עוצר נשימה: סיפורו של השיא המפואר שלבנדובסקי עומד לשבור

אז רורבט לבנדובסקי בדרך לשבור את השיא ההיסטורי של גרד מולר מלפני 49 שנה, אבל מה אתם יודעים על עונת 1971/72 בה הפציץ החלוץ המיתולוגי של באיירן מינכן 40 שערי בונדסליגה? זה הזמן לספר על ההישג המפואר הזה, ולהבין עד כמה הוא היה שונה במהותו מהעונה הסנסציונית של הפולני. כאשר מסתכלים על הנתונים מהזווית הנכונה, מבינים עד כמה הסקורר הפולני גדול. למעשה, הוא עדיין לא מוערך כראוי.

לאיש שגרם למולר להתעלות קוראים לותאר קובלון. גם בגרמניה לא כולם זוכרים אותו, אבל השחקן שהלך לעולמו לפני שנתיים הבקיע בעונת 1970/71 מספר נאה של 24 שערים עבור אוברהאוזן הצנועה שנלחמה בתחתית ושרדה בקושי. בכך, הקדים קובלון את מולר והוכתר למלך השערים – והכוכב של באיירן התקשה להשלים עם העובדה. חמור מכך – הבווארים אף הפסידו את תואר האליפות לטובת בורוסיה מנשנגלדבאך, והעונה הזו הוגדרה מבחינת גרד כפיאסקו אישי וקבוצתי. לכן, בקיץ 1971, הוא סירב לצאת לחופשה אמיתית, אלא נסע להרי צפון איטליה בעיקר כדי להתאמן. לפי הדיווחים בתקשורת הגרמנית באותו יולי, הוא חזר הרבה יותר שרירי, וגם הרבה יותר נחוש.

בתחילת העונה, זה לא ממש עזר לו, ואיש גם לא הופתע – כי בדרך כלל לקח למולר זמן להיכנס לקצב הנכון במחזורים הראשונים. בתשעת המשחקים הראשונים של העונה, הוא הבקיע שלוש פעמים בלבד, ובנוסף גם החמיץ שלושה פנדלים. ההחטאה האחרונה אף הובילה לאובדן נקודה בתיקו 2:2 מול שטוטגרט, והחלוץ קיבל החלטה מכוננת – הוא לא יבעט יותר מהנקודה הלבנה, אלא ינסה להבקיע אך ורק ממשחק פתוח.

ההצהרה הזו דווקא איפסה לו את הכוונות. מולר נראה משוחרר וחד יותר החל מאוקטובר. צמדים מול האנובר ודואיסבורג לוו בשלושער תוך 11 דקות בלבד בתחילת המחצית השניה בדרך ל-1:4 באיטדיונה של המבורג החזקה. בחלוף חודש, הגיעה גם רביעיה ב-1:11 ההיסטורי והביזארי על בורוסיה דורטמונד, אשר ירדה באותה עונה. שיתוף הפעולה עם פרנץ בקנבאואר, שבישל פעמיים מול הצהובים-שחורים, תמיד היה משובח – אבל עלה מדרגה גם בהשוואה לשגרה המצוינת.

ואולם, כל זה לא סייע לבווארים לתפוס את הפסגה. שאלקה המפתיעה דהרה בצמרת הגבוהה מאז המחזור הראשון, והיא אף התעלתה על באיירן במשחק העונה הראשון, במחזור ה-17 לפני היציאה לפגרת חג המולד הארוכה. הכחולים הצליחו לשמור היטב על מולר שמיעט לסכן את השער, וניצחו 0:1 כדי להגדיל את יתרונם ל-3 נקודות (בשיטת 2 נקודות לנצחון, כמובן). המאבק היה פתוח לרווחה, והפרשנים ממש לא חשבו כי באיירן תהיה הפייבוריטית.

אהבתו של מולר לעשות כותרות שליליות בהחלט החמירה את המצב. החלוץ ניהל סכסוך ממושך עם הנהלת המועדון, והדגיש בכל ראיון אפשרי את רצונו לעזוב לטובת מועדון עשיר יותר שישלם לו שכר גבוה יותר. "ממש חבל שלאיטלקים אסור להחתים זרים, כי חלום חיי הוא לשחקן באינטר או במילאן", הוא טען, ובינואר לא היסס להצהיר: "אני מעריך כי בהתסתרות של 80 אחוזים זו עונתי האחרונה במינכן. בגיל 26, אני רוצה לחפש אתגר חדש, ולכן נוטה לעזוב". אולי זו היתה טקטיקה של משא ומתן, אבל האוהדים לא ראו זאת בעין יפה, קל וחומר כאשר הסיבוב השני החל עם ביצועים דלים.

באמצע פברואר התפוצץ סוף סוף מולר עם חמישייה, כי המפגש עם אוברהאוזן של קובלון עשה לו רק טוב – והוא הוביל את הבווארים ל-0:7 משכנע, אבל מיד לאחר מכן עלה על מטוס כדי להגיע לרוטרדאם ולנהל מגעים ישירים עם פיינורד לקראת מעבר אפשרי. כן, באותם ימים נתפסה פיינורד כבעלת אמצעים כלכליים גדולים יותר מבאיירן, בעוד הליגה ההולנדית היתה חזקה לא פחות מהגרמנית. היו שהאמינו כי העסקה אכן תצא לפועל, ואוהדים אף החלו לשרוק בוז למולר.

הסקורר דווקא נהנה מזה. בחודש מרץ הוא יצא לרצף וכבש 11 שערים בחמישה משחקים, כולל שלישיות ביתיות מול בוכום וברמן, ושיפר את הממוצע העונתי ליותר משער למשחק. אז הוא גם חזר בו מהכוונות לנטוש, השיב בסירוב לפיינורד, וחתם על הארכת חוזה לשביעות רצון כל הצדדים. "באיירן נתנה לי את הכל, החברים שלי כאן, ואני אסיר תודה למועדון הזה מעומק ליבי", הוא הכריז.

לאחר מכן אמנם הובסה באיירן בדואיסבורג ואפשרה לשאלקה להשתוות אליה במספר נקודות, אך במאי שוב כבש מולר שישה שערים בשלושה משחקים – והשלושער ב-3:6 על פרנקפורט העמיד אותו על נתון מזהיר של 40 שערים לעונה. "זו גאווה גדולה", אמר מולר, וכל אנשי המועדון מיהרו לברך אותו על ההישג יוצא הדופן. גם היריבים שיבחו את יכולתו. "הייתי מוכן לתת שני בקנבאוארים תמורת גרד מולר אחד", אמר מאמן פרנקפורט אריך ריבק, על אף שלא היה לו אפילו חצי בקנבאואר בסגל.

מה קרה לאחר מכן? תאמינו או לא, אבל שני מחזורים לסיום הליגה, היא יצאה לפגרת אליפות אירופה. בימים ההם, היה נהוג לשחק עד יוני, ושני המשחקים ביורו-72' לא ממש הסתדרו עם לוח הזמנים. אז עצרו את הליגה במחזור ה-32, כאשר באיירן נהנתה מיתרון נקודה על שאלקה בפסגה, וכל השחקנים המובילים נסעו לבלגיה, שם כבש מולר צמד ב-1:2 על המארחת בחצי הגמר, וצמד נוסף ב-0:3 על ברית המועצות בגמר. כאשר חזר למינכן, כבר לא נותרו לו כוחות להבקיע שוב בשני המחזורים האחרונים, אבל באיירן ניצחה בשניהם – כולל 1:5 את שאלקה במשחק העונה האולטימטיבי, בו האורחת היתה זקוקה לנצחון על מנת לעקוף את האדומים כדי לקחת את האליפות.

ואולי מולר סידר אז שני בישולים לפאול ברייטנר ולווילהלם הופמן, אבל הוא לא מצא את הרשת – ומאזנו נותר על 40 שערים ב-34 משחקים. כאשר בוחנים את הנתון הזה לעומק, מגלים כי שמו של מולר נרשם על הלוח ב-19 משחקים בלבד. ב-15 נוספים, הוא לא הצליח לשים את הכדור ברשת. עם חמישיה, רביעיה וארבע שלישיות, הוא התעלה ברגעים ספציפיים, ולא גילה יציבות לאורך עונה שלמה.

וכעת תראו את לבנדובסקי. גם לו יש רביעייה, וארבע שלישיות, אבל הוא בא לעבודה כל הזמן. בגלל הפציעה האומללה במשחק הנבחרת מול אנדורה, הוא שותף ב-27 משחקי ליגה בלבד העונה, וכבש ב-23 מתוכם. רק ארבע קבוצות הצליחו למנוע ממנו לשים את הכדור ברשת – הופנהיים, ברמן, לייפציג והרטה ברלין. זה הכל. ההישג הזה מדהים ועוצר נשימה הרבה יותר בהשוואה לגרד מולר. כמו כן, מולר הבקיע 1.18 שערים למשחק בעונת 1971/72. הפולני עומד כעת על 39 שערים ב-27 הופעות, כלומר 1.44 שערים למשחק.

כן, הוא ראוי לשבור את השיא – ועוד איך! ובהחלט יש סיכוי גבוה שזה יקרה כבר בשבת, כאשר באיירן תתארח אצל פרייבורג (החל מ-16:20, ישיר בספורט4). האליפות כבר הובטחה, והמשימה היחידה היא לסייע לפולני המופלא להבקיע כמה שיותר. תסמכו על תומאס מולר שהוא יסייע במלאכה.