הנה פרט מעודד: לכסף הגדול לקח קרוב לשלושה עשורים עד שהצליח להבריג לגמר ליגת האלופות – המפעל היוקרתי והחשוב ביותר בתרבות הכדורגל האירופית – 100% מהקבוצות המשתתפות. הכוונה היא כמובן לא לכסף הגדול של ריאל מדריד, ברצלונה, מילאן, באיירן מינכן או יובנטוס, אפילו לא לזה של מנצ'סטר יונייטד או ליברפול. הכוונה היא אך ורק לכסף הגדול החדש, של המתעשרים החדשים, האברמוביצ'ים והבן זאידים למיניהם
למעשה, הגמר של עונת 2020/21 הוא בדיוק ההפך מגמר הצ'מפיונז של 2003/4, בין פורטו למונאקו – אז התמודדו על הגביע שתי קבוצות מהדרג השני באירופה והכסף הגדול נראה חסר תועלת. בתוך י"ז שנים ו־16 גמרים, אבד לחלוטין הסיכוי של שתי קבוצות מהסוג של פורטו ומונאקו של אז להגיע ביחד לגמר – אחת עוד יכולה להתברג, איכשהו, עם צירוף נסיבות מופרע במיוחד – אבל מה שיפה הוא שהצלחנו לעבור 17 גמרים בלי ששתי הקבוצות תהיינה נובורישיות נטו.
והנה זה קרה. לכר הדשא בפורטוגל הערב (שבת, 22:00) יעלו מנצ'סטר סיטי וצ'לסי. זה הגמר הראשון אי פעם של סיטי והשלישי של צ'לסי. אין מה להכביר בדיוני כדורגל, הכל כבר נכתב וידוע ונטחן – מצד אחד פפ והנוי ההתקפי הרב של הסיטיזנס פלוס משחק הפרידה של קון אגוארו מהמדים התכולים; מצד שני תומאס טוכל והביצורים הטבטוניים היעילים שלו, שאומנם לא הצליחו לעצור את לסטר סיטי בגמר הגביע ובקושי התברגו לרביעייה הראשונה בפרמייר ליג, אבל לך תדע באיזו רמת נחישות יגיעו למשחק הערב.
אבל זה לא הסיפור. כדורגל טוב יהיה בכל קבוצה של פפ וכדורגל מעורר מחשבה יהיה בכל מועדון שבו ישלוט טוכל. הסיפור הוא הכסף הגדול של המתעשרים החדשים מהסדר העולמי החדש שהוחל בעולם אחרי קריסת ברית המועצות וההלבנה של פעילויות כאלה ואחרות, לגיטימיות ופחות, בשם ובזכות הכדורגל.
צ'לסי, למשל, תמיד תתקבל בחשדנות. מדובר במועדון שהיה על גבול הנשכח כשהתחילה הפרמיירליג. הם עניינו בעיקר משום שבדרבי עם ווימבלדון תמיד היה מצב למכות בין דניס וייז (שנטש את הדונס) לבין ויני ג'ונס האגדי. מכבי פ"ת עם אוהדים מדרום לונדון, עם אליפות אחת קצת אחרי מלחמת העולם השנייה וזהו בערך. עד שהגיע רומן אברמוביץ', והפך את צ'לסי לאחת הקבוצות החזקות והראויות באנגליה.
עם המיליארדר הרוסי קטפו הבלוז עוד חמש אליפויות וחמישה גביעים (עונה אחת אפילו הסתיימה בדאבל) וב־2008 הצליחו להגיע לראשונה לגמר ליגת האלופות. זה נגמר עם אברם גרנט מביט על הגביע בעיניים כלות אחרי שג'ון טרי החליק בפנדל המכריע. ארבע שנים אחר כך צ'לסי כבר הניפה את הגביע.
מנצ'סטר סיטי, לעומת היריבה בגמר הערב, תמיד הייתה קבוצה לגיטימית – אבל אף פעם לא הייתה האימפריה שהיא היום. בדומה לצ'לסי, גם היא לקחה תארים בודדים בשנים שלפני הכסף הגדול – ובניגוד לצ'לסי גם הידרדרה עקב ניהול כושל עד לליגה השלישית באנגליה, וכל זה בזמן שהיריבה העירונית מקבעת את מעמדה כאחת הקבוצות הגדולות בעולם. אבל ב־2008 נכנסה קבוצת משקיעים מאבו דאבי למועדון, ומאז בעיקר נחת, בדמות חמש אליפויות ושני גביעים.
צ'לסי וסיטי היו למעשה שני נכסי שוליים בשכונה יוקרתית, שמישהו בא והרים והפך למוצרי פרימיום לוהטים. ההצלחה שלהן הביאה לכך שהיום אין קבוצה בפרמיירליג, לא משנה מה העבר או ההווה שלה, שלא משוועת לעוד תזרים מהמפרץ או מהנפט הסובייטי לשעבר. לא משנה כמה ביונייטד יכעסו על הגלייזרים או כמה ידיים יערבבו את ליברפול, זה כנראה תמיד יהיה עדיף עבור המועדונים האלה ביחס לאופציות האחרות. תשאלו את טוטנהאם.
לנצח, כנראה, יתקיים הדיון – האם הכסף הגדול הופך את הכל לפלסטיק זול ומנתק את הנשמה, שהרי לא מדובר בקבוצות "בכירות" ביחס לחברות הוותיקות והקבועות במועדון האקסקלוסיבי הזה – הנה, אפילו פה נכתב בראשית הדברים שזו הפעם הראשונה ששתי קבוצות מסוג זה נפגשות.
מאחר שסיטי קיימת עוד מהמאה ה־19 וצ'לסי מתחילת המאה ה־20, נראה שהן לא ממש צריכות לספק הסברים לגבי האותנטיות שלהן. מיין רואד ז"ל וסטמפורד ברידג' תמיד היו מפוצצים באוהדים, גם בתקופות שבהן אף אחד לא חלם על צינור כסף אינסופי מחו"ל שיזין את המועדונים – כך שנראה שהדיון מתייתר.
בכל אופן, העובדה ששתיהן ישחקו הערב על הבמה המרכזית של הכדורגל האירופי, עם שחקנים שנקנו בהמון כסף (היי, זה לא שריאל, ברסה ובאיירן לא מפציצות ברכש), יכולה לסיים את הדיון אחת ולתמיד: כן, זה הכדורגל החדש. לא, זה לא פלסטיק, כי עדיין יהיה פה קרב מוחות בין טוכל לפפ ועדיין יהיה כדורגל אמיתי מהלב, ועדיין אנשים ישתגעו ממתח ביציעים ומול הטלוויזיה כי הם אוהדים של הקבוצות האלה.
אז יאללה, שייהנו הנובורישים. למי שמחפש אלטרנטיבות, תמיד יהיה הגמר של 2003/04 להתרפק עליו.
מה דעתך על הכתבה?