נצץ מעל כולם: אורי אוזן על השדרוג האדיר של נטע לביא

עשר שנים חלפו מאז האליפות האחרונה של מכבי חיפה. עשור שלם שבו היא ראתה את יריבתה הגדולה מת"א חוגגת עוד ועוד תארים וצפתה בהפועל ב"ש מדלגת עליה, לוקחת שלוש אליפויות והופכת למאמי הלאומית. והיא, הקבוצה ששלטה בכדורגל הישראלי בעשור הראשון של המילניום, הקבוצה שנחשבה לסמל לקדמה ומקצוענות, המועדון הראשון שהגיע לשלב הבתים בליגת האלופות, מביטה בהן בעיניים כלות ולא משנה מה היא מנסה לעשות, שום דבר לא מצליח לה.

הכוח של מכבי חיפה בכל האליפויות שלה היה בסיס איתן של שחקני בית. זה היה נכון כמובן בשנות ה-80 ותחילת שנות ה-90, בתקופות שבהן כמעט ולא היו מעברים של שחקנים בין קבוצות. זה היה נכון בשנות ה-2000, שלצד זרים דומיננטיים ורכישת הישראלים הטובים ביותר, תמיד היו שחקני בית סופר דומיננטיים  כמו אריק בנאדו, יניב קטן, ליאור רפאלוב ועוד, שהעבירו את המורשת של המועדון לשחקני הרכש. זה לא מקרי, שבשנים האחרונות, הרבה מאוד שחקנים איכותיים, כולל ליגיונרים חוזרים, נכשלו במכבי חיפה בגלל היעדר מנהיגות מקומית, מה שייצר סביבה רעילה, שגרמה להם להיכשל כשחלקם הצליחו בתחנות הבאות שלהם.

מרקו בלבול התחיל את השינוי, כשנתן את המושכות לשני שחקני בית איכותיים, עופרי ארד במרכז ההגנה ובעיקר נטע לביא בתפקיד הכי חשוב בכדורגל, הקשר האחורי. כבר בעונה שעברה, לביא, שגם עונד את סרט הקפטן, עשה קפיצת מדרגה משמעותית והפך לשחקן הכי חשוב במכבי חיפה ולאחד משלושת הקשרים הטובים בליגה, מה שהספיק לסגנות ולעונה הכי טובה של מכבי חיפה מאז האליפות האחרונה.

העונה הגיע ברק בכר והוא הבין שהיכולת של לביא ללחוץ באגרסיביות, לחטוף כדורים, ולשבור קווים בכדרור משמעותית מאוד שהוא משחק כ-6, הקשר האחורי ביותר, אבל יכולה להיות אפילו יותר אפקטיבית אם הוא יעלה אותו מדרגה לעמדת הקשר המרכזי. והשינוי הזה עבד נהדר.

לביא אמנם לא סיפק מספרים מרשימים מבחינת שערים ובישולים (2 שערים, 2 בישולים), אבל הוא היה ראשון בליגה בתיקולים, שני במאבקי קרקע מוצלחים (כשהוא היחיד בשמינייה הראשונה שמגיע מקבוצה דומיננטית, מראה את  היכולת שלו להגיב מהר לאיבודים), שני (אחרי שחקן העונה החליפי, דור פרץ) בחילוצי כדור בחצי המגרש של היריבה ורביעי בדריבלים מוצלחים. היכולת של לביא להתרגל לתפקיד החדש ולשדרג את היכולות שלו, הפכו אותו לכלי הרבה יותר משמעותי העונה. בנוסף, כשרודריגס ירד בכושרו, לביא חזר לעמדה הטבעית שלו וגם שם נראה נהדר ואיפשר לבכר לשנות סגנון ולהשתמש בעוד שחקן הכרעה בחלק הקדמי.

להצלחה של חיפה אבות רבים. בראש ובראשונה בכר, שיכולות הניהול והאימון שלו הן בטופ של הספורט הישראלי. אבל כשבוחנים את התרומה של השחקנים, יש שחקן שדה אחד בחיפה שנוצץ מעל כולם ובלעדיו המכונה הייתה נראית אחרת לגמרי. וזה רק סמלי שהשחקן הזה, שנתון 96, גדל בכפר גלים, זכר כאוהד את השנים היפות וחווה כשחקן נוער שעולה לבוגרים הרבה אכזבות, הוא האיש שמחזיר למכבי חיפה את הצלחת והוא גם שחקן העונה שלי – נטע לביא.