בקרוב מאוד משה חוגג יסגור עונה שלישית בבית"ר ירושלים וניתן לתאר את כהונתו בראש הקבוצה במישורים רבים. הבעלים ללא ספק מנסה לשבור כל פעם מחדש את תקרת הזכוכית של המועדון, במיוחד כשמדובר במלחמה מול ארגון האוהדים 'לה פמיליה', שכבר התרגלו לעלי מוחמד וגם המחאה נגד השייח' חמד בן ח'ליפה הייתה שקטה באופן יחסי. בטח לעומת הגעתם של צמד הצ'צ'נים סדאייב וקדאייב ב-2013/14. בנוסף, אי אפשר שלא לציין לטובה את הניסיון של חוגג לשדרג את התשתיות במחלקות הנוער ושיפור המותג דרך הרשתות החברתיות. אבל בעניין אחד חוגג לא מצליח להתעלות על אלי טביב, בנושא המקצועי.
כל הטיעונים לגנותו של טביב מוצדקים. מדובר באחד האנשים המרכזיים שאחראיים על התרסקות מעמד המאמן. טביב השאיר קבוצותיו את הפועל כפר סבא, הפועל תל אביב ובית"ר ירושלים, במשבר עמוק, כאשר חלקן לא התאוששו ממנו עד היום, אבל על דבר אחד אין ויכוח – האיש יודע כדורגל. טביב הצליח בתקציב שפוי וללא שום פשרות להביא כמה מהזרים הטובים ביותר ששיחקו בכדורגל הישראלי ומבחינה מקצועית היה לו חלק חשוב בנסיקתן של שלוש הקבוצות שהיו בבעלותו.
בזמן שטביב עמד בראש בית"ר ירושלים, קבוצתו הייתה חברת קבע בפלייאוף העליון בזמן שהיא הרוויחה קרוב למיליון יורו וחצי נטו ממכירת שחקנים. העסקאות הבולטות – שלומי אזולאי הקשר ואלי דסה למכבי תל אביב ועומר אצילי (אחרי הליך בוררות) לגרנאדה. אצל חוגג המצב הפוך לחלוטין, בית"ר ירושלים שלו נמצאת שנה שנייה מתוך שלוש בפלייאוף התחתון, והרכש עצמו נחשב ליקר ונוצץ, אך ללא שום מחשבה מקצועית ארוכת טווח.
הערב (שבת, 20:25, שידור ישיר בספורט1) בית"ר ירושלים תפגוש, בסוג של קרב תחתית, את הפועל תל אביב והאיש המרכזי במשחק יהיה דן איינבינדר, ששוחרר על ידי חוגג באופן חד צדדי ובדיעבד מסתבר שחסרונו היה גדול יותר מכל רכש שהגיע על חשבונו. אותה סאגה יכולה לתאר את ההתנהלות של הבעלים בשוק העברות בצורה הטובה ביותר, אך עדיין לא מספרת כל הסיפור. לכן החלטנו לבצע סקירה מקיפה ולדרג את כל שחקני הרכש שהגיעו למועדון מאז חוגג עומד בראשו, מהחלש ועד הטוב ביותר. יחד עם זאת, הוחלט שלא לספור את אלו ששיחקו פחות מעשרה משחקי ליגה וייתכן שהדבר יעדן במעט את הכישלון בבחירת הזרים.
לא נכנסו (פחות מ-10 הופעות ליגה)
דודו גורש (7 הופעות, 15 ספיגות)
עוז ראלי (7 הופעות)
לירוי צעירי (7 הופעות)
ארון אולנארה (4 הופעות, שער אחד)
ברונו איבה (הופעה אחת)
אנטוני אנאן (4 הופעות)
מיחאי וודוץ (7 הופעות)
מתאוסיניו (9 הופעות, שער אחד)
ניקו אולסק (5 הופעות)
מרקו יאנקוביץ' (8 הופעות, שער אחד)
מחוץ לעשירייה
27. ערן לוי (14 הופעות, בישול אחד)
26. סנטיאגו אוקמפוס (13 הופעות, 2 בישולים)
25. חנן ממן (14 הופעות, שער אחד, 2 בישולים)
24. אפונסו טיירה (17 הופעות, בישול אחד)
23. לירן רוטמן (34 הופעות, 3 בישולים)
22. אורן ביטון (19 הופעות, בישול אחד)
21. שמואל שיימן (27 הופעות, בישול אחד)
20. דיוגו ורדסקה (33 הופעות)
19. חלאופילו פלייטר (21 הופעות, שער אחד)
18. יוסי בניון (15 הופעות, 3 בישולים)
17. שלום אדרי (42 הופעות, 2 שערים, 2 בישולים)
16. מיכאל אוחנה (23 הופעות, 5 שערים)
15. טל בן חיים (58 הופעות)
14. אורי מגבו (42 הופעות, 5 שערים, בישול אחד)
13. מקס גרצ'קין (23 הופעות, 4 בישולים)
12. ירדן שועה (30 הופעות, 5 שערים, 4 בישולים)
11. מאור בוזגלו (24 הופעות, 4 שערים, 6 בישולים)
מקום 10 – תמיר עדי
סטטיסטיקה: 30 הופעות, 2 שערים
לא מדובר בכישרון צעיר או בשחקן שובר שוויון. עדי הוא למעשה האנטיתזה של בית"ר ירושלים, קשר אפור שלא מצטיין בשום דבר, אבל עבור בית"ר הנוכחית ש'נפלה בשבי הדריבל', עדי באופן פרדוקסלי הפך לשחקן ייחודי בסגל. בהופעתו הראשונה בליגת העל לפני כשנה וחצי הוא הוביל את בית"ר לניצחון בכורה באותה עונה עם שער נגד קריית שמונה. מעבר לכך עדי מחזיק ב-57 אחוזי הצלחה במשחקים בהם פתח בשנתיים האחרונות, כ-10 אחוז יותר מכלל המשחקים מאז הצטרף. ייתכן שהצהובים-שחורים היו במקום אחר העונה לולא היה סובל ממספר פציעות.
מקום 9 – דן איינבינדר
סטטיסטיקה: 58 הופעות, 5 שערים, 4 בישולים
"דן איינבינדר הוא דוגמה לדור איכותי תוצרת מחלקת הנוער של המועדון והוא שב למקומו הטבעי. ההחתמה של דן מהווה נקודת ציון בדרך שאני מאמין בה וגאה לסלול אותה במועדון". קשה להאמין שהמשפט יצא מפיו של חוגג שהחליט לצרף את הקשר לקדנציה שלישית בבירה כחודש לאחר שרכש את הקבוצה. צריך להיות הגונים ולומר שאיינבינדר, שזכה בשלוש אליפויות בקריירה, לא ממש שדרג את בית"ר ולמעשה הציג יכולת חלשה בהרבה בהשוואה לפרק הקודם בבירה, אבל הקשר היה היחיד בקבוצה שהצליח לשמור על מקומו בהרכב תחת גיא לוזון, ניר קלינגר ורוני לוי. הוא גם היה גם בתוכניות המקצועיות של סלובודאן דראפיץ' ושי ברדה. כעת הוא פורח מחדש ביריבה השנואה ביותר.
דן 🔙💛🖤
— Beitar Jerusalem FC (@fcbeitar) September 14, 2018
הבעלים @moshehogeg: "שמח לצרף את דן איינבינדר לבית"ר ירושלים. דן הוא דוגמא לדור איכותי תוצרת מחלקת הנוער של המועדון והוא שב למקומו הטבעי. ההחתמה של דן מהווה נקודת ציון בדרך שאני מאמין בה וגאה לסלול אותה במועדון".
📸: ינון פוקס
>> pic.twitter.com/5PUG0aFrXo
מקום 8 – פרדי פלומיין
סטטיסטיקה: 42 הופעות, 11 שערים, בישול אחד
מבחינה משמעתית, פלומיין היה רק שני לאנטואן קונטה בבית"ר. החלוץ הצרפתי היה האחרון מבין שחקני הקבוצה שהסכים לקצץ בשכרו בזמן משבר הקורונה ולא פעם נטען כי עושה שביתה איטלקית באימונים ובמשחקים. אבל אם מסתכלים על הנתונים, פלומיין כבש בעונה וחצי 11 שערי ליגה (רק אלירן עטר הבקיע יותר בתקופת חוגג) ואף נמכר בכ-250 אלף יורו לסמסונספור הטורקית. בהשוואה לרוב שחקני הרכש, מדובר בהצלחה לא קטנה.
מקום 7 – עלי מוחמד
סטטיסטיקה: 61 הופעות, 3 שערים, 4 בישולים
בשנתו האחרונה במכבי נתניה, נבחר עלי מוחמד על ידי המנהלת כשחקן השלישי המצטיין של העונה, אחרי דור מיכה ופאטוס בצ'יראי כאשר נרכש על ידי בית"ר ירושלים בסך 2.5 מיליון דולר היה נראה שסערת האוהדים סביב שם משפחתו תהיה הבעיה היחידה. אולם, בשנתיים בבירה מוחמד חווה לא מעט רגעים של חוסר יציבות ועדיין אף מאמן לא מצא את המקום המועדף עליו במגרש. אין ספק שלקשר המוכשר יהיה מקום חשוב בסגל של בית"ר גם בעונה הבאה, אך אפשר לומר כמעט בוודאות שההשקעה עליו לא תוחזר.
מקום 6: אוראל דגני
סטטיסטיקה: 20 הופעות
מאז שחוגג מחזיק בבעלות, זומנו שלושה שחקנים בלבד מהסגל של בית"ר לנבחרת ישראל. איתמר ניצן, שהצטרף בשלהי תקופת טביב, גדי קינדה ואוראל דגני, שלעומת השניים הראשונים, גם שותף על ידי הצוות האוסטרי. אי אפשר להגדיר בינתיים את השידוך בין שני הצדדים כסיפור הצלחה. הבלם חווה עונה הרבה פחות מוצלחת מאשר השתיים הקודמות בהפועל תל אביב וגם בית"ר הנוכחית סופגת יותר בזמן שהוא על המגרש בהשוואה לעונה שעברה. למרות הכל, דגני עדיין נותר אחד הבלמים הישראלים הטובים בליגה ולצרף אותו ללא תמורה מהפועל תל אביב זה כלל לא מובן מאליו, גם אם עונתו הראשונה לא הלכה לפי הציפיות.
מקום 5: שלומי אזולאי
סטטיסטיקה: 33 הופעות, 9 שערים, 4 בישולים
הקהל לא אהב אותו מהרגע הראשון וגם החלוץ עצמו ביקש לעזוב אחרי שנה אחת, ועדיין קשה להתעלם מכך ששלומי אזולאי סיים כמלך השערים והבישולים בעונה הכי מוצלחת של בית"ר ירושלים בעידן משה חוגג. החלוץ, כמו איינבינדר, משחק כיום בהפועל תל אביב וגם לו תהיה הזדמנות לסבך את קבוצתו לשעבר עוד קצת בתחתית.
מקום 4: שי קונסטנטין
סטטיסטיקה: 48 הופעות, 3 שערים, 7 בישולים
אחרי מאור קנדיל ממכבי תל אביב, שי קונסטנטין הוא המגן הימני הישראלי הבכיר בליגת העל. זה נכון שהמספרים ירדו משמעותית מאז עונת הפריצה בבני יהודה, אך בשנה שעברה לא היה אף שחקן הגנה שאיים יותר ממנו לשער והעונה הוא נמצא בראש טבלת הבישולים של ליגת העל מבין שחקני החוליה האחורית, וזאת למרות צירופו השינוי במחלוקת של סנטיאגו אוקמפוס, אשר פתח את העונה בהרכב.
מקום 3: אלירן עטר
סטטיסטיקה: 32 הופעות, 15 שערים, 2 בישולים
הגעתו של עטר לבית"ר ירושלים וההצלחה המספרית בבירה יכולה להסביר על הבעייתיות בתפקיד המנהל המקצועי בישראל. אפשר לתכנן אסטרטגיה ולהתוות דרך, אבל כאשר מספר הזרים מוגבל כל כך, ידיו של יוסי בניון, או של כל אחד אחר בתפקידו, כבולות ואין לו ברירה אלא לצרף את השחקנים הטובים ביותר בשוק. וכך הגיע אלירן עטר, שחקן שאמור לספק מספרים, אך עלול לתקוע את השטף ההתקפי של קבוצתו. חשוב לציין שעטר הוא מלך שערי בית"ר העונה והוא גם השחקן שמצא את הרשת הכי הרבה פעמים בעידן חוגג, אך מאז תחילת הפלייאוף התחתון תוכלו לראות אותו פותח את רוב המשחקים על הספסל, כשנראה שהבעלים ישמח אם לא יעבור את כמות הכיבושים שתזכה אותו בחוזה אוטומטי לעונה נוספת.
מקום 2: ליוואי גרסיה
סטטיסטיקה: 30 הופעות, 5 שערים
הפוטנציאל של גרסיה היה הסיבה היחידה שהשחקן נרכש על ידי בית"ר ונמכר בתוך שנה לא.א.ק אתונה. על פניו, קשה להסביר איך משלמים על שחקן שכבש בשנתיים שמונה שערים בישראל, סכום מצטבר המתקרב ל-4 מיליון יורו, אך אצל גרסיה הנתונים היבשים מעט מעוותים את המציאות. אפשר לספור על כף יד אחת שחקנים זרים שהגיעו לכאן עם יכולות אתלטיות וטכניות כמו של השחקן מטרינידד, וגם אם לא היה מספיק חד מול השער, גרסיה תמיד סומן כסכנה מתמדת בכל פעם שהכדור היה בשליטת בית"ר ירושלים. כאמור, היכולת לא תורגמה ממש למספרים, וההישג עם גרסיה היה יותר פיננסי ממקצועי לאחר שהבעלים רשם עבורו רווח נקי של כ-650 אלף יורו בזמן משבר הקורונה.
מקום 1: גדי קינדה
סטטיסטיקה: 26 הופעות, 8 שערים, 6 בישולים
קינדה היה הרכש הגדול הראשון של משה חוגג, ששילם כמיליון יורו למ.ס. אשדוד ביום האחרון של חלון העברות של חודש ינואר 2019 ותחילה ההחלטה נראתה כחסרת היגיון. על הכישרון של הקשר אין עוררין, אבל עד המעבר לבית"ר הוא כבש בכל הקריירה 10 שערי ליגה ולא ממש חוזר על ידי שאר הגדולות. בחצי השנה הראשונה תחת ניר קלינגר הוא התקשה לבוא לידי ביטוי, ובקיץ שלאחר מכן בבית"ר בכלל תכננו שמיכאל אוחנה יהיה זה שיוביל את הקבוצה, אך לאחר שהאחרון סיים את העונה בעקבות קרע ברצועה הצולבת, קינדה לקח את המושכות וסיפק חצי עונה נהדרת שכללה שבעה שערים, ארבעה בישולים ושלל הצעות מעבר לים. קינדה בחר לעבור דווקא לקנזס סיטי מה-MLS ששילמה כ-3.7 מיליון דולר שהתחלקו בין חוגג לג'קי בן זקן.
מאז עזיבתו של הקשר ועד היום, ההתקפה של בית"ר נותרה חסרת איזון. הנשק העיקרי של קינדה היה התנועה ללא הכדור, ומחליפיו, חנן ממן ואחר כך מתאוסיניו, אולי מזכירים אותו ביכולות הטכניות, אך מבחינה סגנונית מדובר בהיפך הגמור. כדי לייצב את משחק ההתקפה של בית"ר, חוגג יצטרך בבחירת השחקנים הבאה להתעלם מהיכולות הטכניות וגם מהמספרים ולהסתכל רק על התנועה לשטח, אחרת הוא יסיים עוד עונה באכזבה גדולה ובמהפכה מיותרת בסגל.
מה דעתך על הכתבה?