אם נשים רגע את הציניות בצד, ובמקרה של קבוצת הכדורגל הפועל ירושלים – לשעבר הפועל קטמון ירושלים – זו יכולה להיות משימה לא קלה לפעמים – בסופו של דבר, מדובר באחד הפרויקטים המוצלחים ביותר בישראל בכלל, ובטח שבספורט הישראלי בפרט. תגידו אתם, זה לא נדיר שיש פרויקט בישראל שמתחיל מאפס, בלי להיות בראש סדר העדיפויות הציבורי (בכל זאת, בית"ר ירושלים מעט גדולה יותר) – ומשיג ככה את המטרה שלו?
שני רגעי שבר גדולים, מתחילת האלף הנוכחי, היו להפועל ירושלים בפורמט הקודם שלה. הראשון, הירידה מליגת העל במאי 2000, אחרי עונה איומה שנגמרה רע כצפוי. אז, כשירדה, זה נראה חלק ממחזור החיים הרגיל של הכדורגל: הפועל ירושלים ירדה גם ב-1992 וחזרה לליגה הבכירה וירידת ליגה היא דבר שקורה לקבוצות כדורגל. גם כשהצליחה, אלוהים יודע איך, לרדת תוך שנה לליגה א' – זה לא נראה כמו סוף העולם. בטח לאור העובדה שהיא חזרה לליגה השנייה תוך שנה וב-2002/03 הכל היה מוכן לקאמבק לליגת העל. ואז הגיע רגע השבר השני, כשלמחזור הסיום של העונה הגיעה ירושלים מהמקום השני, עם נקודה יותר מבני סכנין, אבל 0:0 מתסכל ורווי החמצות מחרידות במגרש הישן של הפועל רעננה גזר על המועדון כיליון מוחלט.
מכאן החלה הקריסה של הקבוצה, ובלי להצביע על אשמים או להזרים יותר מדי דם רע – לכל אחד יש את ההסבר שלו לכך. בשורה התחתונה, ב-2007 הוקמה הפועל קטמון ירושלים והתחילה לשחק בליגה ג'. זו הייתה קבוצת האוהדים הראשונה בכדורגל הישראלי. אחריה הוקמו עוד כמה, אבל תכל'ס, קטמון היא היחידה שהוקמה על בסיס מוצדק והיחידה שנאלצה באמת להילחם בזמן שקבוצת האם מתרסקת. קטמון היא גם היחידה שהתלבשה (ולהערכתי – גם האחרונה) על השלד של קבוצת האם, הצליחה לאחד את הפלגים ביציע ולא פלא שהיא גם זו שמדורגת הכי גבוה מכל הקבוצות בז'אנר שלה.
ביוני האחרון, סוף סוף, התבצע האיחוד הגדול. אחרי שהפועל ירושלים ההיא נעלמה סופית, החליטה הנהלת קטמון לקנות את השם של הקבוצה ולמעשה – אחרי 13 שנים מפוצלות – העונה היא הראשונה שבה יש רק הפועל ירושלים ברשימת הקבוצות בישראל. המהלך הזה, יחד עם גמילה משימוש במושגים מעייפים שאבד עליהם הכלח באמצע שנות השמונים כמו "הוועד המנהל" או "הוועד הפועל" או כל צירוף אחר שכולל את המילה "ועד" – הפך את הפועל ירושלים מפרויקט חברתי נחמד וחינני של חבר'ה שעושים הרבה מאוד דברים טובים וחברתיים (וחלקם, בעיקר לפי התגובות ברשתות, חש עצמו לעיתים כמו מזכ"ל ההסתדרות לעתיד) – לקבוצת כדורגל.
באופן כמעט מיידי, ודווקא בעונה שבה הקהל לא היה במגרש ברוב המשחקים, הגיע התגמול – הפועל ירושלים נראתה בחלקים גדולים של העונה כמו הקבוצה הטובה בלאומית. העלייה שלה לליגת העל היא מוצדקת, ויהיה מעניין לראות איך פרויקט הרפתקני של אנשים עם חיבה יתרה לפיאות לחיים הפך לקבוצת כדורגל שתפגוש בשנה הבאה, אחרי 21 שנה, לפחות פעמיים את מכבי ת"א, מכבי חיפה ובית"ר ירושלים בליגה הראשונה.
מה דעתך על הכתבה?