סיבוב ניצחון: בקצב הזה, מכבי ת"א תתחיל לשעמם אותנו

1. מכירים את הקלישאה החבוטה "מהמשחק הזה ניקח רק את התוצאה"? אז מהמשחק אתמול (שני) בבלומפילד אנחנו לוקחים כל כך הרבה דברים חוץ מהתוצאה שהציבה את מכבי ת"א לראשונה מאז סיום העונה שעברה במקום הראשון. מכבי ת"א הפכה משחק למסקנה. בדרך, בביצוע, בתוצאה, בקביעת העובדה ובהשלכות. מכבי ת"א לא נראתה אתמול כמו אלופה שמגנה על תוארה, וגם לא כאלופה, היא נראתה כמו קבוצה לא מפה. זו לא הייתה רק תוצאה מרשימה ומקום ראשון בטבלה, זו הייתה הצהרה.

וכמה שזה סמלי ששעון המחזורים עשה הקפה אחת – מאז התיקו 0:0 של מכבי ת"א בטדי ששלח את גיורגיוס דוניס הביתה – ומכבי ת"א סיימה סיבוב שבו רק בני יהודה לא נכנעה לה ורק בני יהודה לא ספגה ממנה. 12 ניצחונות ב-13 משחקים עם פטריק ואן לוון, הפרש שערים 5-26 ובשלושת המחזורים האחרונים 2-9, כאילו כדי להדגיש שבדרך למקום הראשון מכבי לא מתעייפת או מורידה קצב, היא רק מגבירה אותו.

צפו ב-1:4 של מכבי ת"א על בית"ר ירושלים

לא מספיק שמכבי ת"א מכאיבה למכבי חיפה בלקיחת המקום בו אחזה מאז המחזור התשיעי, היא משחקת בתנאים שלה. אם לחיפה חסרים רוקאביציה וחזיזה ושרי ודוניו נושרים במשחק ההפסד האחרון, אז מכבי ת"א מנצחת את בית"ר ירושלים 1:4 בלי פשיץ', בלי טל בן חיים, בלי יונתן כהן ובלי דן גלזר, עם שכטר הקשיש וגררו העולל. והיא עושה את זה באותה דרך: בחריצות, במשמעת טקטית עילאית, בשמירה מוקפדת על עקרונות המשחק שלה ובחדוות משחק ששמורה לקבוצות אטרקטיביות. העברית קמצנית מדי ואולי למודת סבל כל כך כדי לתאר מצבים כאלה, אז נכתוב באנגלית: It's too good to be true.

2. מכבי ת"א משחקת באותה דרך – וגם תשחק באותה דרך – כל זמן שפטריק ואן לוון יהיה שם. היא רק משנה את השימוש בדרך (מערך וסגנון) לפי היריבות. היא משחקת 3-3-4 כמעט כמו בשנות ה-70, עם שני קיצונים, שאחד חותך לקו ואחד חותך לאמצע. עם שלושה רוצחים בטבור המגרש, שמתנפלים אחד על אחד על השחקנים שהם מופקדים עליהם. בשבועות האחרונים, מאז התפתחה דלקת בשרירי הבטן של דן גלזר, עושה את התפקיד שרן ייני. הוא עשה את התפקיד הזה ביורו הצעירות ב-2007 והוא עושה את זה היום באותה קלילות, גם 14 שנים אחרי. דור פרץ מכסה שטחי מגרש עצומים ואייל גולסה נותן את הליטוש. עכשיו תוסיפו שלושה שחקני הגנה זרים, שני שחקני כנף מהירים, זריזים, וחכמים וזה יותר מדי עבור קבוצות ישראליות.

אם לא יקום המוח שינסה לא להתמודד עם מכונת כריית המנהרות המפחידה הזו, אלא למצוא דרך לעקוף אותה, מכבי ת"א תמשיך לנצח ותתחיל לשעמם אותנו מהר מאוד. המאמנים הפסבדו מתוחכמים של ימינו – עם קווי ההגנה, השליש האחרון וההגנה הגבוהה שלהם – שלעגו לשיטה המיושנת של ואן לוון, צריכים להבין שלפעמים הדרך הפשוטה היא זו שמנצחת את כל המתוחכמות. מכבי ת"א היא כמו מכונת כביסה של 'זוהר'. סוס עבודה שעושה לפעמים רעש של קומפרסור, אבל לא מפסיקה לעבוד לעולם.

3. כמה סמלי שהקבוצה שמכבי ת"א דרכה עליה אתמול היא בית"ר ירושלים. לאורך ההיסטוריה, פה ושם, דורכת מכבי על בית"ר כמו שדורכים על מקק. בהתחלה שומעים את פיצוץ הריאות ושבירת הכנפיים ואז מוסיפים חצי סיבוב כדי לפזר את השרידים.

בית"ר היא הדוגמה ההפוכה הקלאסית למכבי ת"א: קבוצה חפיפניקית. רבע שעה, גג 20 דקות, היא לוחצת את מכבי ת"א בשליש המגרש שלה, אבל אז מבינה שמכבי משחקת על כל סנטימטר מ-8,000 המ"ר של הדשא, מרימה ידיים ומתחילה לעגל פינות. אין לה את השחקנים המתאימים ואין לה את הסמכות המקצועית המתאימה כדי לתת פייט.

קחו לדוגמה את הסיפור עם טל בן חיים. הבלם. לא מדובר בבחור צעיר (יליד 1982), גם אם מדובר בגלדיאטור, ובדיוק בגלל הסיבה הזו לא צריך להתאהב בעוצמות שהיו וחלק עוד נותרו לו. יומיים לפני המשחק הוא מקבל פצצה לגבולות ארובת העין. נזקק לתפרים. זה לא רק המראה המכוסח שמלווה אותו, זה זעזוע. אפשר לוותר עליו למשחק הזה, לא חייבים להיכנע (ומאוד קל להיכנע) לתחינות שלו  – ולביטחון שמלווה אותן – לשחק כרגיל. הוא לא יכניס את הראש כרגיל למאבקי הגובה, כי זה יושב בתת מודע שלו. הוא גם יהיה מהוסס. הפנדל שהוא עשה אתמול על דור פרץ הוא מהסוג שעושים שחקנים שכבר לא יכולים לעשות את מה שעשו. בלם אימתני, בוודאי בלם עם ניסיון, מגיע לשחקן וחוסם אותו עם הגוף, או לפחות מציב את עצמו בעמדת מוצא. גלישה עושים לכדור שעף ליד השער, לא לשחקן שמחזיק אותו. זה אלף-בית של עבודת הגנה. יכול להיות שבלם אחר לא היה בכלל מגיע לדור פרץ, אבל פנדל לא היה יוצא מזה, בוודאי לא בשלב שהתוצאה הייתה עדיין שבירה.

ומילה על עלי מוחמד. זה השחקן שכבר שנים מחזיק בשקלול המדדים הגבוה בליגה: מאבקי קרקע, דריבלים, חילוצי כדור. השנה הוא מוביל בתיקולים, שני באיבודים בחצי של הקבוצה שלו ונמצא בצמרת המסירות המדויקות, שזה פרמטר ששמור לבלמים סטטיים, חצי פנסיונרים, שמתמסרים בינם לבין עצמם. זה לא עלי מוחמד שאנחנו מכירים. בלי עלי מוחמד טוב, בית"ר לא שווה פלייאוף עליון, היא לא שווה כלום.

4. זה היה מחזור מכונן שבו הוכיחו מכבי חיפה שקשה לה בלי שחקני המפתח שלה, הפועל ת"א הוכיחה שהיא היתה צריכה שחקני מפתח כדי להצליח ומכבי ת"א הוכיחה שהיא לא צריכה שחקני מפתח כדי לנצח שיטתית את הקבוצות מולה, היא צריכה שחקני כדורגל ממושמעים.

וזה קצת מעציב שדווקא כשהולכים לפתוח את היציעים לכניסת קהל, ולו קהל ספוראדי, הכדורגל שמנצח את הליגה בישראל הוא כדורגל מכני, ממושמע, שלא מסוגל להשמיט לסת.

מכבי חיפה כבר עם חמישה הפסדים, למכבי ת"א יש רק שניים. מאז שרוקאביציה נפצע, ב-6 בפברואר, היא הפסידה כבר פעמיים, על האפס. אתה מרגיש שהקבוצה לא מספיק איכותית כשחסרים לה כל כך הרבה שחקנים. הלוזונים התגאו בכך שהם ניצחו גם את מכבי חיפה וגם את מכבי ת"א, בביתן, ושתיהן נראו כמו כלום ושום דבר, רק שהפער בין שני הניצחונות האלה הוא למעלה מחצי שנה. כלומר, מכבי חיפה נכנסה לפיגור לא רק בטבלה, אלא גם בשאר הפרמטרים. לא רק שאסור לה להפסיד יותר, היא צריכה לנצח במשחק הקרוב את מכבי ת"א, ואם לא יהיו שינויים יוצאי דופן, היא תצטרך לנצח אותו בבלומפילד ולא לפי התכנון המקורי – בסמי עופר.

עכשיו תוסיפו לסלט הזה אוהדים מתוסכלים שלא ראו 10 שנים אליפות ותקבלו מאיץ לכדור שלג.