הכדורים ואז חילק מסירות נבונות ואלגנטיות. זה הספיק בדרך ל-1:3 ששינה לחלוטין את המומנטום.
במשחק מול ווסט ברומיץ', שהתקיים בסוג של סופת שלגים, זו כבר היתה הצגה. למרות תנאי מזג האוויר הקשים, הצליחה ארסנל לנפק מספר מהלכי כדורגל שהזכירו את הימים היפים ביותר של ונגר – במיוחד המבצע שהוביל לשער של בוקאיו סאקה מאסיסט פנטסטי של סמית רואו. Thank you Kev, כתב סאקה באינסטגרם כשהוא משווה את אמיל לאלילו דה בריינה, והאוהדים יצאו מגדרם מרוב אושר. הם התגעגעו לכדורגל הזה. והתנופה הזו נמשכה כאשר סמית רואו הבקיע בשבת את שערו הראשון בבוגרים כדי להביא לתותחנים ניצחון על ניוקאסל בגביע הליגה.
צפו בשער של סמית' רואו
הקורונה אפילו עוזרת לו. פעם הודה סמית רואו שהוא לא מרגיש נוח עם הקהל ומפחד לאכזב אותו. עכשיו אין צופים – אז הלחץ נמוך יותר, ואפשר פשוט לשחק כאילו מדובר באימון. כאשר יחזרו האוהדים, הוא כבר עשוי להיות כוכב של ממש עם בטחון עצמי גבוה הרבה יותר. בגיל 20, הגיע הזמן שזה יקרה. במועדון אולי עדיין רואים בו בוגר אקדמיה, אבל סמית' רואו כבר בן 20, והוא צעיר רק בשבוע מארלינג הולאנד. אם הנורבגי מסוגל להצליח בגיל הזה, גם הפליימייקר החדש של התותחנים יכול לקחת ממנו דוגמא.
עכשיו, אחרי שלושה ניצחונות ליגה רצופים בכיכובו, בארסנל לא מתייסרים לקראת משחקים אלא מצפים להם בכיליון עיניים. הם יודעים שיש סיכוי טוב לראות כדורגל איכותי, והדרבי הקטן מול קריסטל פאלאס הערב (חמישי החל מ-21:50, שידור ישיר בספורט2) הוא הזדמנות נהדרת עבור הפליימייקר החדש להניע את הקבוצה האהובה שלו קדימה. מי יודע, אולי בברצלונה שוב עוקבים אחריו.
מה דעתך על הכתבה?