ימי השיא עם הפועל פ"ת והפרידה הכואבת: לאן נעלם שי הס?

שי הס היה מהשוערים הבולטים בכדורגל הישראלי בשנות ה-90, כיכב במשך כמעט עשור בהפועל פתח תקווה, השהייתה אז קבוצת צמרת לכל דבר ועניין, ואת מקומו בהרכב תפס דווקא לאחר שלמלאבס עבר איציק קורנפיין, שבמהרה איבד את חולצת ההרכב לשוער המשנה.

בחודש ינואר האחרון חגג שי הס את יום הולדתו ה-48 ובשיחה מיוחדת לספורט1 הוא מספר לאן הוא נעלם, על עיסוקיו בימים אלו וכמובן נזכר בערגה בימי השיא שלו בכדורגל הישראלי במהלך שנות התשעים.

"לאחי מאיר יש חברת נדל"ן ואני שם כבר 16 שנה, עוד בשלהי הקריירה שלי בהפועל רמת גן התחלתי", מספר שי הס על היום שאחרי הכדורגל, "המשרד הראשי הוא בישוב אורנית ואנו עוסקים בנושאי תמ"א, מכירות פרויקטים, שיווק ומסחר מגורים. הפעילות היא בפתח תקווה, ראש העין, שערי התקווה ומקומות נוספים".

אבל לא זנחת לגמרי את הכדורגל
"זה ברור. כבר ארבע שנים אני מועסק במכבי תל אביב במחלקת הנוער צפון, במתחם האוניברסיטה ברמת אביב. בתפקיד נמצאים בין השאר גם שורה אובארוב, ישראל עיני, גיא נחשון ועוד. יש למכבי ת"א שוערים צעירים רבים שיכולים להיות העתיד שלה".    

גדלת כילד ברחוב גד מכנס בפתח תקווה, אבל לא שם התחלת לשחק כדורגל
"בגיל 8 צעדתי ברגל לאימונים במחלקת הנוער של הפועל מחנה יהודה המיתולוגית, שם התחברתי לעמדה בין הקורות"      

ואיך אברם גרנט ואייל לחמן מתחברים לקריירה שלך?
"גרנט היה מאמן קבוצת נערים בהפועל פתח תקווה ולחמן שימש כעוזרו. הם החליטו להקים קבוצת כישרונות של ילידי 1973 והם בחרו אותי ואת ניר טרבס להיות חלק מדור העתיד. עברתי את כל השלבים עד הנוער, אבל היה לנו שוער מוכשר מאוד בשם צחי בוליקן ממשפחת כדורגלנים והוא היה השוער הראשון. אותי העבירו בסוף לנוער של הפועל קריית אונו"

המעבר לקריית אונו תרם?
"המאמן בקריית אונו היה שוער העבר צבי גוזמן, שהפך אותי לשוער הראשון וקידם אותי מקצועית. חזרתי משם לפ"ת וגדעון מרקוס נתן לי את אפודת השוער עד שעליתי בהמשך לבוגרים".

יש שוערים שאתה יכול להודות שניסית ללמוד מהם?
"בוני גינצבורג ריתק אותי בצעירותי. כשהתבגרתי ההשראה והלמידה הייתה מהשוער ההולנדי אדווין ואן דר סאר. לקחתי מהם סל מלא לקריירה שלי".

ומי השפיע עלייך יותר מכל?
"אבא שלי, ישראל. הוא היה מנהל במשרד כוח אדם של חברת הארגז בתל אביב. הוא היה יוצא לעבודה בשעה 05:00 לפנות בוקר ומשם הגיע לכל אימון ומשחק שלי. הוא לא התערב, לא פנה מעולם אל המאמנים שלי, רק היה מאושר לצפות בי. כששיחקתי בבוגרים של פתח תקווה ובנבחרת האולימפית, לא היה אדם מאושר יותר בעולם מאבא שלי. בכול משחק, בכול מגרש בו שיחקתי, תמיד ראיתי אותו ניצב ביציע צדדי מאושר עד קצה העולם לראות אותי מזנק בין הקורות. זה נתן לי אמונה וכוח. אבא הלך לעולמו בגיל 64 לאחר מחלה ואני הייתי בן 25, זו הייתה טרגדיה גדולה. הוא הלך לעולמו יומיים לפני החתונה שלי ובמקום חתונה הייתה לוויה. רק אחרי חודש עשינו חופשה וארוחת ערב ללא מוסיקה".

כאמור, קורנפיין הגיע להפועל פ"ת ב-1993 מהפועל רמת גן, אולם פתח את העונה בצורה רעה ואפשר להס לתפוס את מקומו – מקום שהס שמר עליו בבטחה במשך שנים, עד סיום דרכו בקבוצת נעוריו ב-1999, אז עבר לבני יהודה, המשיך למכבי הרצליה, שיחק גם בהפועל חיפה, מ.ס. אשדוד, הפועל אשקלון ופרש בהפועל רמת גן.

הפריצה הגיעה ב-1992, אחרי שיאן פיברניק החליף את זאביק זלצר שזכה בגביע
היינו שלושה שערים, רפי כהן, שחר ילין ואנוכי. ילין עזב ותחת היו"ר גברי לוי שיחקתי כי רפי כהן נפצע בשרירי הבטן. היו לי משחקים לא רעים כשוער צעיר והיו הרבה התפתחויות. מכבי חיפה החלה אז לשאוב אליה שחקנים מהפועל פ"ת – אחרי אלון חזן, הם קנו גם את השוער רפי כהן ובמועדון חשבו שאני עדיין צעיר וצירפו את איציק קורנפיין".

ספר על התחושות כשקורנפיין הגיע
"הוא שיחק מספר משחקים בודדים ואני חזרתי אל בין הקורות. זה נמשך שבע שנים. היינו חבורה של צעירים כמו ואליד באדיר, אלון מאיה, אלי אברבאנל, יניב חרמש, אופיר קורל, דני ניראון ואחרים. זכינו לשחק עם אגדות כמו בני קוזשווילי, אלי מחפוד, גילי סאבו ואיתן בודניוק. ראיתי רק את טובת הפועל פ"ת, לפני זו של עצמי. היום אין דברים כאלה בכדורגל הישראלי".

השיא שלכם יחד היה בעצם ההגעה לאירופה?
"עונת 1996/97 הייתה אחת הגדולות של המועדון. המאמן היה ניר לוין ואז גם המצאנו את 'ריקוד המכונה', חגיגה שמהר מאוד הפכה למודל לחיקוי. את האליפות הפסדנו לבית"ר ירושלים של אלי אוחנה, פישונט, שאלוי ורונן חרזי, אבל היינו אז קבוצה אדירה. לוין ומחפוד על הקווים, רן גולדינג על הכושר וישראל עיני מאמן השוערים הנפלא. בגביע אופ"א עברנו את פלורה טאלין, ויילה מדנמרק ונעצרנו אצל ראפיד וינה אחרי תיקו בבית והפסד 1:0 באוסטריה, במשחק מהגדולים בקריירה שלי. זו הייתה חוויה בלתי נשכחת".

אמרת רגע בלתי נשכח, אז ספר על שער או אירוע שלא תשכח
"נאבקנו נגד הפועל באר שבע של אלי גוטמן, ג'ובאני רוסו וסיאד חלילוביץ' על המקום השני בטבלה. שיחקנו בווסרמיל והובלנו 0:1 בדקה ה-92. גדי חזות, המגן של ב"ש, נפצע אז ושכב מחוץ לקווים והם קיבלו בעיטה חופשית אחרונה במשחק. חזות חזר, בעט כדור שפגע בקוזושווילי, שינה כיוון ונכנס. זה היה 1:1 קורע, אז הבנתי את האמירה 'זה לא נגמר עד שזה נגמר'.

גם את הימים האחרונים שלך בהפועל פ"ת בוודאי תנצור
"ראשי הקבוצה קראו לי לחתום על חוזה חדש, נפגשנו וחתמתי לשלוש שנים. זה היה שבוע לפני פתיחת העונה ואז קיבלתי בומבה ישר ללב. ראובן עטר, חברי הטוב ששיחק איתי בפ"ת, סיפר לי בטלפון שהחליטו להחזיר את רפי כהן ממכבי תל אביב. הייתי בהלם וזה נמשך יום אחרי, אז הודיעו לי שאין לי חוזה – אמרו לי שמעולם לא חתמתי על חוזה חדש לשלוש שנים. הפועל פ"ת העלימה את החוזה שחתמתי עליו ולי לא היה העתק בשל נאיביות ואמונה במועדון. עשו ממני צחוק".

איך מגיבים לסיפור כזה? ועוד מהמועדון בו גדלת
"זה היה רגע המפנה בקריירה שלי, משם רק הלכתי אחורה. זה צילק אותי, לא האמנתי שיש דברים כאלה בעולם. חתמנו שבוע קודם לכן ואמרו לי 'מזל וברכה', איך הם התנהגו ככה?".

נעבור לזיכרונות שמחים יותר. ה-11 הכי טובים ששיחקת איתם?
"רפי כהן, בני קוזושווילי, ואליד באדיר, גאבור מרטון, אדורם קייסי, כאמלו מישיש, מנור חסן, אלי אברבאנל, אופיר קופל, מוטי קקון וניר לוין".

כאמור, הפועל פתח תקווה השתחררה משי הס בדרך לא דרך כפי שהוא מספר, אבל זו לא הייתה הבעיה היחידה. הס אמנם חתם בבני יהודה של גיורא שפיגל, שהצליחה לצרפו יום לפני סיום חלון ההעברות, אבל מתברר שזה עלה לו ביוקר.

גם לבני יהודה לא מיהרו לשחרר אותך, שלא נדבר על מכבי ת"א
"כשבני יהודה פנתה, לא קיבלתי שחרור בחינם והייתי צריך לשלם עבור ההשאלה, כל התחנונים שלי לקבל שחרור בחינם לא עזרו וקיבלתי עוד מכה כואבת. במכבי ת"א, כמה שנים קודם לכן, אברהם גרנט רצה אותי ופ"ת דרשה סכומים גבוהים גם עבור מכירה וגם עבור השאלה. בסוף גרנט הביא את לירן שטראובר מהפועל ירושלים ותראה איזו קריירה הוא עשה במכבי ת"א".

אבל זכית לשחק תחת גיורא שפיגל
"זו הייתה עונה קשה עם גיורא, שהביא לצדו את שייע פייגנבוים. חמישה מחזורים לסיום העונה, אשתי הייתה בחדר לידה והיה חשוב לה שאהיה לצדה. זה נמשך שלושה ימים ובהם הפסדתי אימונים, המאמנים לא אהבו את זה והחלט שיניב והבה יהיה השוער הראשון. הוא הוכיח את עצמו במחזור האחרון ובני יהודה נשארה בליגה".

אחרי בני יהודה נדד הס למכבי הרצליה ומשם להפועל חיפה תחת המאמן גיא לוי. "זה היה מעבר עם תקוות, הגעתי לעמדה שעזב אז דודו אוואט. היה כייף לנסוע עם מאמן הכושר יענקל'ה פלג לאימונים במתחם סיטרין ליד עתלית. אבל בהמשך קרה המקרה העצוב של מותו של רובי שפירא. ההמשך היה בלאגן גדול, עזבתי לחצי עונה למועדון ספורט אשדוד. משם לעונה טובה מאוד בהפועל אשקלון תחת המאמן מנשה עלוואה".

הסיום בהפועל ר"ג היה מתוק לפחות?
"שיחקתי שם חמש שנים תחת הבעלים ארקין וירון קורס והמאמן אלי כהן החיפאי. שיחקנו בגביע אופ"א אחרי הזכייה בגביע וגם עלינו לליגת העל. ב-2007, בגיל 35, החלטתי לפרוש".

גם שם היה סיפור עצוב נוסף שנוגע להפועל פתח תקווה
"וואו. היה משחק העלייה של הפועל רמת גן לליגת העל נגד הפועל פתח תקווה, שאירחה את המשחק. ביוזמה של אפי צפריר, הוחלט שהפועל פתח תקווה תעניק לי גביע הוקרה ופרידה. התקשרו מהמועדון ושאלו כמה אנשים אני מבקש להביא לאירוע המרגש, אז ביקשתי ארבעה כרטיסים, כולל אמא שלי. שעה וחצי לפני המשחק הם התקשרו והודיעו שהטקס מבוטל. הפועל פתח תקווה שוב עשו צחוק ממני ומהמשפחה שלי, נפגעתי בעיקר בשל אמא שלי".

אתה משאיר פתח לדף חדש עם הפועל פ"ת?
"אם תהיה יוזמה מצדם, אז כן. הדלת של הפועל פתח תקווה עדיין פתוחה אצלי".

ואם חזרנו להפועל פ"ת, אז לסיום ביקשת גם לספר על ניסים קלדרון
"נכון. ניסים הוא עד היום האיש שהפועל פתח תקווה זורמת בדמו, בלבו ובנפשו. הוא חיבר את השחקנים הצעירים שזכו בשש אליפויות ומהן חמש ברציפות. שמענו בשקיקה את הסיפורים שלו על השוערים יעקב ואיציק ויסוקר, נחום סטלמך, בועז קופמן, זכריה רצאבי, שלמה נהרי ושאר אגדות שכולנו רצינות להיות כמותם".