העונה הסדירה הגיעה לסיומה וזמן הזמן לסכם: השחקן שבלט מעל כולם, המאמן שנצץ, הזר שהבטיח ולא קיים והכישרון שפרץ לתודעה. וגם: הטרנד הכי מעיק ואיך אפשר בלי הקורונה.
שחקן העונה – דור פרץ (מכבי תל אביב)
זה לא רק השערים, זה הפאסון, זו המנהיגות. הקשר בן ה-25 ראה את חברו לקבוצה דן גלזר זוכה בתואר שחקן העונה אשתקד ודווקא לאחר שהיה נראה שהקריירה שלו שלוותה בפציעה לא פשוטה בעונה שעברה הולכת אחורה, הוא קרוב מאוד לחקות אותו ולעשות "back to back" לקישור הצהוב. הצ'יפ בקריית שמונה בשבוע שעבר היה רק החותמת לעונה הגדולה שעוברת על הקשר האחורי הכי לא אחורי שיש, שמעבר ליכולת על המגרש, הפך מבלי לשים לב לפרזנטור של הצהובים גם תקשורתית. צלול, משרה ביטחון, מכביסט. זה לא מפתיע שהכיוון הוא אירופה, כשנראה שהמשימה של מכבי להשאירו תהיה לא קלה בכלל. יותר קל להיות שחקן העונה אם אתה משחק בעמדה התקפית, אבל כקשר בעל אופי הגנתי המשימה קשה פי כמה. פרץ מוכיח שאפשר.
מאמן העונה – פטריק וואן לוון (מכבי תל אביב)
אז נכון, יש לא מעט אנשים שטוענים שמאמן העונה צריך להיות זה שמוביל קבוצה לכל אורכה, כשבמקרה הזה התואר היה הולך באופן גורף לרן בן שמעון שמוביל את אשדוד לפלייאוף העליון לאחר לא מעט שנים ומספק רנסנס מפואר לקריירה שלו, הכולל עונות שיא של שחקנים כמו רועי גורדנה, שלומי אזולאי ודין דוד, אך קשה להתעלם ממה שעשה העונה המאמן ההולנדי פטריק וואן לוון. קשה למצוא מאמן שגרם לשינוי כה משמעותי תוך זמן קצר, מבלי להתחזק וחולל מהפך בצמרת ליגת העל. לא נשכח את פתיחת העונה המזעזעת של הצהובים תחת דוניס, כשמכבי חיפה נראתה בדרך לאליפות קלה עם יתרון שמונה נקודות וההגנה הצהובה הייתה נראית כמו מסננת (15 שערי חובה ב-11 משחקים תחת היווני וחמש ספיגות ב-14 משחקים תחת ההולנדי). אחוזי ההצלחה המטורפים של ואן לוון מספרים את כל הסיפור. נוסיף את החייאתו מחדש של מתן חוזז ונקבל את ההשפעה הגדולה ביותר של מאמן על קבוצה.
אכזבת העונה -אלטון אקולטסה (הפועל ב"ש)
עובדתית, ההולנדי היה פצוע לפרקי זמן לא קצרים במהלך העונה הסדירה ועל כך ניתן לשפוט אותו בחומרה מועטה יותר, אך לצד זאת, גם בדקות ששיחק, הוא לא הזכיר ולו במעט את אותו שחקן שהצית לנו את הדמיון בעונה שעברה וגם במשחקים הבלתים נשכחים העונה בליגה אירופית. אז אולי מדובר בקושי לעשות את המעבר בין אירופה לליגה, אולי מדובר בכלל בעונה הבעייתית שעברה על קבוצתו, אבל משחקן כה כשרוני, ציפינו ליותר. הפועל ב"ש הייתה אמורה להיות הקבוצה של ז'וסוואה ואקולטסה ואם היא הפכה להיות רק הקבוצה של הפורטוגלי, זה אומר את הכל.
תגלית העונה – אור בלוריאן (מכבי פ"ת)
בתחילת העונה, דיברו במכבי פ"ת ובכדורגל הישראלי על ליאל עבדה, ארד בר ותאי בריבו כצעירים שסומנו להיות אלו שעושים את קפיצת המדרגה. אז נכון, כל השלושה רשמו עונה מעולה שהסתיימה במקום בפלייאוף העליון, אך דווקא הבלם, שלא הוזכר באור הזרקורים, בלט בחוליית ההגנה השלישית בטיבה בליגה כשהבונוס הגיע בדמות זימון בכורה לנבחרת ישראל שנראה לא מציאותי בתחילת העונה. משחק ראש טוב, מנהיגות ולא פלא שבלוריאן היה הבאנקר של גיא לוזון בחלק האחורי. בעונה שעברה הוא עוד היה חריג גיל בקבוצת הנוער. קבוצות איטלקיות כבר הוזכרו בהקשרו בדיווחים בארץ המגף, כשאף אחד כבר לא יופתע אם דווקא הוא יהיה האקזיט הבא של אבי לוזון.
הכי מעיק – הוועדה המקצועית
זה לא סוד שלא מדובר בעונה הטובה ביותר עבור השופטים בישראל, כאשר לאחר כל שבוע מיהרו (או שלא) באיגוד השופטים לפרסם מי מהשופטים צדק בהחלטתו ומי שגה. אותן הודעות ומסקנות, נראו ביום טוב כמסקנות לגיטימיות וביום רע כהגנה על השופטים. בכל אופן, נראה שאף אחד לא באמת התייחס לזה ברצינות. הקבוצות ציפו לתגובות ידועות מראש, האוהדים זלזלו ובסופו של דבר, מדובר בשנת שיפוט (לפחות עד כה) שאף אחד באיגוד לא ירצה לזכור.
הרגע המרגש – חזרת הכדורגל
עונת 2020/21 הייתה בסכנת קיום מוחשית. אז נכון, הקהל חזר למגרשים בכמויות יותר סבירות רק השבוע, אבל מגיעה יותר ממילה טובה לארז כלפון, יו"ר המנהלת ולאורן חסון, יו"ר ההתאחדות לכדורגל על המאבק מול משרד הספורט ומשרד הביראות. ומה אנחנו הרווחנו? לאחר שבועות ללא כדורגל, שלושה משחקים בשבוע וכמויות של כדורגל ישראלי משובח.
מה דעתך על הכתבה?