עונת חייו: כך הפך אילקאיי גונדואן למועמד רציני לתואר שחקן העונה

הנה לכם דירוג הכובשים המצטיינים בליגה האנגלית בניכוי פנדלים. בפסגה צועדים בגאווה יונג מין סון בעונה סנסציונית בטוטנהאם ודומיניק קלברט לווין, החלוץ המרכזי של אברטון, עם 13 כיבושים. מיד אחריהם, עם 12 שערים, מדורג פטריק באמפורד שמצא בלידס את מאמן חלומותיו בדמותו של מרסלו ביילסה. במקום הרביעי מוחמד סלאח, כוכב העל של ליברפול, עם 11 שערי שדה. ואז מגיעים, עם עשרה שערים, הארי קיין ואילקאיי גונדואן.

לו מישהו היה אומר בתחילת העונה כי הקשר האפרורי של מנצ'סטר סיטי ייהנה ממאזן זהה לסקורר האימתני של טוטנהאם, היו ממליצים לו להתאשפז. ואולם, האמת עולה על כל דמיון, והיא מפתיעה אפילו יותר. כי כדי להגיע למספרים המדוברים, נדרשו לסון, סלאח ובאמפורד 23 משחקים, לקיין 21 משחקים, לקלברט לווין 20 משחקים. גונדואן? הוא עשה את זה ב-18 הופעות בלבד, והתחיל להפציץ רק לפני חודשיים. מאז אמצע דצמבר יש לו 11 שערי פרמיירליג (כולל פנדל אחד). מאז תחילת שנת 2011, יש לו תשעה כאלה – וכאן הוא מדורג ראשון באירופה כולה. אפילו ליאו מסי ולואיס סוארס מאחוריו. הגרמני של סיטי הפך לכובש מדופלם עם אחוז ניצול הזדמנויות פנומנלי – והוא הרוח החיה מאחורי הדהירה חסרת המעצורים של התכולים לאליפות.

צפו בכתבה של שרון דוידוביץ'

כי הרי כאשר הרשית גונדואן בפעם הראשונה בליגה, בתיקו ביתי 1:1 תמוה מול ווסט ברומיץ', היתה מנצ'סטר סיטי אי שם במרכז הטבלה. מאז היא יודעת רק ניצחונות – 15 ברצף בכל המסגרות, 11 בליגה. בחודש האחרון היא ממשיכה במסע גם בלי הכוכב הגדול ביותר שלה, קווין דה בריינה. כאשר האדריכל הבלגי נפצע, קיוו היריבות לפגיעה משמעותית במערך של פפ גווארדיולה, אך זה לא קרה. נהפוך הוא – היעדרותו רק שידרגה עוד יותר את כושרו של גונדואן, והגרמני לוהט בגיל 30 יותר מאי פעם. בכל הקריירה שלו כבש גונדואן שלושה צמדים. במשחקים האחרונים יש לו שלושה צמדים.

ועוד איזה צמדים! שני הכיבושים לרשת ווסט ברומיץ' בניצחון 0:5 בשלהי ינואר היו שונים, אך מרהיבים באותה מידה. בקרב הענק מול ליברפול לפני שבוע וחצי, הוא בעט לשמיים פנדל, אך זה לא הפריע לו למצוא את הרשת פעמיים אחרי ההפסקה בדרך ל-1:4 מכונן שהעיף את האלופה של יורגן קלופ מהמאבק על הפסגה. ואז, בשבת, הוא הוכשל לפנדל (אותו בעט הפעם רודרי), ובמחצית השניה הכניע פעמיים גם את הוגו לוריס ב-0:3 המהפנט על טוטנהאם. המבצע האחרון היה המהנה מכולם. גונדואן עצר בנגיעה של חלוץ אדיר את הכדור הארוך ששלח לעברו השוער אדרסון, עשה צחוק מדווינסון סאנצ'ס שקרס על הדשא בזכות התרגיל המבריק, וגלגל פנימה בקלילות. גם קיין, סון וסלאח היו שמחים לכבוש שער כזה. גם מסי וסוארס.

צפו בצמד מול טוטנהאם

וכך הופך האיש שכלל לא דיברו עליו עד לפני חודשיים לא רק לשחקן החודש בינואר אלא גם למועמד רציני לתואר שחקן העונה כולה. דה בריינה היה אמור לקחת אותו בהליכה במקרה של אליפות של מנצ'סטר סיטי, וגם רובן דיאס – וירג'יל ואן דייק הפרטי של גווארדיולה – הוא אופציה, אבל עכשיו גונדואן מתעלה על שניהם. ג'יימי קראגר, מכיסאו כפרשן, אמר זאת נחרצות: "ההופעות של גונדואן מול ליברפול וטוטנהאם גורמות להניח שהוא שחקן העונה". ובקצב הנוכחי, הוא אף עשוי לשבור שיאים של כיבושים עבור קשר.

השיא האישי של דה בריינה נקבע אשתקד על 13 שערים – ואותו צפוי הגרמני לעבור בקרוב. השיא האישי של יאיא טורה, בעונה החלומית ב-2013/14, הציב רף של 20 שערים, ואפילו הוא נראה בר השגה. הבלם הצרפתי אמריק לאפורט הקביל את חברו לכוכב מחוף השנהב כבר בשלהי ינואר, והגרמני השיב אז בצניעות: "תודה על ההשוואה, אבל כולנו יודעים שהאיכויות של דוד יאיא לא ישוחזרו". טוב, מבחינת הסגנון הם באמת שחקנים שונים לחלוטין, אבל בכושר הנוכחי הדומיננטיות והתרומה של גונדואן לא פחותה מזו של טורה לפני שבע שנים.

אגב, לא כדאי להזכיר לגונדואן את עונת 2013/14 ההיא. הוא החמיץ כמעט את כולה בגלל פציעה קשה בגבו, ובשלב מסוים אפילו חשש שלא יוכל לחזור למגרשים כלל. בורוסיה דורטמונד שלחה אותו אז בחשאי למרפאה צבאית רוסית בחצי האי קרים כדי למצוא את הדרך להתגבר על הבעיות – ובסופו של דבר זה קרה, אבל שנה שלמה ירדה לטמיון, ואיתה גם ההשתתפות במונדיאל.

מי יודע לאן גונדואן היה מגיע ללא הדרמה הבריאותית הזו? כאשר היה המנוע והמוח במרכז המגרש של יורגן קלופ, השוו אותו לאנדרס אינייסטה, וברצלונה גיבשה תוכניות להחתימו. הוא גם אמור היה להוות בורג משמעותי בנבחרת של יואכים לב בברזיל, אך החלום הזה התפוגג. יתרה מזו – גם את יורו 2016 החמיץ גונדואן בגלל פציעה קשה נוספת – הפעם בברכו.

והיתה גם הפציעה השלישית – קרע ברצועות שעצר את הנסיקה המטאורית שלו בעונת הבכורה באנגליה. גווארדיולה ניצח בקרב אישי את קלופ כדי להביאו מדורטמונד למנצ'סטר תמורת 25 מיליון יורו בלבד בקיץ 2016, והפתיחה היתה מסחררת, כולל צמד לרשת בארסה בליגת האלופות, כדי להוכיח לבלאוגרנה עד כמה ההחלטה לזנוח את התוכנית להביאו היתה שגויה. המאמן נתן אז לגרמני חופש פעולה בתפקיד קדמי, סטייל אינייסטה – וגונדואן סיפק את הסחורה. אלא שאז הוא הלך לשולחן הניתוחים, ואחריה הפך לסוג של סותם חורים.

כי בקישור של דה בריינה, דויד סילבה ופרננדיניו היה קשה למצוא לו מקום – וכאשר המקום הזה נמצא, היה זה על חשבון הברזילאי. העונה, אחרי העזיבה של הספרדי הוותיק, ואז גם לאור הפציעה של הבלגי, המצב שונה. פפ טען כבר מזמן כי גונדואן מסוגל לשחק כמו "תשע מדומה", ונתן לו שוב – כמו ב-2016 – תפקיד חופשי יחסית, קרוב לרחבת היריב. הוא החל להתגנב לרחבות האלה, הכדורים החלו להיכנס פנימה, הביטחון העצמי התחזק – ועכשיו הוא כבר משחק כמו חלוץ. במקום לחפש את המסירה, הוא רוצה להיות במצב הבקעה בעצמו. נגד ליברפול וטוטנהאם, אפשר היה לראות זאת בבירור. דווקא אחרי יום הולדת 30, מצא גונדואן תחביב חדש. הוא אוהב להבקיע.

וכך, בעוד דה בריינה עשוי לחזור לדשא הערב (רביעי החל מ-21:50, שידור ישיר בספורט2) מול אברטון, האוהדים דווקא מודאגים שגונדואן יחסר מסיבות רפואיות. "זו מתיחה קלה, אנחנו נותנים לו מנוחה ליתר בטחון. אם היה מדובר בגמר, הוא היה משחק" הרגיע פפ. אבל האם הזהירות הזו תעלה למובילה באובדן נקודות?