כשהן רחוקות כל כך ממאבק האליפות הפרטי בין מכבי חיפה למכבי ת"א, קבוצות מסוגלות להתחפש למה שהן מיועדת מלכתחילה: קבוצות כדורגל. תצוגת הכדורגל של הפועל ב"ש ובית"ר ירושלים אתמול היתה חריגה בסטנדרטים שלהן, שכן הלחץ שמופעל שם מהמערכת הפנימית ומהקהל כזה גדול שהן בדרך כלל משחקות טקטי להחריד ואת הכישרון שיש בהן למכביר מקבלים מהן במנות מאוד קטנות. לא פלא שאנחנו מתפעלים עד כה מהעונה של מ.ס.אשדוד ומכבי פ"ת יותר מאשר ב"ש ובית"ר, כי הן יודעות שהן לא תרדנה וגם לא תיקחנה אליפות, ומשחקות בהתאם: חופשי, משוחרר, עם הרבה ילדים רעבים.
יכול להיות שזה מה שצריכות הפועל ב"ש ובית"ר ירושלים להכניס לדיסקט: לא צריך בכוח, אפשר גם ליהנות מעונה בלי מטרות שהן מלכתחילה בלתי ניתנות להשגה. משה חוגג מחפש שותפים במדינה מפוקפקת כמו איחוד האמירויות, אלונה ברקת חוזרת מכפור מקפיא, אלה לא הסטנדרטים הכלכליים של מיטש גולדהאר ויענק'לה שחר, עם כל הכבוד לשלוש האליפויות של ב"ש ולאליפויות של בית"ר שהושגו בעידן גאידמק. אתן לא שם, זה לא בשבילכן, אל תוליכו את עצמכן שולל, תפתחו את הכדורגל שלכן, תפזלו לאירופה, נסו לקחת גביע (חמישה משחקי נוק אאוט, לא 36 משחקי ליגה) ותרגיעו. כי כשאתן בלי לחץ, אתן יכולות לשחק כדורגל יפה לעין.
"זו קבוצה של יוסי אבוקסיס"
יכול להיות שבית"ר צריכה להרגיש פספוס אחרי הטעות של ניקו אולסק שהולידה את השער של רותם חטואל, אבל להפועל ב"ש הגיע לנצח את המשחק הזה, לא רק לחלץ תיקו. בבית"ר בטח שפשפו עיניים כשראו קבוצה של רוני לוי משחקת ככה, אבל גם רוני לוי יודה שהפוטנציאל הגיע בילד אין וכמאמר אלי גוטמן "זו קבוצה של יוסי אבוקסיס". רוני לוי עשה עם הפוטנציאל הזה דברים אחרים ממה שעשה אבוקסיס, דברים שראינו באירופה, ואפשר היה לראות גם אתמול. בלי ז'וסוואה זה לא היה קורה אבל גם בלי חופש הפעולה שקיבל שגיב יחזקאל, הרעננות של תומר יוספי וגם הקרדיט שקיבל דויד קלטינס. גם עם הרבה חיסורים בסגל, היה אפשר לקבל מהפועל ב"ש המון.
ועדיין, למרות החיסרון של אור דדיה, נשאלת השאלה מדוע חאתם אלחמיד נשלח לאגף הימני של ההגנה. אלחמיד אוהב לגעת בכדור יותר מדי יחסית למגן, והוא מצטרף די רע להתקפה. גם אם מדובר באילוץ, זה חאתם אלחמיד, שיש לו כישורים טכניים גדולים יותר מלואי טאהא, מצרך חשוב בהגנה שצריכה להניע כדור ולצאת למשחק מעבר. לא בטוח שירדן שועה היה מפרפר את אלחמיד כמו שפירפר את טאהא בדרך לשער הנפלא שלו.
פעם שאלתי את ג'ק מנסל, מאמנה לשעבר של נבחרת ישראל, מדוע העדיף לשחק עם אבי כהן בקישור ולא בהגנה, שם הפך לסמל מסחרי, והוא ענה: "עד שיש לי שחקן מליברפול בסגל, למה שאבזבז אותו על עמדת בלם?" למרות שגם מגן ימני זה תפקיד שאלחמיד מנוסה בו, עדיף שיהיה בלם, זה ייתן עוד קצת שקט ליד מיגל ויטור.
הבמה של שועה ויחזקאל
אי אפשר היה לפספס את הנוכחות של ירדן שועה ושגיב יחזקאל, בדיוק שני הכישרונות שעליהם יש תווית אזהרה של "שנויים במחלוקת". המאמנים שלהם נותנים להם כזה קרדיט שאנחנו רואים את מימוש הפוטנציאל ביג טיים. יחזקאל עשה אתמול פנדל ובישל גול וגם יכול היה לכבוש בעצמו באחד על אחד עם איתמר ניצן; שועה עשה גול של חלוץ גדול, בסטנדרט אחר.
את הסיפור של שועה אתם מכירים. ילד בן 21 שבית"ר ירושלים זה המועדון השלישי בקריירה שלו. אתמול הוא הגיע ל-20 שערי ליגה, זה הרבה לגילו. הוא יגיע ל-100 אם יישאר בישראל וימשיך להיות תחת מאמנים סובלניים כמו סלובו וברדה ולא קפוצי תחת כמו מרקו בלבול.
הפועל ב"ש היא הקבוצה השישית בקריירה של יחזקאל, 25, ואם לא יהיה מאמן ובעלים שיקבע אותו למועדון אחד, הוא ישבור את השיאים של עופר שטרית, אסי טובי ובוני גינצבורג בהחלפת קבוצות. אבל כשהוא מקבל את החופש ליצור, מדובר בשחקן עצום, עם מהירות ותחכום וקבלת החלטות גרועה שכנראה לא תשתפר עוד.
צריך להיות שמחים שמאמנים בכירים בכדורגל הישראלי נותנים להם במה למרות שבישראל מאמנים אוהבים סדר, משמעת טקטית, והנעת כדור מסודרת וסבלנית. יכול להיות שזה כפוף למה שנכתב למעלה, שהדרור הזה הוא נגזרת של איבוד שאיפות. למרות שיש עשרות אלפי אוהדים שיחלקו עלי, מהות הכדורגל היא קודם כל הנאה ממשחק ואחר כך השגת תארים.
בסוף החודש תחל נבחרת ישראל את מוקדמות המונדיאל. עם כל הכבוד לשוער של הקבוצה הסקוטית שנמצאת 30 נקודות מאליפות או לשוער השני של הירנביין, איתמר ניצן הוא שוער נוכח. זו לא רק הטכניקה העילאית בעצירת הפנדל של ז'וסוואה (אגב, ניצן לא עמד על הקו, פאשלה של VAR), אלא בעיקר הטכניקה בעצירת האחד על אחד מול יחזקאל. נכון, הוא בן 33, אבל זה לא שיש שוער צעיר וכשרוני שמתדפק על השער. כולם בני 30 פלוס, אפילו בוריס קליימן. הר רוטנשטיינר, טים שף, הנה שוער למוקדמות.
צפו בפנדל
הטבלה לא משקרת
לצד הקבוצה המנצחת שבנה פטריק ואן לוון במכבי ת"א, צריך להעריך את מה שעשתה מכבי חיפה מאז המשברון שלה: ארבעה ניצחונות רצופים, עם הרבה שערים, ובלי ניקיטה רוקאביצה. אם מכבי חיפה תמשיך לשמור על גרף הטיפוס הזה, היא תגיע למשחק העונה מול מכבי ת"א, בפתיחת הפלייאוף, גם במקום הראשון, גם ביתית, וגם בהפרש נקודות גדול יותר. בפעם המי יודע כמה צריך לומר: מכבי חיפה טובה העונה ממכבי ת"א, הטבלה לא משקרת. ובשבועות האחרונים, לצד החיסורים הרבים, מגלה מכבי חיפה שיש לה עומק בסגל, לפחות כמו זה של מכבי ת"א.
מה דעתך על הכתבה?