נובמבר 2016. ברק בכר אפילו לא ניסה להסתיר את החיוך כשנכנס לחדר התקשורת בטרנר דקות אחרי ה-2:3 של הפועל באר שבע על אינטר. "בטח כבר עשיתם את החישובים ואתם יודעים יותר טוב ממני מה אנחנו צריכים כדי לעלות לשלב הבא", אמר והנוכחים ענו במקהלה: "תיקו עם שערים". בדקות הבאות, בכר דיבר על אופי, על החוויה, אבל הקפיד גם לשחרר מדי פעם אמירות על המשחק הבא בכפר סבא. "עצם זה שהגענו לזה שאנחנו משחק אחד מעלייה בבית כזה קשה זה הישג יפה", הוא אמר. בעצם, שידר את האמירה הכל כך ישראלית שעם כל הכבוד לאירופה, הליגה לא פחות חשובה.
צפו במסע של מכבי ת"א
הפועל באר שבע אכן השיגה תיקו עם שערים בסאות'המפטון, עלתה לשלב 32 האחרונות בליגה האירופית ונכנעה בהפסד כפול לבשיקטאש החזקה. הערב (חמישי, 21:55, שידור ישיר בספורט1), ארבע שנים אחרי, מכבי תל אביב תהיה הקבוצה הישראלית הראשונה ששבה מאז למעמד. היריבה, שחטאר דונייצק, כנראה חזקה יותר מבשיקטאש ב-2017. הדחה בוודאי לא תהווה הפתעה או תמעיט מעצם ההישג. מכבי ת"א עשתה קמפיין מרשים ועדיין קשה שלא להשתחרר מהתחושה שהיא הגיעה לתקרת הזכוכית של הישראליות באירופה, וגם עבורה, הליגה חשובה יותר. בעונה הבאה, רק האלופה הישראלית תוכל להגיע לליגה האירופית, בעוד יתר הנציגות יסתפקו בקונפרנס ליג החדשה. האם הגיע הזמן להגדיר מטרות מחדש?
הנסיגה בהישגי הקבוצות הישראליות
14 שנה עברו מאז שנציגה ישראלית העפילה לשמינית הגמר במפעל אירופי. בעונת 2006/07, מכבי חיפה עברה את שלב הבתים בגביע אופ"א, הדיחה את צסק"א מוסקבה בשלב 32 האחרונות (0:1 בסיכום שני המשחקים) ונכנעה 4:0 לאספניול בשמינית הגמר. בליגה, זה היה סיפור אחר. הירוקים, אחרי שלוש אליפויות רצופות, קרסו בשלב מוקדם מול קבוצת המיליונים של בית"ר ירושלים וסיימו רק במקום החמישי. כלומר, היה להם זמן לשים את הפוקוס רק על אירופה.
היו עוד שלושה מקרים בהם קבוצה ישראלית הגיעה ל-16 אחרונות במפעל אירופי: מכבי חיפה בגביע אירופה למחזיקות בעונת 1993/94 ו-1998/99, וכמובן המסע המופלא של הפועל תל אביב עם דרור קשטן בגביע אופ"א בעונת 2001/2. היום, בשלב 32 האחרונות במפעל המשני, תרשום מכבי ת"א את ההופעה השישית של נציגה ישראלית והשלישית מאז הקמת הליגה האירופית בעונת 2009/10. בסך הכל, שלוש העפלות מ-14 ניסיונות.
אפשר בקלות לראות את הנסיגה בהישגים. איך אנחנו בהשוואה למדינות כדורגל ברמתנו? לקבוצות שלנו היו יותר נציגות בשלב הבתים מדנמרק, קפריסין, סקוטלנד, נורבגיה, קרואטיה, בולגריה, פולין, סרביה ושבדיה. מכל הרשימה הזאת, רק קפריסין וקרואטיה שלחו בפרק הזמן הזה פחות נציגות מאיתנו לשלב הנוקאאוט. לרומניה, למשל, היו שלוש נציגות שונות בשלב הנוקאאוט בחמש העונות האחרונות.
בגדול, הנתונים הללו די משקפים את המיקום הריאלי שלנו ביבשת בכל הקשור לכדורגל קבוצות. יש נסיבות אובייקטיביות מקלות כמו מגבלת זרים והקושי להביא לכאן זרים ברמה ששיחקו בישראל לפני למעלה מעשור. במפעלים האירופיים, חוסר הצלחה גורר חוסר הצלחה ומקשה עלייך בהמשך. כדי ליהנות מהגרלות קלות יותר לאורך זמן, צריך לרשום הישגים שנה אחרי שנה. זה לא קרה באופן רציף לשום קבוצה ישראלית. כולן מצאו את עצמן בשלב כזה או אחר אומרות שהליגה חשובה יותר.
שינוי הגישה של מכבי ת"א
מכבי ת"א חשבה הקיץ הפוך. לא מן הנמנע שההחלטה לשים דגש על העפלה לשלב הבתים הגיעה מלמעלה תוך מתן דגש על ענייני הפייר-פליי. "לקבוצות ישראליות קשה להתמודד עם הקבוצות באירופה בשל הגודל של המדינה וההבדלים בתקציבים", אמר לאחרונה מיץ' גולדהאר בראיון עם אנדי רם. "זה מעגל אכזרי שבו אתה צריך להתאים את התקציב שלך אם אתה לא מכניס כסף מאירופה ואז שוב קשה להצליח". מכבי ת"א הלכה בקיץ במודע על מאמן על רקורד מוכח של העפלה עם קבוצות לשלב הבתים. זה עבד באירופה, אבל גיאורגיוס דוניס שילם במשרתו על היכולת והתוצאות בליגה.
לדוניס קרה בת"א מה שקרה לו פעמיים באפואל ניקוסיה. ההצלחה האירופית התבטלה מול מה שקרה בזרה המקומית. "מכבי תל אביב היא האלופה בשנתיים האחרונות והיא צריכה להגן על התואר הזה. הליגה בישראל היא בעדיפות גבוהה יותר מבחינתי כרגע", אמר לאחר ה-4:0 מול ויאריאל כשהסביר מדוע העלה הרכב משני. "העדפתי לחלק את הכוחות ולתת לשחקנים מנוחה כדי שיגיעו יותר רעננים למשחק בליגה בישראל כי אנחנו צריכים לצמצם את הפער שנפתח ולהדביק את הנקודות שאיבדנו".
הקמפיין האירופי תחת דוניס סידר לצהובים הכנסה של קרוב ל-50 מיליון שקל ולפחות ארבע נקודות דירוג יותר לקראת העונה הבאה. זה אומר שאם מכבי ת"א תהיה אלופה, יש סבירות גבוהה שתהיה מדורגת עד הפלייאוף (מה שלמען ההגינות קרה גם העונה לאור הדחות של קבוצות עם דירוג גבוה יותר). אם לא, זה יכול להספיק לה להיות מדורגת בשלושת סיבובי המוקדמות של הקונפרנס ליג החדשה כולל הפלייאוף. דוניס ייזכר פה לעד כמאמן כושל, למרות שסידר לצהובים את הניקוד לחמש שנים.
כל הפקטורים הללו לא מעניינים את האוהד הממוצע. מה לעשות, אף אוהד כדורגל לא קונה מנוי בזכות המאזן התקציבי של הקבוצה שלו או הניקוד שלה באירופה. המציאות היא שכמעט כל אוהד מכבי ת"א היה מוותר על ההעפלה לצמד המשחקים מול שחטאר בשביל ההבטחה שהאליפות תישאר צהובה. במילים אחרות, בישראל, הצלחה באירופה לעולם לא תהיה אליבי לאכזבה בליגה. ההפך הוא נכון. הצלחה בליגה היא בהכרח תרופה לכישלון אירופי.
עידן חדש – הקונפרנס ליג
המפעלים האירופיים הפכו בשנים האחרונות לתיק עבור הקבוצות הישראליות. הן לא מוותרות מראש כמובן. כולן מגיעות לקיץ חמושות בקלישאות ופנטזיות על מסע קסום, אבל אולי חלקן מרגישות שהסיכוי הקלוש להצלחה לא שווה את תופעות הלוואי. הטיסות הארוכות, השחיקה המוקדמת, העייפות והכל בשביל מה? כסף גדול וניקוד זה אחלה, אבל יש גם תבוסות ועוד עומס ועוד שחיקה. לא כל מועדון ערוך להתמודד עם עונה כזאת ולהישאר תחרותי. לעמוד בירידות המתח בין סן סירו לי"א.
במאה הנוכחית, רק שלוש קבוצות שגררו מסע אירופי עד פברואר-מרץ גם זכו באליפות ורק אחת עשתה את זה בעונה בה היה מאבק אליפות של ממש: הפועל תל אביב של אלי גוטמן בעונת 2009/10. לא נעים להגיד את זה, אבל בהחלט אפשר לומר שגם לגישה יש חלק בנסיגה של הכדורגל הישראלי בזירת כדורגל הקבוצות. הבעיה נעוצה בעצם השאלה: מה עדיף. אותם ציטוטים שחוזרים על עצמם מפי כל מאמן: ההגדרה מה יותר חשוב. בעולם מושלם, שאלת סדר העדיפויות לא אמורה להישאל. במציאות הישראלית, התשובה מה עדיף ברורה.
כדי לעשות את קפיצת המדרגה קדימה בכדורגל הקבוצות, מכבי ת"א צריכה לשים לעצמה למטרה להעפיל לפחות לשלב בתים כלשהו מדי קיץ. לשים כמטרה, זה יותר מהצהרות. זה לעשות מה שעשתה מכבי ת"א הקיץ – להסתער על המוקדמות. זה מצריך מוכנות גבוהה של סגל בשלב מוקדם של הקיץ וקבלת החלטות מהירה. זה מצריך גם לרצות לפרוץ את תקרת הזכוכית. יש במכבי ת"א מערכת מקצועית שעובדת על אוטומט ומאגר שחקנים עצום שמאפשר העמדת סגל בשלב מוקדם של הקיץ גם אם חלקו מורכב ממושאלים חוזרים וצעירים. זה נכון גם לגבי מכבי חיפה עם סייג אחד. בשנים הרעות, הירוקים איבדו את כל הניקוד ויצטרכו מסע קסום כדי להרוויח אותו מחדש. כך או כך, השתיים הללו צריכות להוביל את הכדורגל הישראלי שנכנס לעידן הקונפרנס ליג.
כן, לליגה האירופית נוכל בעתיד הקרוב להגיע רק אם האלופה שלנו תודח ממוקדמות ליגת האלופות מהסיבוב השני ואילך. המפעל החדש, השלישי בטיבו, יהיה הבית החדש של הנציגות שלנו. שלא תחשבו לרגע שמחכה שם טיול, אגב. שלב המוקדמות יכיל את הקבוצות מהמקום השישי באנגליה, ספרד, איטליה וגרמניה – סתם בשביל הצחוקים, כרגע מדובר בליברפול, ויאריאל, אטאלנטה ודורטמונד. יהיו שם קבוצות דרג שני בצרפת, פורטוגל, בלגיה והולנד, את המקום השלישי בטורקיה ועוד. קמפיין המוקדמות, לפחות בשלבים המאוחרים שלו, יהיה קשה לפחות כמו שהיה עד היום. בלי מסורת, ניקוד וכסף, זה פשוט יהיה בלתי אפשרי.
מה דעתך על הכתבה?