פיל פודן הוא אוהד מנצ'סטר סיטי. הכי אמיתי, הכי אותנטי, הכי מקורי. הוא בחר אותה כילד קטן עוד כאשר היתה קבוצה צנועה, לפני ההשתלטות של השייח'ים מהאמירויות. הוא בחר אותה בניגוד לבני משפחתו, אולי כי רצה לעשות דווקא. אביו אוהד שרוף של מנצ'סטר יונייטד, אחיו אוהד שרוף של מנצ'סטר יונייטד, אבל פיל רצה ללבוש רק תכלת. הוא גם רצה ללמוד רק באקדמיה של סיטי, הרבה לפני שההשקעה העצומה הפכה אותה לאחת הטובות בתבל.
וזו אחת משתי הסיבות המרכזיות להישארותו במערכת. כי הרי תלמידי האקדמיה של מנצ'סטר סיטי יודעים שסיכוייהם לפלס את דרכם לסגל הראשון קטנים, ורובם בוחר לעזוב בשלב זה או אחר. חלקם עושים זאת כדי להציל את הקריירה, חלקם מעדיפים הצעות שמבטיחות להם מסלול קידום מהיר הרבה יותר. קחו, למשל, את ג'יידון סאנצ'ו, שברח ב-2017 לבורוסיה דורטמונד, והתברר שהחלטתו היתה נבונה מאוד, כי הוא הפך במהרה לכוכב על במדי הצהובים-שחורים. ואולם, סאנצ'ו – בן גילו של פודן – הוא לונדוני שהתחיל בווטפורד. הוא לא אוהד. פודן כן, וזה הבדל עצום.
ואולם, יש גם סיבה מרכזית שניה, והיא חשובה אף יותר. בניגוד לכל הנערים האחרים באקדמיה, קיבל פודן איתות ברור מאוד מהדרגים הבכירים ביותר: "אנחנו בונים עליך". הוא הוגדר באופן חד משמעי כשחקן קריטי לעתידו של המועדון. המנהל הספורטיבי צ'יקי בגיריסיין זיהה את הפוטנציאל בשלב מוקדם מאוד, וניהל שיחות אישיות עם פיל ועם בני משפחתו. כאשר הגיע פפ גווארדיולה בקיץ 2016, הוא קיבל עדכון מיידי לגבי היהלום שיש ללטש. המאמן עקב בדריכות אחרי פודן מהרגע הראשון, וכבר בדצמבר באותה שנה – כאשר היה בן 16 בלבד – נכלל הקשר הצנום בסגל לקראת משחק בליגת האלופות. לא יכול להיות סימן ברור יותר. כאשר פפ סומך עליך, אתה לא רוצה לעזוב. קל וחומר אם אתה אוהד. זה היה השידוך המושלם.
קל לפגוע בשידוך הזה, כמובן. ציפיות מוגזמות עלולות להיות הרסניות, וכדאי למאמן להיזהר בלשונו כאשר הוא מדבר על הכשרון הצעיר בתקשורת. גווארדיולה ממש לא נזהר. בדיוק להיפך – הוא דיבר על פודן ללא הפסקה, ולעתים השתמש בביטויים מופרכים, על גבול האבסורד. "פיל הוא השחקן המוכשר ביותר שראיתי בחיי", הצהיר הקטלוני בקיץ 2019, כאשר פודן בקושי הספיק לפתוח בהרכב. באמת הכי מוכשר? לפני ליאו מסי, אנדרס אינייסטה, צ'אבי, מיכאל לאודרופ, רומאריו, רוברטו באג'ו?
ההצהרה הזו כה הזויה, שאי אפשר היה לקחת אותה ברצינות. אולי בגלל זה היא לא גרמה לנזק חמור – גם פודן קיבל אותה בערבון מוגבל. יש שחקנים שהיו מאבדים את הצפון, והשתן היה עלול לעלות להם לראש. פיל הוא ילד טוב מנצ'סטר, שהמשיך לעבוד בשקט תעשייתי באימונים. אחרי הכל, גם תואר השחקן המצטיין בו זכה במונדיאל עד גיל 17 ב-2017, כאשר אנגליה קיבלה את מדליות הזהב בהודו, השפיע עליו רק לטובה. הוא הפציץ צמד ב-2:5 בגמר על הפייבוריטית ספרד, ורק שיחרר חיוך צנוע אחרי שריקת הסיום. האופי הזה חיוני על מנת להתמודד כראוי עם הלחץ.
ובכל זאת, קיבל פודן את הכינוי המחייב "אינייסטה מסטוקפורט". פפ הבטיח, עם לא מעט הומור עצמי: "הבעיה היחידה שלו נעוצה בכך שהמאמן לא תמיד נותן לו לשחק. אני מקווה שזה ישתנה". הוא התכוון לכל מילה, ולא היה מוכן לשחרר את פודן בהשאלה בשום אופן. לפני שנתיים רצתה פארמה לקבל אותו לעונה אחת לפחות. המאמן רוברטו ד'אברזה התקשר ישירות לגווארדיולה וביקש לקבל את הקשר. הוא ניסה לשכנע את הבוס כי כדאי לפודן להתחשל בליגה האיטלקית, בקבוצה בה מקומו יהיה מובטח. על הנייר, זה היה שיקול הגיוני, אבל גווארדיולה דחה את הרעיון על הסף. "דויד סילבה יעזוב עוד מעט, ואנחנו צריכים את יורשו כאן איתנו".
למען האמת, זו היתה הקבלה הרבה יותר הגיונית ושפויה, אם כי גם היא יומרנית. סילבה הוא אחד השחקנים הטובים ביותר של סיטי בכל הזמנים, והכשרון היצירתי שלו מרהיב. הספרדי, שבילה עשור מפואר במנצ'סטר, ידע למלא ביעילות זהה את העמדות באגפים ובמרכז המגרש. הוא היה פליימייקר נודד, ולכן גם לא הפריע לקווין דה בריינה לעסוק במלאכתו. הם לא דרכו זה לזה על הרגליים, אלא השלימו אחד את השני. כאשר הכריז סילבה ב-2019 כי תהיה זו עונתו האחרונה בפרמיירליג, לקח גווארדיולה את פודן לשיחה והסביר לו עד כמה הכוונות לגביו רציניות. כי אין בסגל סיטי שחקן דומה יותר לסילבה.
גם פודן, האמן היצירתי עם מסירות חכמות, מסוג לשחק הן באגף והן במרכז, בדיוק כמו סילבה. גם הוא משלים מצוין את דה בריינה, ולכן הוא מקבל העונה המון דקות משחק. אשתקד, שולב נער הפלא בהדרגה ברוטציה, בעיקר כמחליף. העונה הוא אחד השחקנים החשובים במשחקים הגדולים, במיוחד בליגת האלופות. הוא פתח שמונה פעמים בצ'מפיונס-ליג, וגם ב-14 משחקים בליגה האנגלית. נכון לעכשיו, היבול שלו עומד על 12 שערים ותשעה בישולים בכל המסגרות. בעונת השיא שלו, היה סילבה מעורב ישירות ב-29 שערים (שמונה כיבושים ו-21 בישולים). לפיכך, נמצא היורש בדרך הנכונה להתעלות על המודל לחיקוי כבר העונה. לא רע בכלל.
הוא אף יודע להכריע משחקים גדולים. פודן היה אדיר, עם בישול לאילקאי גונדואן ושער מרהיב, ב-1:4 על ליברפול באנפילד לפני חודשיים. אחרי ההצגה, הבטיח גווארדיולה שהוא עוד יהיה טוב פי 10: "פיל צריך ללמוד לשחק בקצב שונה באגף ובמרכז. כאשר ימצא את האיזון הנכון, הוא יהיה הרבה יותר טוב. זה רק עניין של זמן". יהיה לו חלק משמעותי מאוד באליפות המסתמנת של התכולים, ובמידה לא מבוטלת תהיה זו האליפות המשמעותית הראשונה שלו. מבחינה סטטיסטית, הוא כבר שותף לחגיגות ב-2018 וב-2019, אבל כמעט ולא שיחק אז. כעת, בגיל 20, הוא כוכב במלוא מובן המילה.
וגם בליגת האלופות הוא סטאר. פודן היה נהדר במשחק הראשון ברבע הגמר מול בורוסיה דורטמונד ביום שלישי, ואחרי מספר החמצות לא היה ראוי ממנו לכבוש את שער הניצחון הדרמטי בדקה ה-90. בהיעדרו של סאנצ'ו הפצוע, הוא גבר על ארלינג הולאנד בקרב ילידי שנת 2000, ואחרי שריקת הסיום אף הסתודד איתו, וירד לחדר ההלבשה עם חיוך שובב על פניו. מי יודע, אולי הוא הצליח לשכנע את הנורבגי, אשר אביו שיחק פעם במנצ'סטר סיטי, להעדיף את המדים התכולים כדי לשתף פעולה איתו.
הולאנד הוא, כמובן, אוהד לידס שרוף ומוצהר, ובשבת (החל מ-14:20, ישיר בספורט2) הוא יעודד את החבורה של מרסלו ביילסה נגד מנצ'סטר סיטי, אבל גם הפעם עשויה ידו של פודן להיות על העליונה. גווארדיולה הבטיח לעזור לו למצות את הפוטנציאל, והשניים נראים בדרך הנכונה להשגת המטרה. ואז, עשוי פודן להפוך לאחד השחקנים שיגדירו את העשור החדש, עם או בלי הולאנד לצידו.
מה דעתך על הכתבה?